החלטה בתיק בש 47/08

הבקשה :

בפני עתירה לגילוי ראיה חסויה על פי סעיף 45 ל פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), במסגרתה עותר המבקש להסרת חיסיון שהוטל על חלק מ"חומר החקירה" בתיק דנא.

האישום :

המבקש מואשם בהחזקת סם מסוכן מסוג הירואין שלא לצריכה עצמית, במשקל של כשניים וחצי ק"ג, ועוד כ-1.5 ק"ג של חומר נוסף, בניסיון להחזיק סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף,ללא פוליסת ביטוח תקפה, הסתייעות ברכב לצורך ביצוע פשע, הפרת הוראה חוקית והתחזות כאדם אחר.

תעודת החיסיון :

השר לביטחון פנים חתם על תעודת חיסיון (התאריך אינו מצוין בתעודה), באשר לכל פרט ומידע, ששימשו את הרשות החוקרת בביצוע הקלטות השיחות במהלך חקירת עבירות אלו, וכן באשר לזהותם של המעורבים בפרשה. כפי שעולה מן התעודה, חשיפת המידע עלולה לפגוע בעניין ציבורי, באשר יש בו כדי לסכן שלומם של בני אדם, לפגוע בשיתוף פעולה של הציבור עם המשטרה וכן לחשוף שיטות עבודה ודרכי פעולה של המשטרה.

טענות המבקש-הנאשם :

הבקשה דנא הוגשה בטרם נשמעו עדים כלשהם. לשאלת בית המשפט השיב הסניגור כי יש להכריע בבקשה תחילה מכיוון שהחומר החסוי, ככל שייחשף לעיניו, עשוי להשפיע על אופן החקירה שלו לעדי התביעה.

כדי לבחון מידת הרלוונטיות של החומר החסוי תחת תעודת החיסיון ומידת השפעתו על קו ההגנה, שטח המבקש את גרסתו לאירוע המפורט בכתב האישום. לטענתו, נקלע לזירת האירוע באקראי, לאחר שבמהלך נסיעה לעיר חיפה אבדה דרכו, לכן, העלה טרמפיסט ברכבו כדי לכוונו לחיפה, אך הטרמפיסט ביקש ממנו לעצור קודם בתחנת דלק לצורך איסוף ציוד מבני משפחתו שהוא מסוכסך איתם, לכן ביקש מהמבקש לגשת אליהם כדי לקחת במקומו את הציוד. בני משפחת הטרמפיסט הפנו את המבקש לתיק בפח הזבל, ולפני שהמבקש ניגש לפח הזבל כדי לקחת את התיק של הטרמפיסט - נעצר על ידי כוחות המשטרה. לגרסתו, אין כל היכרות מוקדמת בינו לבין הטרמפיסט, ואף לסוכנים המשטרתיים לא היה כל מידע באשר לזהותו או מראהו של האדם אשר אמור היה לקבל את הסם, על כן, לדידו, יש בסיס לסברה כי צריך היה להגיע לזירת האירוע אדם אחר, ומשלא נמסרה זהותו של המבקש באופן ספציפי, הרי שמדובר בטעות בזיהוי.

לשיטת המבקש, אם במידע המודיעיני החסוי יש כדי ללמד על הגעת אנשים אחרים למקום על מנת לאסוף את הסם, הרי שיש לחשוף את המידע, לצורך סידור הגנתו ולשם עשיית הצדק, כך גם יש חשיבות רבה למקור ולתוכן הידיעות, וזאת לצורך הערכת מהימנותן, וכן לעניין מקור הסם, וכיצד הגיע למקום האירוע, זהות הטרמפיסט ומהות קשרו עם כוחות המשטרה. מידע זה, לטענתו, מהווה ראיות חיוניות ורלוונטיות לניהול הגנתו ולבירור האמת, כחלק מאינטרס של עשיית צדק, הגובר על הפגיעה באינטרס הציבורי המוגן בחיסיון.

טענות המשיבה-המאשימה :

המשיבה מתנגדת להסרת החיסיון על הראיות. לשיטתה, הבקשה מוגשת טרם זמנה - טרם שמיעת הראיות, כאשר יכול והראיות ילמדו בעת שמיעתן, על מידת הצורך בחשיפת החומר החסוי. קרי, סלע המחלוקת בין הצדדים העתידה להתברר בשלב הראיות הינה - האם המבקש ידע כי הוא מרים תיק המכיל סם מסוכן, אם לוא, בית המשפט יתרשם מגרסאות הצדדים, ולאחר מכן יבחן האם נחוץ להסיר החיסיון מהראיות החסויות.

המשיבה אף הוסיפה כי במקרה שבפנינו עולה ברורות כי אילו ניתן לוותר על החיסיון, הרי הדבר רק יקל עליה את מלאכתה, והרשעת המבקש - כך לטענתה - תהיה קרובה וקלה בהרבה, אלא שעל אף זאת ניתנה תעודת החיסיון כדי להגן על האנשים שפעלו ושיתפו פעולה עם המשטרה במבצע זה, וכדי להגן על השיטה והדרכים שבהן המשטרה עושה שימוש כדי לחשוף פרשיות כאלה.

עוד טוענת המשיבה, כי על פי המפורט בכתב האישום, המבקש מואשם בהחזקת סם מסוכן, ועל כן אין כל רלוונטיות למידע המתבקש באשר למעורבים נוספים בחקירה כדוגמת מזמין הסם, ואין בחומר החסוי ככלל, כדי לסייע למבקש בהגנתו.

הדיון בדלתיים סגורות :

לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, התקיים דיון בדלתיים סגורות בלשכתי, במעמד ב"כ המשיבה וקצין המודיעין, כאשר בדיון החסוי טענה בפני המשיבה טענות נוספות להצדקת החיסיון על הראיות, נשמעו מהלכי החקירה שהתבצעו לפני מעצר הנאשם והוגש לעיוני תיק ובו החומר החסוי. בדיון חסוי זה נערך על ידי פרוטוקול בכתב ידי, הוקרא בפני ב"כ המאשימה וקצין המודיעין, נחתם על ידם ועל ידי. פרוטוקול חסוי זה הוסתר במעטפה סגורה והועבר לכספת בית המשפט.

ההלכה הפסוקה :

שניים הם האינטרסים אותם על בית המשפט לשקול וביניהם עליו לאזן, לצורך הכרעה בעתירה לגילוי ראיה. מחד, האינטרס הציבורי - שלום הציבור וביטחונו, הצורך לשמר את שיתוף הפעולה בין המשטרה לציבור, החשש מחשיפת שיטות הפעולה של גורמי הביטחון והחשש מחשיפת זהותם של המעורבים במהלך - דבר שעלול לסכן את ביטחונם ושלומם, ומנגד - גילוי האמת וחשיפת כל חומר החקירה לנאשם, לצורך סידור הגנתו כדבעי, ועריכת משפט הוגן, משפט צדק.

וכפי שנאמר, בשינויים המחויבים, מפי כב' השופט ברק (כתוארו אז) בב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (3) 729 (1984) (להלן: "הלכת ליבני"):