החלטה בתיק בש 4670/06

בפניי בקשה להורות על ביטול צו הריסה מנהלי, שהוציא יושב ראש הועדה המקומית לתכנון ובנייה "שמעונים" בתוקף סמכותו לפי סעיף 238 א' לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965. הצו ניתן ביום 25/4/06 והודבק על קיר חיצוני של הבניין נשוא הצו באותו היום בשעה 13:00.

השופטת בית אור הנכבדה, בהחלטתה מיום 16/5/06 הורתה על עיכוב ביצוע של צו ההריסה המנהלי עד לדיון במעמד שני הצדדים.

בבקשתו טוען המבקש, כי השטח שבו הוקם הבית נשוא הבקשה מוחזק על ידי המשפחה מזה יותר מ-50 שנה. טוען המבקש, כי בני המשפחה פנו למשיבה פעמים רבות, על מנת שיימצא להם מקום מגורים מסודר, אך לא קיבלו כל תשובה. עוד מוסיף וטוען המבקש, כי המבנה מאוכלס מזה למעלה מ-30 יום וכי המשיבה לא הפגינה כל התנגדות לכך. נטען בבקשה, כי במידה וייהרס המבנה, לא יהיה למבקש מקום מגורים וכי אין כל גוף שהמבקש יוכל לפנות אליו לקבלת פתרון.

ביום 4/7/06 התקיים בפניי דיון בבקשה, נחקרו המצהירים מטעם שני הצדדים, ולאחר ששמעתי את המבקש ואת המצהיר מטעם המשיבה שוכנעתי כי דין הבקשה להדחות.

אינני מקבל את טענתו של המבקש, לפיה הצו הוצא לאחר שהמבנה כבר היה מאוכלס. בחקירתו הנגדית הודה המבקש, כי ב-20/4/06 עוד לא נסתיימה בניית הבית וכי הבנייה הסתיימה כחודש לאחר מכן. לא זו אף זו, עיון בתמונות אשר צילם המפקח מטעם המשיבה מראה בעליל, כי באותו מועד בניית המבנה היתה בעיצומה. תמונות שצולמו בתוך המבנה אינן מותירות מקום לספק, כי במבנה לא גרו אותה עת אנשים, וכי המדובר הוא באתר בנייה במלוא מובן המילה.

המבקש לא הצביע על עילה כלשהי אשר תצדיק ביטולו של צו ההריסה המנהלי. הוא לא הצביע על פגם כלשהו בתהליך מתן הצו. בקשתו היחידה היא למעשה שבית המשפט יתחשב בכך שאין לו מקום מגורים, וכי מועד חתונתו קרוב.

במהלך הדיון בפניי טען בא כוח המבקש, כי המדובר הוא בנושא כללי ולא בתמונה נקודתית שהיא עניינו של המבקש, שכן ישנם 80,000 בדווים שמתגוררים ביישובים לא מוסדרים ואין להם פתרון דיור. הוא טען, כי מועצת "שמעונים" רק מפקחת על הבנייה ולא נותנת לאזרחים שירותים. לטענתו המדינה מנועה מלנקוט צעדים נגד האנשים האלה, מבלי לתת להם פתרונות דיור. הוא הוסיף וטען, כי פנה למנהלת הבדווים ומשם הודיעו לו כי יש תכניות להרחבת העיר רהט, וכי בטווח של שנה עד שנה וחצי יכללו השטחים בשכונות מסודרות. בסיכום דבריו אמר בא כוח המבקש, כי אם יתאפשר למבקש לרכוש מגרש בטווח של שנה הרי הוא יהרוס את המבנה ולא יהיו לו כל דרישות.

גם טענה זו, אשר עניינה פנייה למנהלת הבדווים דינה דחייה. הטענה נטענה באופן כללי, בעלמא, ללא פירוט, ללא תמיכה ראייתית בתצהיר או בכל דרך אחרת. מעבר לכך, מדברי בא כוח המבקש לא ניתן להתייחס לנקודת זמן ברורה בעתיד, אשר בה יימצא פתרון מגורים למבקש, אשר ביצע בנייה בלתי חוקית בשטח לא לו. משכך הם פני הדברים, הרי עיכוב ביצוע של צו ההריסה המנהלי במקרה דנן משמעותו עיכוב ביצוע אשר סופו מי ישורנו. לעניין זה ראה המקרה הדומה, אשר עמד בפני כב' השופט אלון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בבש 20769/06 מחמד אלקרעאן נגד מדינת ישראל, שם נקבע:

   "אין המבקש מציין בבקשתו שבכתב וגם לא בטיעוניו שבע"פ נתון כלשהו שיש בו להצביע על איזה שהיא הסתברות של ממש לעצם הראליה שבשינוי תכנית מתאר, שלא לומר על נקיבת מועד כלשהו שבו ישונו תכניות המתאר, או ישונו אזורי השיפוט של המועצה, או יערכו תכניות מפורטות וכיוצ"ב. ודאי הוא שאין הוא יכול אפילו להציע מועד היפוטטי כלשהו שבו שמא ואולי ביום מן הימים בעתיד הרחוק, יתכן ויהיה היתר רטרואקטיבי למבנה דנן".

בנושא התכניות העתידיות, הרי המקרה שבפניי אף חמור יותר מן המקרה שמונח היה בפני כב' השופט אלון במקרה דלעיל, שהרי המבקש שבפניי אינו טוען, כי בכוונתו לעשות מאמץ על מנת לקבל היתר בנייה למבנה, אלה מבקש הוא להחזיק במבנה וליהנות מפרי העבירה עד אשר יימצא לו בעתיד פתרון אחר.  הפתרון למבקש שבפניי וכמוהו לאחרים הוא מציאת מקום מגורים ביישוב ובשטח שכבר מוסדרים ואשר ניתן לקבל בהם היתרי בנייה כדין.

לאור הדברים דלעיל אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום י"ג בתמוז, תשס"ו (9 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: