החלטה בתיק בש 4697/05

זוהי בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם:

1.         נגד המשיבים ושניים אחרים (מרדכי אילוז ומשה זריהן) הוגש כתב אישום המייחס להם ייבוא ועסקה בסם מסוכן (עבירות לפי סע' 13 ו-19(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה)). למשיב 2 (להלן גם: סייג) מיוחסת גם עבירת סחר בסם מסוכן (עבירה לפי סע' 13 ו-19א' לפקודה).

2.         על-פי כתב האישום, וכמפורט ע"י ב"כ המבקשת, בתאריך 6.7.05 בשעה  4.48, נחת משה זריהן בנתב"ג כשברשותו שתי מזוודות המכילות לא פחות מ- 27,016.89 גרם נטו סם מסוכן מסוג MDMA (96,487 כדורים לערך), וכן כמות נוספת של סם מסוכן מסוג MDMA שמשקלה אינו ידוע למבקשת. הסם היה מחולק ל- 22 אריזות, כאשר כל אריזה עטופה בנייר כסף ונתונה בתוך שקית ניילון, זאת כדי למנוע את גילוי הסם על-ידי מכשירי שיקוף בנמלי התעופה. משדה התעופה נסע זריהן במונית לביתו בנווה יעקב, שם ריכז את כל כמות הסם לתיק אחד, ולאחר שהביא את רכבו מבית בנו במעלה אדומים נסע לביתה של חברתו לשעבר, ג'ניה, ברח' משה דיין 58 בפסגת זאב, שם הניח את הסם בארון הבגדים של בנם המשותף, בן ה-9.

בשעה מאוחרת יותר, באותו יום, חזר זריהן לביתה של ג'ניה, הוציא מארון הבגדים 4 חבילות סם ונסע למחסן ברח' משה דיין 168 - המוחזק בשימושם המשותף של משיב 2 וכן אילוז. במחסן נפגש זריהן עם המשיבים (וכן אילוז ועטיה) והעביר לידיהם את ארבע חבילות הסם, וזאת לשם ביצוע העסקה אותה תכננו מראש.

המשיבים (וכן אילוז ועטיה) הניחו חבילת סם אחת במחסן ואת שלוש החבילות הנותרות נטלו עמם.

בשעה 22.00 לערך, נעצרו המשיב 2 ואילוז בפסגת זאב, בעת שהעבירו לידי השוטר דודו כהן (להלן: דודו) אשר נחזה כ"שליח" של "קונה סם", את שלוש החבילות; באותה עת נעצר גם משיב 1 - אלימלך, שישב בפיצריה, מרחק מטרים ספורים ממקום העסקה.

3.         ב"כ המבקשת פרס בהרחבה את מסכת הראיות שבידי המאשימה בציינו כי במשך זמן ממושך עקבה המשטרה אחר שני המשיבים וביצעה נגדם האזנות סתר, וכי משנחת זריהן בנתב"ג כשברשותו הסם כאמור, תנועותיו תועדו וצולמו באופן שקיים מעקב מלא על פעולותיו למן נחיתתו ועד למעצרם של הנאשמים. בנוסף לכך קיימת עדותו של זריהן (מסמך פ') שכפי שעולה מדבריו הוא העביר 3 חבילות סם ל"אלימלך, מוטי והשני". (אלימלך - משיב 1, ומוטי - משיב 2), ומאחר שהם לא היו מעוניינים בחבילה הנוספת והוא סרב להחזירה עמו ברכב, הושארה החבילה על ידם במחסן.

עוד כפי שפורט, המפגש (שקויים בשעה 20.22) צולם ותועד בדו"ח עיקובים (מסומן א') ובתמונות ניתן לראות בבירור את זריהן נפגש עם המשיבים (וכן אילוז ועטיה).

אמנם בצילומים לא ניתן לראות את המסירה הפיזית מזריהן למשיבים ואולם לטענת המבקשת, אין בכך כדי לנתק את שרשרת ראיות העברת הסם. חוליה חסרה זו מושלמת על-ידי העובדה כי שלוש חבילות הסם אשר הועברו לשוטר דודו על-ידי המשיב 2 נשאו מספר זהה למספר המצויין על חבילות הסם שנמסרו לאלימלך על-ידי זריהן. זאת ועוד, על החבילות נמצאו טביעות אצבע של ג'ניה, אשר בביתה הונחו חבילות הסם טרם הועברו למחסן.

4.         בשעה 22.00 נצפו המשיב 2 - סייג (וכן אילוז) ברח' יקותיאל אדם בפסגת זאב כשבידו של משיב 2 השקית שהכילה שלוש חבילות הסם, אותם העביר לאופנוען - הוא דודו - השוטר שנועד לשמש ה"שליח" מטעם "קונה הסם". (דו"ח פעולה שנרשם ע"י דודו סומן ע' ביומן מסמכים 2). תאור זהה נמסר גם ע"י השוטר אשר עצר את המשיב 2. (דו"ח פעולה 3 ב' - יומן מסמכים 1).

            השנים לא  הצליחו להתרחק מהמקום עד שנעצרו. באותה עת ממש ישב משיב 1 - אלימלך, ביחד עם עטיה בפיצריה, מרחק מטרים ספורים מהמקום בו בוצעה העסקה, ואף הוא נעצר.

5.         בסמוך לאחר המעצר הגיעו השוטרים למחסן שם נמצאה חבילת סם נוספת התואמת את הסמים שהעביר משיב 2 לדודו, ומכאן, לטענת המבקשת, שמדובר בחבילה הרביעית שהביא זריהן למחסן. יתר על כן, העובדה שחבילה אחת נשארה במחסן משתלבת גם עם דברי זריהן במסמך פ', לפיהם הוא הגיע למפגש עם 4 חבילות, אולם מאחר שמשיב 1 אמר לו שיש צורך בשלוש חבילות בלבד, הושארה חבילה אחת במחסן.

            עוד מסתמכת המבקשת על העובדה כי משיב 1 חזר ארצה ביום 5.7.05 וכי לפי דברי זריהן (תעתיק אודיו 45/05) נסיעתו של משיב 1 לחו"ל היתה קשורה בייבוא הסם.

ואף זאת, משיחה שנקלטה על שרטוטים שנעשו לפלאפון של אילוז (שיחה 414) הוא נשמע אומר לאלימלך: "ברוך הבא". עוד עלה מהשיחה כי אילוז עדכן את אלימלך כי זריהן חזר לארץ וכי "הכל בסדר". אמנם השיחה התקבלה בפלאפון של עטיה, שכאמור נחשד אף הוא בשותפות בעסקת הסמים, ואולם עטיה מסר בהודעתו כי היה בנסיעה עם אלימלך וכי לפיכך לא הוא דיבר בפלאפון.

6.         עוד טוענת המבקשת בענין אלימלך שהינו תושב ראשון לציון, כי הוא הגיע לירושלים במיוחד לצורך העסקה וכי לא זאת שמשנשאל לענין זה מילא פיו מים אלא שהוא בחר לשמור על זכות השתיקה בכל מהלך חקירתו. דא עקא, לענין הגעתו של אלימלך לירושלים אמר עטיה כי שניהם הגיעו כדי לרכוש משקפי שמש מהמחסן האמור. לטענתה, היות שהטענה לענין מטרת בואם לירושלים  הינה חסרת שחר, ובנסיבות הענין, יש מקום להסיק כי הם הגיעו למטרת עסקת הסמים.

7.         לענין משיב 2 - שכתב האישום נגדו כולל כאמור שתי עבירות סחר בסמים - הפנה ב"כ המבקשת להחלטה שניתנה בב"ש 4688/05 ביום 4.8.05 (ע"י כב' השופט א' פרקש) לפיה הורה ביה"מ על מעצרו של דוידוב, שותפו לעבירה באישום השני, למעצר עד תום ההליכים. לטענת ב"כ המבקשת מדובר באותה תשתית עובדתית ממש ואין מקום להבדיל בין עניינו של משיב 2 לבין עניינו של הנאשם האחר בגינו ניתנה כבר החלטה כאמור. עוד הפנה לתשתית הראייתית הקיימת לענין העבירה נשוא האישום הראשון.

8.         כ"כ הפנה ב"כ המבקשת לעובדה כי לאלימלך עבר פלילי שכולל עבירת שוד מזויין שבגינה נדון ל-30 חודשי מאסר בפועל וכן עבירת החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וכי גם לחובת סייג הרשעה בתחום הסמים.

9.         עו"ד זילברשטיין - ב"כ משיב 1 - טען כי הראיה לכך ששיחה 414 קויימה בין אילוז לבין אלימלך, אין לה על מה שתסמוך, ולו משום שלדברי עטיה הוא שם את הפלאפון "על השולחן או הכסא" וכי משמדובר בנסיעה ברכב, אין זה מתקבל על הדעת שהפלאפון היה על השולחן. מה גם שאם רצתה המבקשת להסתמך על טענה זו היה עליה לבצע בדיקה מעבדתית לזיהוי קולו של אלימלך כדובר במכשיר הפלאפון.

עוד טען כי אין ליתן משקל רב להודעה שמסר זריהן, נוכח העובדה שהלה העלים ארבע חבילות  סם. מה גם שהוא נתפש בכף ונמצא בלחץ ולפיכך אך טבעי הוא שעשה ככל יכולתו כדי לחלץ את עצמו, מה גם שכאשר נרגע - לקח הכל על עצמו.