החלטה בתיק בש 4603/07

1. בקשה לעצור את המשיב, דניאל סויסה, עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 2200/07 של בית משפט זה. בכתב האישום הרלוונטי הואשם המשיב, כי בניגוד להוראת בית המשפט מיום 13.05.07 לא להתקרב מרחק, הפוחת מ - 250 מטר מבית אמו ולא ליצור עמה כל קשר למשך 30 ימים, ביום 15.05.07 בסמוך לשעה 16:00 נכנס המשיב לבית אמו דרך החלון ועל רקע דרישתו כסף ממנה איים עליה "את עוד תראי מה אני אעשה לך עוד היום ואם לא תתני לי את הכסף יהיה סוף היום". עוד מתואר מעשה גניבה של המשיב מאמו באותו המעמד, שאין חולק, שהאם אינה כשירה להעיד עליו [משום הוראות סעיף 4 ו - 5 (1) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971]. כמו כן, הואשם המשיב, שביום 16.05.07 בסמוך לשעה 08:30 נכנס לבית אמו. על בסיס שני האירועים האלו נטען, שהמשיב הפר הוראה חוקית פעמיים ובאירוע הראשון איים על אמו. זאת בנוסף לאישום בנושא הגניבה, שאמו אינה כשירה להעיד עליה, כאמור.

לפי טענות הצדדים, קיימת מחלוקת בנושא הראיות הלכאוריות להוכחת הנטען בכתב האישום. גדר המחלוקת מעוגנת בסעיף 5 (1) לפקודת הראיות הנ"ל . הרי על אף העדר הכשירות של הורה להעיד נגד ילדו, קיים חריג לאיסור, כשהמדובר במשפט פלילי בגין חבלת גוף או אלימות או האיום באחד מהם. לטענת הסניגור המלומד דברי המשיב, אשר על בסיסם הואשם באיום על אמו, אינם בגדר איום באלימות או בחבלת גוף. אבקש להזכיר את המלים ואת הקשרן: על רקע דרישתו של המשיב כסף מאמו אמר לה המשיב: "את עוד תראי מה אעשה לך עוד היום ואם את לא תתני לי את הכסף יהיה סוף היום". בהקשר זה יש להבין את דברי המשיב על פי משמעותם הרגילה, כפי שאדם מן הישוב היה מבינם. יש להבין את "הסוף" , עליו דיבר המשיב, אם אמו לא תתן לו כסף, כסוף אלים. לכן, איום זה הוא איום באלימות, עליו תהיה המתלוננת כשירה להעיד בהתאם לחריג בסעיף 5 (1) לפקודת הראיות.

באשר לשתי הכניסות לבית, טען הסניגור המלומד, שנוכח הסתירות, להן טען, בגירסאות האם, אין ראיות לכאורה להוכחת שתי ההפרות של ההוראה החוקית. לטענתו, למתלוננת שלוש גירסאות לגבי כניסתו של המשיב לביתה, פעם שנכנס דרך החלון, פעם שהקיש בחזקה בדלת, שהיא פתחה את הדלת ואזי הוא נכנס לביתה ופעם, שהמשיב ישן על הגג והיא חששה, שהוא יפול והזמינה אותו לישון בביתה.  אינני רואה סתירה בין הגירסה הראשונה לשניה, שהרי לכאורה הגירסאות מתייחסות לאירועים במועדים שונים. ודוק: בהודעתה מיום 15.05.07 בשעה 17:57, אשר לא יכולה הייתה להתייחס אלא לאירוע הראשון (שהרי האירוע השני לא התרחש עד למחרת היום), לפי הודעת המתלוננת, באותו היום (15.05.07) בשעה 14:00 בנה נכנס לביתה דרך החלון. בהודעתה מיום 20.05.07, שנגבתה בהמשך להודעתה מיום 16.05.07 (לאחר האירוע השני הנטען) מסרה המתלוננת, שהגיע המשיב לביתה בבוקר והקיש בחזקה בדלת, אשר פתחה. האירוע היחיד, אשר נטען בכתב האישום, שהתרחש בבוקר הוא האירוע (השני) מיום 16.05.07. ללמדך, כי גירסת המתלוננת, שהמשיב נכנס לביתה דרך החלון מתייחסת לאירוע ביום 15.05.07, ואילו גירסתה, שנכנס לביתה דרך הדלת, מתייחסת לאירוע אחר מיום 16.05.07.

ומה בקשר לדברי המתלוננת בעימות, שבנה ישן על הגג והיא דאגה לו והזמינה אותו לישון עד הבוקר בביתה? הפוטנציאל המירבי של אמירה זו הוא להוות כירסום בראיות הלכאוריות. כמו כן, לאמירה השלכה לגבי שאלת חלופת המעצר.

2. מכל האמור לעיל תאמר, שבהודעות המתלוננת קיימות ראיות  לכאוריות להוכחת האיום ושתי ההפרות של ההוראה החוקית, הנטענים בכתב האישום. בעצם הפרות ההוראה החוקית קמה עילת מעצר, לפי סעיף 21 (א) (2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכיות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996.

3. באשר לחלופת המעצר, סבורני, שהנושא צריך להישקל במידתיות. מחד, אין בתי המשפט נוהגים להקל ראש בהפרת תנאיי השחרור מן המעצר  אף בשלב המעצרים [השווה: בש"פ 666/97 מדינת ישראל נ' גוהרי, ואח', פ"ד נ' (5) 788, 790 (מול הספרה "5")]. גם אין למשיב כל פיקוח להציע, כדי להבטיח, שהפרת ההוראה החוקית לכאורה לא תישנה. מאידך, אם התגובה השיפוטית להפרות ההוראה החוקית תהיה מידתית, אין להתעלם מדברי המתלוננת בעימות, שחששה לגורל המשיב והזמינה אותו לישון בביתה עד הבוקר. מובן, שאין בכך כדי לאיין את עצם הפרת ההוראה החוקית לכאורה, אך יש לשקול את גישתה המשתנה לעתים של המתלוננת לבנה בעת קביעת התגובה המידתית להפרות ההוראה החוקית הנטענות. בנסיבות המיוחדות של הענין סבורני, שיהיה זה מידתי להורות על שחרורו של המשיב מן המעצר תוך הרחקתו לכל אורך משפטו מן השכונה, בה מתגוררת אמו בכלל וממנה בפרט.

אשר על כן, הריני מורה על שחרורו של המשיב מן המעצר בהתקיים מלוא התנאים כדלקמן:

א.                  חתימת ערבות אישית בסך 40,000 ש"ח;

ב.                  חתימת ערבות צד ג' ע"י אדם לפי  בחירת המשיב בסך 15,000 ש"ח;

ג.                    אי - יצירת כל קשר עם המתלוננת בין באופן ישיר ובין באופן עקיף;

ד.                  אי הימצאו של המשיב צפונית לרחוב אברהם אבינו בבאר-שבע;

ה.                  מבלי לגרוע מן האמור בסעיף קטן ד' לעיל, אי-התקרבותו של המשיב מרחק הפוחת מ - 200 מטר מן המתלוננת בכל מקום שהוא.

טוב יעשה המשיב אם יפנים, שעליו להקפיד על כל תג ותווית בהחלטה זו וידע, כי למתלוננת אין הכח או הסמכות לשנות החלטות שיפוטיות.

לא יתמלאו מלוא התנאים דלעיל, ייעצר המשיב ויובא בפני ביום 27.05.07.  יופר אחד התנאים דלעיל, צפוי המשיב למעצר מחודש.

מוחזר בזאת חומר החקירה לב"כ המבקשת המלומד.

יש לאפשר למשיב שיחות טלפון כמקובל על מנת לארגן לעיצמו ערבות צד ג'.

ניתן יהיה לשחרר את המשיב ולהחתים את הערב הצד השלישי בתחנת המשטרה.

ניתנה היום ח' בסיון, תשס"ז (25 במאי 2007) במעמד הצדדים