החלטה בתיק בש 4662/08

זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו בת"פ 191/08, בגדרו הואשם בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק; גניבת רכב, לפי סעיף 413(ב) לחוק; ואי ציות לרמזור, לפי תקנה 22 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961.

• 1.      על פי כתב האישום, ביום 27.5.08, סמוך לשעה 12:00, בהר חומה, בירושלים, החנה מאור טל (להלן - מאור) משאית שהייתה אותה עת בבעלותו, בסמוך לחנות "בני יעקב" (סופרמרקט). מאור פרק סחורה מהמשאית ונכנס לתוך החנות על מנת להחתים את אחד מעובדיה על תעודת משלוח. באותה עת, בשעה 12:13 לערך, נכנס המשיב אל המשאית, התניע אותה באמצעות המפתחות שנותרו במתנע, ונהג בה בלי הסכמת בעליה. משהבחין מאור שהמשאית נעלמה, פתח במרדף אחריה יחד עם שניים אחרים, באמצעות רכב השייך לחנות (להלן - הרכב). סמוך לשעה 12:21 זיהה מאור את המשאית כשהיא נוסעת לכיוון כביש המנהרות. המשיב עצר את המשאית ברמזור שלפני כביש המנהרות, והרכב בו ישב מאור התקרב אליה ונעצר בסמוך לה מצד ימין. מאור יצא דרך חלון הרכב על מנת לעצור את המשיב, שנהג כאמור במשאית, אך המשיב הסיע את המשאית במכוון לכיוון הרכב, תוך שהוא פוגע בידו השמאלית של מאור ובצד השמאלי של הרכב. המשיב אף המשיך לנסוע לכיוון כביש המנהרות באור אדום ובנתיב התנועה הנגדי. לאחר נסיעה של כ- 300 מטרים עצר המשיב את המשאית, יצא ממנה והחל לברוח מהמקום. לאחר זמן קצר נתפס המשיב על ידי כוחות המשטרה שהגיעו למקום האירוע. כתוצאה ממעשיו של המשיב נגרמו למאור חבלה בידו השמאלית ומכות יבשות בחלקי גופו. נהג הרכב, חסן קדמאני (להלן - חסן), נפגע בצווארו ובגבו ונזקק לחמישה ימי מנוחה. כן ניזוקו כלי הרכב המעורבים.

• 2.      המבקשת טוענת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב. לטענתה, זמן קצר לאחר שנגנבה המשאית (בהר חומה), נראה המשיב על ידי בעל המשאית ואחרים כשהוא נוהג בה, וכעבור דקות ספורות קופץ מתוכה ובורח, כאשר גם המשיב אינו חולק על עובדות אלו (הנהיגה במשאית והבריחה מתוכה). המבקשת מוסיפה כי גרסתו של המשיב, לפיה לא גנב את המשאית אלא התבקש להעבירה לחברון, אינה מתקבלת על הדעת. זאת, בשל משך הזמן הקצר שחלף ממועד הגניבה ועד שנתפס, ולאור מחקר התקשורת של חברת פלאפון, המצביע כי המשיב שהה באזור הר חומה, בעת שהמשאית נגנבה. בנוסף טוענת המבקשת, כי בשל חומרת העבירות המיוחסות למשיב והיותו מסוכן לציבור, קמה נגדו עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיפים 21(א)(1)(ב)+(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. המבקשת מוסיפה כי בשל נסיבות ביצוע העבירות בהן מואשם המשיב, מתנגדת היא לכל חלופת מעצר.

• 3.      מנגד טען המשיב כי לא קיימות ראיות לכאורה נגדו, ומשכך אין עילה לעצרו. לטענתו, לא שהה מעולם בהר חומה ולא גנב את המשאית. המשיב ציין כי בבוקר יום האירוע נסע מביתו לירושלים, ומשם "תפס" את האוטובוס הנוסע לבית לחם. המשיב הוסיף כי ירד מהאוטובוס בבית צפפא, על מנת לחפש עבודה, ושם התבקש על ידי אדם בשם וויסאם אבו אלעז או אבו עזיז (להלן - פלוני) להעביר את המשאית מבית צפפא לחברון בתמורה ל- 5,000 ש"ח. המשיב טען, כי פגש את פלוני לראשונה באותו יום, ואף מסר את תיאורו: גבוה, מבנה גוף ענק, חבש כובע, ומרכיב גשר מברזל על השיניים. המשיב הוסיף שפלוני אמר לו כי אינו יכול להסיע את המשאית בעצמו משום שרישיון הנהיגה שלו נפסל, וכי עליו להעביר את המשאית במהירות רבה לחברון, שם יקבל את הכסף שהובטח לו. עוד טען המשיב שפלוני אמר לו כי הוא ייסע לפניו במכונית סיטרואן, שעמדה בקרבת מקום ברחוב סמוך (להלן - הסיטרואן). כן טען המשיב כי לא התכוון לפגוע ברכב, ומשפגע בו - נבהל והחל במנוסה. לטענתו, לא היה מודע כלל כי פגע במי מנוסעי הרכב, וזאת משום שהמראה הימנית של המשאית נסגרה על ידי אחד מנוסעי הרכב, כך שלא יכול היה לראותם. לדבריו, בעת הימלטותו מהם חצה את הצומת באור ירוק. עם זאת, אישר המשיב כי נסע בנתיב המנוגד לתנועה (עד שעצר לאחר כ- 300 מטר), בהוסיפו כי עשה כן משום שפחד וכי לא היה אף רכב בכביש באותה עת. כן טען המשיב, כי מהרגע בו הוחנתה המשאית ליד החנות ועד לרגע בו נראה נוהג בה, חלפו כ- 40 דקות, וכי זהו פרק זמן סביר להתנהלותו מול פלוני, כפי שתיארה. עוד טען המשיב שמחקר התקשורת מעלה כי בשעת הגניבה שהה בהר חומה מזרח, היא בית צפפא, ולא בהר חומה.

• 4.      בטרם אדון בטענות הצדדים, רואה אני להקדים לכך מספר עובדות (לכאורה) העולות מחומר החקירה. מאור מעסיק דרך קבע אדם בשם מוהנד אבו חומוס (להלן - מוהנד) כעוזר נהג במשאיתו. ביום האירוע, אחיו של מוהנד, וויסאם אבו חומוס (להלן - וויסאם), החליפו כעוזר נהג. לוויסאם עבר פלילי עשיר במגוון עבירות, לרבות עבירות רכוש, והוא אף ריצה מספר עונשי מאסר למשך תקופות משמעותיות. ביום האירוע, בשעה 11:40 לערך, הגיע מאור יחד עם וויסאם לחנות בהר חומה. בשלב הראשון ירד מאור לבדו מהמשאית, בהשאירו את מפתחותיה בסוויץ', ונכנס לחנות. כעבור רבע שעה עד עשרים דקות, לאחר פריקת סחורה מהמשאית לחנות, נכנס יחד עימו לחנות גם וויסאם, שפנה לשירותים. כעבור מספר דקות, בסביבות השעה 12:10, יצאו השניים מהחנות וגילו שהמשאית איננה. בשלב זה התקשר מאור למשטרה ולחברת איתורן, וביקש מחסן, העובד בחנות, שיסייע בידו לאתר את המשאית. חסן נעתר לבקשתו, והשניים ביחד עם וויסאם, עלו לרכב והחלו בנסיעה, עד שראו את המשאית עולה מולם משכונת בית צפפא לכיוון היציאה לכביש המנהרות. משחלפה המשאית על פניהם, ביצע חסן סיבוב פרסה, הדביק את המשאית שעצרה ברמזור בנתיב הפונה שמאלה, ועצר מימינה, בעוד קצה רכבו חוסם במקצת את נתיב נסיעתה. בשלב זה ניסה מאור לצאת מחלון הרכב, והמשיב, שהחל באותו רגע להסיע את המשאית, פגע בידו השמאלית, דרס את הטלפון שלו, וכן פגע בצד שמאל של הרכב (ראו סימני הפגיעה בתקליטור התמונות של המשאית והרכב). לאחר נסיעה של כ- 300 מטר עצר המשיב את המשאית בצד הדרך, קפץ מתוכה והחל במנוסה עד שנעצר כעבור דקות אחדות על ידי המשטרה, שהדיווח הראשוני על האירוע נקלט אצלה בשעה 12:10.  

• 5.      ביום 10.6.08 התקיים ביוזמתי דיון משלים, במטרה לברר מהו מקור הטענה לפיה "הר חומה מזרח" היא בית צפפא. ב"כ המשיב ציינה, כי טענתה זו מבוססת על העובדה שבית צפפא והר חומה הן שכונות סמוכות, המצויות משני צידי כביש ירושלים בית לחם. ואולם, הוסיפה ב"כ המשיב, כי אינה יודעת אם הטענה נכונה. לאור האמור, הוריתי למבקשת - שלא ראתה צורך להגיב על טענתה האמורה של ב"כ המשיב - לברר עתה עם חברת פלאפון אילו אזורים כלולים ב"הר חומה מזרח". בעקבות בירור זה מסרה נציגת החברה (תחילה בעל-פה ואחר בכתב) לב"כ המבקשת, כי "אתר הר חומה מזרח מספק שירות לאזור: הר חומה, בית ג'אלה וצור באחר. כיסוי חלקי ניתן ל: רמת רחל, בית סחור ובית לחם. האתר אינו מספק שירות לבית צפפא" (כך במקור). בתגובה שהגישה, חלקה ב"כ המשיב על אמירה אחרונה זו. ואולם, בדיון שהתקיים ביום 11.6.08 הודיעה כי מוותרת היא על ההזדמנות שניתנה לה לסתור באמצעות חוות דעת מומחה את הממצאים העולים ממחקר התקשורת שהגישה המבקשת. בנוסף, משנשאל המשיב באשר למסלול נסיעתו לבית צפפא, השיב כי האוטובוס עליו נסע יצא משער שכם, המשיך בנסיעה לכיוון תלפיות, שם ירד מהאוטובוס. המשיב הוסיף, כי האוטובוס לא עבר דרך צור באחר או רמת רחל, אלא אך על הכביש המוביל משכונת תלפיות לבית לחם.

• 6.      הלכה ידועה היא, כי הימצאות רכוש בידי אדם, סמוך למועד גניבתו, מקימה נגדו "חזקה תכופה", הקושרת אותו למעשה העבירה (ראו, למשל, בש"פ 2411/08 טאה מוסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.4.08)). בעניינינו, נתפס המשיב כשהוא נוהג במשאיתו של מאור כארבעים דקות בלבד לאחר שנגנבה מהר חומה. עובדה זו קושרת, לכאורה, את המשיב לגניבה. אמנם, חזקה זו אינה חלוטה אלא ניתנת לסתירה ( שם, שם), ואולם במקרה דנן לא עלה בידי המשיב להפריכה. בחקירתו ציין מאור כי נכנס לסופרמרקט בין השעות 12:00 ל- 12:04, שהה במקום כחמש דקות לערך, יצא עם וויסאם מהחנות והבחין שמשאיתו נעלמה. בחינת מחקר התקשורת מעלה כי בדקות אלו (שבין 12:00 ל- 12:04) שהה המשיב בהר חומה מזרח. משציין המשיב במפורש כי לא שהה באותו יום בצור באחר או ברמת רחל, המסקנה המתבקשת היא כי בעת שנגנבה המשאית שהה בהר חומה, וזאת בניגוד לטענתו לפיה לא שהה מעולם במקום. בנוסף, בחינת הזמן שחלף מהרגע בו נעלמה המשאית ועד לרגע בו נראה המשיב נוהג בה, מעלה כי הסיכויים שבזמן זה נערך משא ומתן אקראי בין פלוני לאלמוני להעברה מהירה של משאית מירושלים לחברון בתמורה ל- 5,000 ש"ח, הינם קלושים. לפיכך, באתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב אכן גנב את המשאית.

• 7.      מסקנה זו מובילה מיניה וביה לדחיית טענות המשיב כי לא הבין מה רצו ממנו נוסעי הרכב, ששניים מהם ירדו מתוכו בצומת ודרשו ממנו בעברית (בצעקות) לעמוד, וכי עקב כך נבהל ונמלט מהמקום - לאחר שהתנגש ברכבם - תוך נסיעה נגד כיוון התנועה. בשלב זה, נראה כי עשה כן בשל רצונו להימלט עם המשאית, תוך מודעות לפגיעה ברכב ותוך מודעות לאפשרות הפגיעה בנוסעיו והפגנת אי אכפתיות, למצער, לפגיעה במי מהם. מסקנות אלה עולות, בין היתר, גם מהודעתו של מאור מיום 1.6.08, לפיה משהבחין בו המשיב החל בנסיעה מהירה ונכנס בעוצמה ברכב בו נסע, כמו גם מהודעתו של חסן, שאישר כי חש סכנה ממשית לחייו ולחיי יושבי הרכב בשל הפגיעה בו.

• 8.      המשיב טוען למחדלי חקירה שיש בהם כדי לגרוע מעוצמת הראיות נגדו. לטענתו, וויסאם, שנעלם מהרכב לאחר פגיעת המשאית, התבקש מספר פעמים להגיע לחקירה במשטרה בחשד למעורבות באירוע, אך חרף זאת לא הגיע ולא הובא להיחקר. כן מלין המשיב על כך שלא נערך מסדר זיהוי בהשתתפות וויסאם, כדי לנסות ולברר אם וויסאם ופלוני אחד הם. המשיב הוסיף כי אף שלא זיהה את וויסאם בתמונה שהוצגה בפניו, אין בכך כדי לגרוע מהמחדל החקירתי בעניין זה, משום שהתמונה שהוצגה בפניו הייתה ישנה (תמונה משנת 1991, שנלקחה מהאלבום המשטרתי). הגם שלב"כ המבקשת לא היה מענה לשאלה מדוע לא נערך מסדר זיהוי, כאמור, הרי שלנוכח העובדה שקיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב גנב את המשאית ולכך שנמלט כמפורט לעיל, אין בטענתו זו כדי לגרוע מעוצמתן של ראיות אלו. הוא הדין באשר לאי נקיטת פעולה נמרצת יותר מצד המשטרה לשם גביית הודעה מוויסאם. עם זאת, נדמה כי נכון יהיה לערוך חקירה משלימה בתיק זה, לצורך גביית הודעה מוויסאם ובירור השאלה אם וויסאם ופלוני הם אותו אדם. בנוסף, אפשר גם להציג שאלה למאור או מוהנד, האם וויסאם מרכיב גשר על השיניים.   

• 9.      אשר לחציית הצומת באור אדום, המיוחסת למשיב, הרי שלאור העובדה כי מאור, בהודעתו מיום 28.5.08, ציין כי לא שם לב אם האור היה אדום או ירוק, סבורני כי אין ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביצע גם עבירה זו.

• 10.  כללם של דברים: יש ראיות לכאורה כי המשיב ביצע עבירות של גניבת רכב, חבלה בכוונה מחמירה וסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה. באשר לעילת המעצר, המשיב נהג במשאית הגנובה בצורה בלתי אחראית ובניגוד לכיוון התנועה, וגרם לפגיעות בגוף וברכוש; בנוסף, ניסה המשיב להימלט מהשוטרים שרדפו אחריו. נסיבות אלו מצביעות על מסוכנותו, ולפיכך קיימת עילה לעצרו עד תום ההליכים.

• 11.  משנקבע כי קיימת עילת מעצר, אקיים עתה דיון בשאלת חלופת המעצר, כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 11.6.08.

ניתן היום יב' סיוון התשס"ח (15.6.2008), במעמד הצדדים.

דוד חשין, סגן נשיא

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: