החלטה בתיק בש 4690/07

‏בפניי מונחת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום והמייחס עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה בניגוד לס' 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפת עובד ציבור, עבירה בניגוד לס' 381(ב) לחוק העונשין; חבלה במזיד ברכב ( 2 עבירות) עבירה בניגוד לס' 413 ה'. לחוק העונשין ואיומים (2 עבירות) עבירות בניגוד לס' 192 לחוק העונשין.

א.   כתב האישום וטענות הצדדים:

בכתב האישום נטען, כי בבוקר יום 11.12.07 בסביבות השעה 9:30 הגיעו מספר פקחים מהסיירת הירוקה לחלקה 26 גוש 18907 מערבית לישוב תובל (להלן: "השטח") על מנת לתפוס המחפר (באגר) שבבעלות הנאשם ושהופעל באותה עת בשטח שהינו בבעלות מ"י. פקחי הסיירת הירוקה הינם עובדי ציבור.

כעבור זמן מה הגיעו לשטח הנאשם, אחיו ותושבים נוספים מהיישוב ירכא והביעו התנגדות לתפיסת המחפר.

בהמשך לאמור לעיל, הכה הנאשם את אחד הפקחים בשם חזי שהוא עובד ציבור, באמצעות מקל בצלעותיו, וכן איים עליו ש "לא יצא מפה חי". בהמשך רץ הנאשם לעבר המחפר, עלה עליו והחל בנסיעה לעבר רכב מסוג איסוזו (להלן: "הרכב") העומד לרשות פקח אחר בשם דני במסגרת עבודתו.

נטען, כי בעוד דני יושב במושב הנהג של הרכב, ניסה הנאשם לפגוע בדני בכוונה לגרום לו לחבלה בכך שהנחית את כף המחפר על החלק האחורי של הרכב, על גג הרכב, על מכסה המנוע ועל החלון הקדמי של הרכב.

לאחר שהפקח דני הצליח לחמוק מהרכב, חדל הנאשם מלהכות ברכב באמצעות כף המחפר והחל בנסיעה לעבר מובילית שהייתה אותה עת בשטח, תוך הנעת הכף ימינה ושמאלה ובכך סיכן את האנשים שהיו במקום.

כשהתקרב הנאשם אל עבר המובילית, ביקש נהג המובילית אלי כליף מהנאשם שלא ייגע במובילית והנאשם איים עליו שאם יגיע שוב לשטח, לא יועילו לו שוטרים או מג"ב והוא ייהרג במקום; אז התקדם הנאשם לעבר המובילית והנחית את כף המחפר על חלקה האחורי.

כתוצאה ממעשי הנאשם נגרם לרכב נזק בגובה 65,630.24 ש"ח (שיעור של 52.09% משווי הרכב בפועל) וכן נגרם למובילית נזק בגובה של 4,990 ש"ח.

בגין האמור לעיל ייחסה המאשימה לנאשם את העבירות המפורטות ברישה החלטתי זו.

ב"כ המאשימה טען לקיומן של ראיות לכאורה לסיבוך המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בין היתר, הפנה ב"כ המאשימה לעדותו של הנאשם אשר אינו מכחיש כי פגע ברכב ובמובילית אך יש בפיו הסבר כזה או אחר שאינו מתיישב עם חומר הראיות.

עוד הפנה ב"כ המאשימה לשאר העדויות המצויות בתיק לרבות הודעות הפקחים שהיו בשטח אשר תיארו את אשר התחולל לנגד עיניהם. כן הפנה ב"כ המאשימה לתמונות וקטעי וידאו שצולמו בשטח, למסמכים הרפאויים של הפקחים וחוו"ד של השמאי לגבי הרכב והמובילית.

בהמשך נטען לקיומן של עילות מעצר של מסוכנות וחשש לשיבוש מהלכי משפט נגד הנאשם ונטען, כי לא ניתן לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר אשר תאיין את מסוכנותו, בשים לב, לקיומה של חזקת המסוכנות נגדו, לעברו הפלילי ולשאר נסיבות המקרה. בעניין, עילת המעצר של שיבוש מהלכי משפט נטען בכתב כי קרובי המשפחה של הנאשם נכחו במקום האירוע "אך עד כה לא אותרו לצורך מסירת עדות במשטרה" ובפניי נטען בע"פ בנוסף כי המאשימה מצפה שאותם עדים יגיעו מיוזמתם למשטרה. לעניין זה אתייחס עוד בהמשך.

ב"כ הנאשם טען כי בין הנאשם ובני משפחתו לבין ממ"י מתנהל סכסוך רב שנים על הבעלות בקרקע, סכסוך שאף הגיע לערכאות משפטיות. נטען, כי בידי הנאשם מסמכים המצביעים על בעלותו מהתקופה העותומאנית. כן טען כי תלויה ועומדת תביעה אזרחית משנת 2006 שבמסגרתה הוצא צו מניעה על הקרקע, צו שתוקפו פקע.

לטענת ב"כ הנאשם מאחר שצו המניעה פקע, הנאשם הגיעו לשטח על מנת להמשיך בעיבודו. יום לפי האירועים המתוארים בכתב האישום הגיע איש ממ"י אל הנאשם והורה לו לפנות את הקרקע שאי לכך הוא יפונה ע"י ממ"י בתוך 48 שעות. בטרם תמו ה- 48 שעות נטען, כי הגיעו כוחות גדולים על מנת לתפוס את המחפר בטענה כי בוצעה כרייה לא חוקית. לטענת ב"כ הנאשם לא בוצעה כרייה לא חוקית כלל ועיקר ומכאן שלטענת ב"כ הנאשם לא הייתה זכות לתפוס את המחפר.

לטענת ב"כ הנאשם כאשר הנאשם הגיע לשטח וביקש לקבל צו של תפיסת המחפר לא הוצג לו צו כזה מטעם בית המשפט ואז הוא עלה למחפר על מנת להזיזו ממקומו. נטען, כי הנאשם ובני משפחתו הותקפו ע"י פקחי ממ"י. עוד נטען בהמשך, כי הפגיעות לרכב ולמובילית נגרמו משום שהנאשם אינו מיומן בהפעלת המחפר ומשום שישנן תקלות במחפר ולתמיכה בטענה זו צורפה חוות דעת בדבר התקלות שבמחפר. נטען, כי אין כל מקום לייחס לנאשם את העבירה של חבלה בכוונה חמורה בשים לב לחסר המיומנות של הנאשם בהפעלת המחפר ולתקלות שנמצאות בו. כן נטען, כי המשיב לא ידע שבתוך הרכב נמצא פקח ומכל מקום המכות שניתנו לרכב ניתנו במקומות שאינם יכולים לפגוע ביושביו אלא במקומות חיצוניים.

עוד נטען, כי ישנו סכסוך מתמשך בין הנאשם לפקחי ממ"י שנמשך זה שנים וישנן תלונות הדדיות. נטען, כי אין המדובר בעבריין או פושע שבא לבצע עבירות פליליות אלא המדובר במי שבא להגן על אדמתו ועל רכושו.

נטען גם כי אין חשש לשיבוש מהלכי משפט משום שכל עדי התביעה שרובם פקחים מאזורים מרוחקים מאזור מגוריו של הנאשם, כגון קריית שמונה וירושלים. עוד טען ב"כ המשיב, כי מאחר שהמשטרה לא חקרה את בני משפחתו של הנאשם הוגשו מטעמו תצהירים שניתנו ע"י חלקם.

לבסוף ביקש ב"כ הנאשם לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר.