החלטה בתיק בש 4863/08

        בקשה להסרת חיסיון

1.     המבקש מס' 1, הוא הנאשם מס' 1 בת.פ. 127/08, הגיש בקשה להסרת חיסיון, בקשה אליה הצטרפו שני המבקשים האחרים, הם הנאשמים 2 ו - 3. כתב האישום אשר הוגש כנגד המבקשים מייחס להם עבירת סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 (סיפא) לחוק העונשין, תשל"ז - 1988 (להלן: "החוק"), עבירת קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א) לחוק, ועבירה של חטיפה, לפי סעיף 369 לחוק. בתמצית, העבירות המיוחסות למבקשים נסבות סביב חוב כספי של המתלוננים, רפי ברדע ועופר נוריאל, לצדדים שלישיים, חוב אשר לא נפרע, ופעולות המיוחסות למבקשים באשר לגביית החוב כספי.

2.     מלכתחילה, הדיון בבקשה החל להתנהל לפני כב' השופט ג' שטייניץ-כנפי, בפניה מתנהל ההליך העיקרי, אולם לאחר שהוברר במהלך הדיון כי חלק מהחומר החסוי מתייחס לפרשיה אחרת, הוסכם על שמיעת הבקשה בפני מותב אחר.

3.     לטענת המבקשים, ובין היתר, תעודת החיסיון החתומה על ידי השר לביטחון פנים, יוצאת דופן בהיקפה, שכן היא מטילה חיסיון על מספר גדול מאוד של מסמכים. ההליך העיקרי יוכרע, כך נטען, על פי הערכת מהימנות עדי המאשימה אל מול עדות המבקשים. חלקם של עדי התביעה הודה בביצוע עבירות חמורות והפלילו זה את זה בביצוע עבירות נשק, הונאה, מרמה, מסירת הודעה כוזבת ועוד. המשטרה, כך נטען, ראתה בביצוע העבירות הנוספות כחלק אינטגרלי בחקירה ומדובר בהתנהגות עבריינית שיטתית שבוצעה במקביל לאירועים נשוא כתב האישום. עוד נטען כי חלף זמן רב מאז נגבו הודעות שמתבקש הסרת החיסיון שהוטל על חלקים מהן. חומר החקירה החסוי מצביע על פעילות עבריינית אינטנסיבית, לרבות בעבירות מרמה והונאה ואלה קשורים קשר הדוק להערכת עדותם של עדי תביעה מרכזיים. כן התבקשה הסרת חיסיון מעל האזנות הסתר שבוצעו, זאת, בין היתר, על מנת שהמבקשים יוכלו ליתן את הסבריהם לדברים שנאמרו באותן שיחות והדרך לקעקוע אותן האזנות עובר בפרוטוקולים אשר נערכו לצורך מתן צו להאזנת סתר.

4.     ב"כ המשיבה לא חלק על היות החומר החסוי בגדר חומר חקירה, אך הפנה לכך כי המבחן הנו חיוניות המידע ולא הרלבנטיות שבו. בחלק הדיון אשר נערך במעמד שני הצדדים, טען ב"כ המאשימה כי בחומר החסוי, אף שהוא בא, כאמור, במסגרת 'חומר חקירה', אין פרטים הרלבנטיים להגנת המבקשים, שכן עיקרו של החומר נוגע לאירועים אחרים במסגרת חקירה נפרדת שאינה קשורה כלל ועיקר להליך זה. באשר להשחרת קטעים מסוימים מהודעות המנויות בתעודת החיסיון, נטען, ובצדק, כי מדובר בארבע הודעות שהושחרו בהן שורות ספורות בלבד. לאחר הדיון במעמד שני הצדדים, התקיים דיון במעמד צד אחד, במסגרתו פירט ב"כ המאשימה בסיוע קצין המודיעין, דוד עמר והחוקר עודד שמאע, את הנימוקים להתנגדות לבקשה, והוצגו לפני המסמכים לגביהם הוטל החיסיון.

5.     שעה שבית  משפט דן בשאלה זו של הסרת חיסיון שהוטל במסגרת סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971, תיפול ההכרעה באשר לחיוניותה של עדות חסויה להגנת הנאשם לפי השאלה "האם בעדות זו מצוי פוטנציאל ראייתי שעשוי - על פי קנה מידה אובייקטיבי - לעורר ספק סביר בהגנת הנאשם " ר' ע"פ 889/96 מזאריב נ' מדינת ישראל פ"ד נ"א (ו) 823. בגדרו של המבחן האובייקטיבי תיקבע חיוניותה של העדות להגנת הנאשם "על סמך ההנחה כי היא תניב את המידע שהוא מבקש להציג באמצעותה, ובלבד שקיים פוטנציאל ראייתי לנכונותה של הנחה זו ואין היא מופרכת"(עניין מזאריב ). שעה שהמסקנה הנה כי חיסויה של ראיה עלול לפגוע פגיעה של ממש בהגנת הנאשם, התוצאה המיידית והיחידה הנה הסרת החיסיון. שיקול הדעת הסופי בעניין זה נתון לבית המשפט, ובין היתר שומה על בית המשפט לבחון האם הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה. הפעלת שיקול הדעת, במסגרת זו, מצריכה, מעצם טבעה וטיבה, הכרעה בין אינטרסים מנוגדים (ר' ע"א 2629/98 השר לביטחון פנים נ' ש' וולפא ואח' (פורסם במאגר נבו).

6.     על יסוד הכללים הנורמטיביים, ולאחר עיון בחומר החסוי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה, זאת, לאחר שהבאתי בחשבון כי הסנגורים, בטיעוניהם, מגששים באפילה, ולפיכך בית המשפט, בשלב זה, מעמיד עצמו "סנגור ממונה לשעה - סנגור שהוא בית משפט - וההכרעה בשאלת החיסון תבוא בשבתו, בה-בעת, גם כבית משפט וגם כבית משפט - סנגור ממונה " (ר' בש"פ 6392/97 פלביסי ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם במאגר פדאו"ר). נקודת ההתחלה ונקודת הסיום, כפי שציין כב' השופט מ' חשין בפרשת פלביסי הנ"ל, בנושא החיסיון, הנה: "הצורך בעשיית צדק לנאשם, בקיומו של משפט הוגן. הגינות היא אמת המידה וצדק הוא המבחן " (פסקה 6 לפסק הדין). מעיון בחומר החסוי (ואגב, יצוין כי אף שהרשימה ארוכה יחסית, בחלקה מדובר במסמכים שהועברו למבקשים והושחרו אך חלקים קטנים מהם), עולה כי עיקרו נוגע לפרשה אחרת שאינה קשורה בעבירות נשוא כתב האישום ונקודות המפגש בין אותה פרשה לבין אירועי האישום, אין בהן משום פוטנציאל ראייתי העשוי, על פי קנה מידה אובייקטיבי - לעורר ספק סביר בהגנת המבקשים, כך גם לגבי הליכי האזנת הסתר והמעקבים. חיסוין של הראיות, אף שאין חולק כי הנן באות בגדר חומר חקירה, אין בו לפגוע פגיעה  של ממש בהגנת המבקשים, וכן, הצורך להכריע באינטרסים המנוגדים, זאת באשר למידע שבא מפי ב"כ המשיבה במסגרת הדיון במעמד צד אחד, מטה את הכף, גם הוא, לטובת הצורך בהותרת החיסיון על כנו (ר' עמוד 6 לפרוט', החלק החסוי).

       לפיכך, וכאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום י"ד באלול, תשס"ח (14 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

קלדנית: רחל אמויאל­ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: