החלטה בתיק בש 4743/07

בפניי מונחת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות עבירה בניגוד לס' 333 + 335(א1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") והדחה בחקירה עבירה בניגוד לס' 245(ב) לחוק העונשין.

א.   כתב האישום וטענות הצדדים:

בכתב האישום נטען כי הנאשם הינו בן זוגה של ל.ג. (להלן: "המתלוננת") ולשניים ילדה משותפת בת שנה. עובר לכתב האישום נפרדו בני הזוג ומאז התגוררו בדירות שונות. בתאריך 21.12.07 בשעות הערב הגיעה המתלוננת לדירתו של הנאשם על מנת לאסוף את ילדתם ושהתה עם הנאשם בדירתו.

לאחר חצות התפתח ויכוח בין בני הזוג שבמהלכו נטלה המתלוננת את בתם ויצאה מן הדירה אל חדר המדרגות. הנאשם דלק אחר המתלוננת, נעמד מולה ובעודה אוחזת בבתם הכה אותה בחוזקה בפניה באמצעות ידו. כתוצאה מכך נגרם למתלוננת שבר בלסתה ולשם החזרת המצב לקדמותו היא נדרשה לעבור ניתוח. בסמוך לכך הגיעה המתלוננת למשטרה והגישה תלונה נגד הנאשם.

בתאריך 23.12.07 בסמוך לשעה 9:00 בבוקר התקשר הנאשם למתלוננת ודרש ממנה לבטל את תלונתה במשטרה שאם לא כן הוא יטען במשטרה כי היא גרם לחבלות בעצמה וידאג כי יילקחו ממנה ילדיה.

בגין האמור ייחסה המאשימה לנאשם את העבירות שפורטו לעיל.

ב"כ המאשימה טען לקיומן של ראיות לכאורה. בין היתר הוא הפנה לתלונת המתלוננת ולמסמכים הרפואיים שלה. ב"כ המאשימה טען לקיומה של עילת מעצר נגד המשיב וציין, כי נגד המשיב הוגש כתב אישום אחר בגין תקיפת המתלוננת.

ב"כ הנאשם חלק על קיומן של ראיות לכאורה. בין היתר הלה ציין, כי הנאשם מכחיש כי תקף את המתלוננת והפנה לסתירות העולות מגרסת המתלוננת. כמו כן, הוא ציין, כי המתלוננת פנתה לבית החולים לאחר כ- 16 שעות מאז האירוע ביניהם.

לטענת ב"כ הנאשם המתלוננת הגיעה שיכורה למשטרה והחוקרים נמנעו מלציין עובדה זו. לטענתו השוטרים נמנעו מלציין עובדה זו "אשר מצוינת בכל פעם כשנעצר גבר וממנו נודף ריח של אלכוהול", כך ממש.

בהמשך נטען כי הנאשם הינו אדם ללא עבר פלילי המנהל אורח חיים נורמטיבי להבדיל מהמתלוננת, כך נטען. עוד נטען, כי הנאשם התקשר למתלוננת על מנת להניאה מלהגיש נגדו תלונת שווא כפי שאיימה עליו. לטענת הסנגור הנאשם לא איים כלל על המתלוננת בשיחה זו.

ב.    דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בחומר החקירה נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה לסיבוך המשיב במיוחס לו בכתב האישום.

חומר הראיות מבוסס בעיקרו על עדותם של עדים אשר יש לו תמיכות וחיזוקים כפי שיפורט להלן.

בתיק החקירה מצויה עדותה של המתלוננת אשר מסרה כי בעלה היכה אותה ונתן לה סטירה על לחיה. לדבריה אלה יש תימוכין בדו"ח הפעולה של השוטר אלחדס חן אשר הגיע לזירה בסמוך להודעת המתלוננת. בדו"ח זה צויין גם כי הוא מזהה סימן כחול על לחיה של המתלוננת. כמו כן, העדה נרימן נג'מי מציינת בעדותה כי היא שמעה צעקות המשיב והמתלוננת דפקה על דלת ביתה וטענה כי בעלה (המשיב) היכה אותה והיא ביקשה ממנה טלפון על מנת לפנות למשטרה.

עוד יש לציין, כי לאחר החבלה פנתה המתלוננת לבית החולים ושם אובחן אצלה שבר בלסת. אמנם המתלוננת פנתה לבית החולים כ- 16 שעות לאחר קבלת הסטירה, ברם אינני סבור כי עובדה זו פוגעת כהוא זה בראיות שהסתברו נגד הנאשם בשים לב למהות הפגיעה שלצורך גילויה המתלוננת עברה צילום C.T..

המשיב בהודעותיו הכחיש את המיוחס לו. לטענתו הוא לא תקף את המתלוננת, אלא רק דחפה ויתכן כי המתלוננת נפלה בחדר המדרגות לאור החשכה שהייתה שם. כן הוא ציין, כי המתלוננת צעקה עליו כיוון שהוא מיאן למסור לה את הטלפון הנייד שלו. עוד הוא טען, כי המתלוננת איימה להתלונן עליו תלונת שוא בשל סירובו לחזור לחיות עמה. לטענה זו ישנו תימוכין בעדותו של העד אולג צפירנו אשר מסר כי שמע את צעקות המתלוננת והיא אף איימה להתלונן עליו וכי מקומו גם הוא בבית הסוהר.

גם באשר לעבירת ההדחה בחקירה, המתלוננת מסרה עדות כי הנאשם התקשר ואיים עליה שאם לא תבטל את תלונתה במשטרה הוא יגיש תלונת שוא כנגדה על מנת לנשלה מילדיה. גם בעניין זה בפי המשיב גרסה אחרת. אמנם הוא מאשר כי התקשר למתלוננת על מנת לבקשה לבטל את תלונתה נגדו ברם הכחיש כי השמיע באוזניה דברי איום. לדעתי, די בתלונתה זו של המתלוננת, לעת הזו, ובשים לב לתלונתה הקודמת כדי לקיים את דרישת הראיות הלכאוריות גם לעבירה זו.

עיננו הרואות בסופו של דבר תיק זה יוכרע עפ"י ממצאי מהימנות והמותב העיקרי בבוא העת יצטרך להכריע למי מהצדדים להאמין. מכל מקום בית המשפט בשלב זה אינו עוסק בקביעת "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואף אינו עוסק בסיכום הראיות בתיק ובהכרעה באשמה. בית המשפט בשלב זה דן בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996)); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.10.06)).

אני מוצא לנכון לציין, כי לא מצאתי כל מקום לטענות המשתלחות במשטרה שנטענו ע"י ב"כ המשיב ואף יש להם תיעוד בתיק המשטרה. הוצאת האמת לאור הינו עניין שגם למשטרה יש אינטרס בו ואינו רק מעניינו של בעל הדין. באשר לטענת ב"כ המשיב כי המשטרה לא ציינה כי נודף ריח אלכוהול מפיה של המתלוננת, הרי שהשוטר אלחדס ציין כבר בדו"ח הפעולה כי המתלוננת השמיעה באוזניו כי "שתו קצת" (הכוונה היא והמשיב) ועובדה זו מופיעה גם בעדויות אחרות. מכאן טענתו של המשיב חסרת בסיס. מכל מקום, גם טענות בשם בעל דין יש לטעון בדרך ארץ ולא באופן מתלהם, כללי וסתמי.