החלטה בתיק בש 4667/08

• 1.      זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגנית הנשיא ש' דותן), בב"ש 11289/08 (ת.פ 6554/08), לפיה ישוחרר המשיב ל"מעצר בית" מלא בבית אחותו שבבית"ר עילית, בתנאים שנקבעו, ובכללן, פיקוח צמוד בכל שעות היממה של אחת משתי אחיותיו או אימו; ערבות עצמית בחתימת ידו וערבות צד ג' מכל אחת מהן; ואיזוק אלקטרוני.

• 2.      כתב האישום שהוגש נגד המשיב מכיל שלושה אישומים בעבירות של מסחר בסם מסוכן, שבוצעו בתקופה קצרה של שבועיים ימים. על פי ה אישום הראשון, ביום 4.3.08, ברחוב חרשי הברזל בירושלים, מכר המשיב סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל כולל של 25.22 גרם נטו, לסוכנת סמויה (להלן - הסוכנת). המשיב והסוכנת קבעו להיפגש במקום האמור לצורך מכירת הסם. המשיב הגיע למקום, ובפוגשו את הסוכנת נכנס אל רכבה, מסר לה את הסם שהיה בצורת סוליה באורך 8 ס"מ, וקיבל תמורתו 350 ש"ח. ב אישום השני מואשם המשיב כי ביום 10.3.08, ברחוב אגודת ספורט בית"ר בירושלים, מכר לסוכנת סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל כולל של 22.58 גרם נטו, תמורתו קיבל 350 ש"ח. על פי ה אישום השלישי, ביום 18.3.08, ליד צומת פת בירושלים, מכר המשיב לסוכנת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 52.6 גרם נטו, בצורת סוליה שאורכה כ- 7 ס"מ. תמורת הסם שילמה הסוכנת למשיב סכום של 700 ש"ח. יצוין, כי לבד מהמשיב הפלילה הסוכנת עוד ארבעה עשר אחרים, שסחרו בסמים מסוכנים או שהיו מעורבים בסחר בסמים.

• 3.      ביום 29.4.08, עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בתום הדיון שנערך ביום 2.5.08 נעתר בית המשפט לבקשה, אך  הורה גם על הזמנת תסקיר מעצר "כדי להשתמש בהליך הפלילי בדרך של אולי מעז יצא מתוק", וקבע את המשך הדיון בעניין ליום 22.5.08. לקראת הדיון ביקש שירות המבחן לדחות את מועד הגשת התסקיר, נוכח העומס הרב ומצוקת כוח אדם. בית המשפט נעתר לבקשה והדיון נדחה ליום 2.6.08. ברם, עקב עיצומים בהם נוקט שירות המבחן לא הוגש התסקיר אף במועד שנקבע. בדיון שהתקיים באותו מועד קבע בית המשפט, בין ביתר, כי באין ידיעה מתי יסתיימו העיצומים בשירות המבחן, יש לשחרר את המשיב בתנאים שפורטו לעיל ועל כך הערר שלפני.

• 4.        העוררת טוענת, כי מספר עבירות הסחר בסמים בהן מעורב המשיב וחומרתן, מקימות חזקת מסוכנות על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. כן טוענת היא כי על פי ההלכה הפסוקה, מי שקיימת נגדו עילת מעצר בעבירות של סחר בסמים, יש לעצרו עד תום ההליכים, ואין לשחררו בחלופת מעצר, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות ובמקרים חריגים. לטענתה, בעניינינו לא מתקיימות נסיבות חריגות שכאלו. בנוסף טוענת העוררת כי טעה בית המשפט שעה שלא מיצה עד תום את האפשרות לקבל לידיו תסקיר מעצר. לטענתה, אי הגשת התסקיר במועד אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לשחרור ממעצר. עוד טוענת העוררת כי החלופה שנקבעה אינה ראויה, שכן אין בה כדי למנוע מהמשיב גישה לאמצעי תקשורת ביתיים, שבאמצעותם יוכל להמשיך לסחור בסמים. העוררת גם הודיעה לבית משפט זה, כי בכל מקרה לא ניתן יהיה לקיים את הפיקוח האלקטרוני במקום שנקבע כחלופת מעצר, משום שהחברה המבצעת את הפיקוח לא נותנת שירותיה מעבר לקו הירוק.

• 5.      מנגד טוען ב"כ המשיב, כי על אף שלא הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, הרי ששירות המבחן, לאחר מספר פגישות עם המשיב ובני משפחתו, המליץ, או נטה להמליץ, לשחררו לחלופת מעצר, כמעט באותו מתווה שנקבע על ידי בית המשפט. המלצה כזו לא הוצגה בפני בית המשפט, שכן לא הוגש תסקיר, אך לפי דברי ב"כ המשיב, הדברים נמסרו לו בעל-פה בשיחות שקיים עם קצינת המבחן. כן טוען ב"כ המשיב כי לבית המשפט מסור שיקול הדעת לבחון חלופות מעצר אף מבלי שהוגש תסקיר. ב"כ המשיב מוסיף כי החלטה על מעצרו של המשיב עד לקבלת תסקיר, עלולה להוביל למעצרו ללא הגבלה, וכי תוצאה זו בלתי נסבלת. בנוסף טוען ב"כ המשיב, כי המשיב הופלה ביחס ליתר הנאשמים שהופללו על ידי הסוכנת, שכן כולם שוחררו לחלופות מעצר זאת על אף שלחלקם עבר קודם בעבירות סמים, וגם בעניינם לא הוגש תסקיר. לעניין האיזוק האלקטרוני הודיע ב"כ המשיב כי ממידע שהגיע לידיו עולה "שהפיקוח האלקטרוני חיבר עצורים ששוחררו לחלופה באיזוק אלקטרוני גם בישוב בית"ר עילית".

• 6.                  אין חולק כי ישנן ראיות לכאורה נגד המשיב כי ביצע את עבירות הסחר בסמים המיוחסות לו, וממילא קיימת גם עילת מעצר סטטוטורית נגדו. משכך יש להתמקד בשאלת מסוכנותו. סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים קובע כי החזקת סמים שלא לשימוש עצמי מקימה חזקת מסוכנות, שהנטל להפריכה מוטל על הנאשם. המדיניות השיפוטית המקובלת בעבירות כגון דא הינה להורות על מעצר עד תום ההליכים. בית המשפט יחרוג ממדיניות זו אך בנסיבות חריגות, המצדיקות את שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר. (ראו, למשל, בש"פ 348/05 בריק נ מדינת ישראל, ניתן ביום 3.2.05).

• 7.                  בעניינינו, לא מצאתי כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, וגם בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 2.5.08, לא מצא כן. נהפוך הוא. בית משפט קמא התרשם כי המשיב מתנהג כסוחר סמים שיש לו נגישות לחומר מסוכן, וכי הוא מעורב עמוק באספקת סמים לאחרים. חומר החקירה גם מעלה כי עיקר "התנהלותו המסחרית" של המשיב מתבצעת באמצעות הטלפון, כך שהוא יוכל להמשיך ולסחור בסמים גם אם יהיה נתון במעצר בית מלא, כפי שציין בית משפט קמא (שם). כמו כן, בבחינת שאלת המסוכנות יש ליתן משקל לנסיבות הקונקרטיות של הנאשם, ביניהן גילו הצעיר, והעדר עבר פלילי. בעניינינו, על אף גילו הצעיר, בן 22, בעברו של המשיב כקטין מצויות שתי קביעות אשמה בבית המשפט לנוער בעבירות של הצתה, היזק לרכוש במזיד ואלימות, שאותן עבר לפני כארבע שנים, ואף עובדה זו אינה נזקפת לזכותו.

• 8.                  טוען המשיב, כי עצם השארתו במעצר בעוד יתר החשודים שאותם הפלילה הסוכנת שוחררו לחלופות מעצר, מהווה הפליה. אמנם אין להפלות בין נאשמים בהליך פלילי לעניין המעצר, בהעדר טעמים המצדיקים הבחנה ביניהם (ראו בש"פ 7686/03 רפייב נ מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 753, בעמוד 765). ברם, בנסיבות העניין עמד בית המשפט קמא על ההבחנה בין המשיב לבין יתר הנאשמים האחרים אותם הפלילה הסוכנת, בקבעו כי המשיב עומד בשלב די בכיר וחמור של מעורבות בסחר בסם גם בהשוואה לאותם אחרים.

• 9.                  לעניין העיכוב בהגשת התסקיר. אכן, בדונו בבקשת מעצר, אין בית המשפט מחויב לסמוך את החלטתו בתסקיר. ואולם, מקום בו הורה בית המשפט על הגשת תסקיר וחל עיכוב בהגשתו, על בית המשפט לערוך איזון ראוי בין ערכים ואינטרסים הנוגעים לזכויותיו ולטובתו של העציר, לבין האינטרס הציבורי, ובכלל זאת קיומו של הליך משפטי תקין ושמירה על בטחון הציבור (ראו בש"פ 9130/07 מוחמד נאסר נ מדינת ישראל, ניתן ביום 1.11.07). בנסיבות שלפנינו, כפי שפרטתי לעיל, אני סבור כי מסוכנותו של המשיב גבוהה ולפיכך האינטרס הציבורי כי המשיב ישהה במעצר גובר בשלב זה. בהקשר זה אציין, כי אינני סבור כי ניתן להסתפק ב"תסקיר מעצר", שמקורו בשיחות בין קצין המבחן והסניגור, כתחליף לתסקיר מעצר כהוראתו בסעיף 21א לחוק המעצרים.

• 10.               טענת ב"כ המשיב כי קבלת הערר תוביל לתוצאה בלתי נסבלת, לפיה יהיה המשיב עצור ללא הגבלת זמן, עד לאחר שיסתיימו העיצומים, אינה מקובלת עלי אף היא. חוק המעצרים קובע הוראות ברורות ומדויקות באשר לתקופת המעצר המותרת על פי חוק, ולפיכך אין כל סכנה כי המשיב "יהיה עצור בלי תאריך". בנוסף, ובזה העיקר, אחת העילות הקבועות בחוק לעיון חוזר בהחלטה הנוגעת למעצר או לשחרור הינה מעבר של זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. בבחינת עילה זו, על בית המשפט לאזן בין הפגיעה הנגרמת לנאשם ספציפי בשל חלוף הזמן למול האינטרס הציבורי (ראו בש"פ 5825/06 גולדבלט נ מדינת ישראל, ניתן ביום 29.8.2006). בעניינינו, היה וימשכו העיצומים בשירות המבחן, יהיה המשיב רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו בשל עצם חלוף הזמן. ואולם, לעת הזאת וכל עוד לא הוגש תסקיר המעצר בעניינו, לא היה מקום להורות על שחרורו. בנסיבות אלו גם לא מצאתי לנכון להידרש לאפשרות הפיקוח על האיזוק האלקטרוני במקום שנקבע כחלופת מעצר.

• 11.              לסיכום, הערר מתקבל והמשיב יישאר לעת עתה במעצר.

ניתן היום ג סיוון התשנ"ח (6.6.2008) במעמד הצדדים.

                                                                                           ___________

דוד חשין, סגן נשיא

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: