החלטה בתיק בש 4829/05

1.         בפניי בקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים של המשיב ע"פ סעיף         21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות  אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996, (להלן "חוק המעצרים"). כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את עבירות של כניסה לדירת מגורים לשם ביצוע עבירה, עבירה לפי סעיף  406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן- "חוק העונשין").

2.         על פי עובדות כתב האישום ביום  20.8.05 התפרץ המשיב לדירה בכוונה לבצע גניבה, עקר את סורג החלון ובעודו מחטט בתוכה הגיע המתלונן למקום.

3.         הסניגור חלק על הראיות בתיק בעיקר בשל פגם בזיהוי המשיב, בנוסף בקש הסניגור לפנות לשרות המבחן על מנת לשקול הפניית המשיב למוסד לגמילה מסמים וזאת בהסתמך על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה.

4.         עיינתי בתיק החקירה ושוכנעתי כי יש בתיק ראיות לכאורה הקושרות המשיב לעבירה המיוחסת לו.

5.         המתלונן וחברו פגשו אדם הנמצא בדירה ואשר נמלט דרך החלון, מאחר ואותו אדם נמלט לכיוון הואדי, כיוון שחייב חזרתו  לכביש, המתינו המתלונן וחברו לחזרת אותו אדם ואכן המשיב עלה מכיוון הואדי. המשטרה שהוזעקה למקום עצרה את המשיב והמתלונן אישר בפני השוטרים כי המשיב הוא אותו אדם שנראה בתוך דירתו. (ר' דו"ח פעולה המסומן ב').

6.         באשר לטענת הסניגור בדבר טעות בזיהוי צבע הפסים של חולצת הפורץ, אפנה להודעת מר זיסלס שהבהיר כי האירוע ארע  בחושך וצבעי החולצה לא היו ברורים.  אין מחלוקת כי המשיב לבש חולצת פסים בעת מעצרו בסמוך למקום הארוע.

7.         סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים קובע חזקת מסוכנות לגבי עבירות מסוימות ועבירת ההתפרצות אינה יוצרת חזקת מסוכנות.

8.         לאחר עיון בתיק החקירה ובעיקר לאור עברו הפלילי התרשמתי כי זהו אותו מקרה חריג בו המשיב מהווה סכנה לשלום הציבור וביטחונו ויש להותירו מאחורי סורג ובריח.

9.         רק ביום 31.7.05 שוחרר ממאסר ממושך, מאסר חמישי במספר, למשיב עבר עשיר בתחום עבירות הסמים והרכוש ולמעשה מדברי ב"כ המשיב עולה כי הוא מכור לסמים. מכור לסמים המחפש את פרנסתו בבתיהם של אחרים כשהוא נכנס לשם דרך החלון וכל זאת ימים לאחר שחרורו הינו אדם המהווה סכנה לציבור וקשה לתת בו אמון ולשחררו ממעצר.

10.        הסניגור הציע כחלופת מעצר אפשרות של גמילה מסמים בתקופת המעצר. עיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי  מיום 9.1.05 (ב"ש 546/05) ואיני סבור כי האמור בו מתאים למקרה שבפניי ואפנה בענין לפסק דינה של כב' הש' פרוקצ'יה בש"פ 6792/05 בענין עומר נ' מדינת ישראל שניתן לפני מספר ימים- ביום 9.8.05. "אשר לשחרור לצורך הליך גמילה - כבר נפסק בבית משפט זה לא אחת כי אפשרות שחרור בחלופת מעצר לצורך הליך גמילה מחייבת קיומם של תנאים מוקדמים לצורך כך, ובהם שילובו של נאשם בהליך גמילה מוצלח קודם מעידתו בביצוע העבירה נשוא הליך המעצר. בנסיבות כגון אלה, באיזון השיקולים, יש וניתנת עדיפות לאינטרס השיקומי של הנאשם אף על פני ההגנה על הציבור, אולם לצורך כך מ תחייב רקע קודם המניח סיכוי והסתברות גבוהה לגמילה מוצלחת. בעניינו של העורר, משלא הוחל באופן ממשי בהליך גמילה קודם למעצר, הסתברות כזו אינה קימת, והצפי להצלחת ההליך הוא בבחינת גישוש באפילה גרידא. בנסיבות אלה, מכריע את הכף אינטרס ההגנה על הציבור. יתר על כן, מושכלות ראשונים הם כי בהיות הליך גמילה, כשלעצמו, חשוב ורצוי, ניתן להשתלב בו גם במסגרת המעצר למי שרצונו נחוש לכך. רצונו של העורר להיגמל, באם הוא רצון כן, יאפשר לו להשתלב בהליך גמילה במסגרת המשמורת בה הוא נתון, ויש להניח כי הרשויות תשתפנה פעולה עם מגמה כזו אם אכן תבוא לכלל ביטוי אמיתי". 

11.        המשיב לא התחיל הליך גמילה והפנייה בשלב זה רק לאחר שהוא "נתפס בכף" אינה מצדיקה להענות לבקשה בשלב זה.

12.        במידה ויציג המשיב חלופת מעצר אמינה יוכל לבקש בקשה לעיון חוזר בכל עת.

13.        אשר על כן הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו בת.פ. 3128/05 שלום חיפה.

ניתנה היום י"ט באב, תשס"ה (24 באוגוסט 2005) במעמד הצדדים.

                                                                                 _________________

אליקים אברהם, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: