החלטה בתיק בש 4544/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים

כתב האישום, ההליכים והבקשה

1.       המשיב מואשם בכתב אישום משותף עם נאשמים 1, 2 ו - 4 (להלן "יוסי", "חני" ו - "הרוש")  - בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בבריחה ממשמורת חוקית בגין עבירת פשע ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירות לפי סעיפים 274 (1) ו/או (3), 275, 257 (1) ו - 380 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

2.       כתב האישום מפרט אירוע שפרישתו העובדתית צרה. ביום 1.12.05 התנהל בבית המשפט המחוזי, בפני כב' השופט רוזן, דיון בבקשת מעצרם של יוסי (בנו של המשיב שלפני), חני ואחרים עד תום ההליכים במסגרת תפ"ח 1159/05 (להלן - "התפ"ח"). הנאשמים בתפ"ח שהיו עצורים אותה עת שהו באולם המשפט כאשר האולם אובטח על ידי מאבטחי בית המשפט וכן שוטרים ביניהם השוטר יורי שכטמן (להלן - "יורי"). באולם נכחו אותה עת בני משפחות הנאשמים, ביניהם המשיב.

3.       על פי כתב האישום, עם סיום הדיון וצאת השופט מהאולם נדרשו הנאשמים על ידי שוטר להכנס למעלית המובילה לבית המעצר, יוסי סרב, קילל את השוטר, ירק עליו והלם בראשו. אזי התפתחה מהומה באולם במהלכה תקפו הנאשמים את השוטרים ואת אנשי הליווי כאשר לחני מיוחסים עקירת כסא וחבטה באמצעותו בראש שוטר, השלכת כסא לעבר השוטרים ועקירת שולחן. להרוש מיוחס סירוב להתפנות מהאולם, התפרעות והנפת ידיים כתוצאה מהן נשברו משקפי שוטר. במהלך כל אלה מיוחס ליוסי המשך הכאת שוטר ואיומים עליו.

4.       אשר למשיב שלפני - החלק המיוחס לו בכתב האישום הינו צעקות על יורי "אני אפוצץ אתכם ....", חבטות בגופו של יורי ולאחר שהאחרון הודיע לו שהוא עצור בגין תקיפת שוטרים המשך הכאת יורי תוך צעקות "אני אתחשבן איתך, אתה תשלם על זה". כאשר עלה בידו של יורי להשכיב את המשיב על הרצפה ולנסות לכבלו, התנפלו בני משפחת המשיב על יורי, היכוהו ודחפוהו וכך היה סיפק בידו של המשיב להימלט מן האולם.

5.       כתוצאה מן האמור נגרמו לשוטרים חבלות של ממש והם נזקקו לטיפול רפואי.

6.       כבר ביום 2.12.05 שוחררו יוסי וחני על ידי שופט המעצרים כב' השופט שרעבי ללא תנאים לאור העובדה כי הם עצורים עד תום ההליכים בתפ"ח. המשיב שוחרר באותו יום ל"מעצר בית" על ידי שופט המעצרים כב' השופט טובי מבלי להמעיט מחומרת העבירות המיוחסות בין השאר על בסיס קביעות (לכאוריות לאותו הליך כמובן) "כי קיימות גרסאות סותרות ... באשר למי החל באירוע, כיצד הוא החל וכן על היקף האלימות שהיתה באולם..". בהמשך נקבע כי ההימלטות המיוחסת למשיב מן האולם אינה הימלטות קלאסית אלא יציאה מן האולם. (להלן - "החלטת השחרור").

7.       החלטת השחרור והחלטת כב' השופט שרעבי אושרו בערר שהגישה המבקשת ביום 4.12.05. וכך קבע כב' השופט רוזן בדחותו את הערר {ביחס למשיב}"לא ניתן לחלוק ברצינות  על העובדה....כי מדובר בחשדות קשים וחמורים... התנהגותו או ליתר דיוק התפרעותו, לכאורה של משיב [5] הועלתה עלי כתב בדוח פעולה של קצין משטרה... לא מצאתי פגם בהחלטות שיצאו מלפני בית משפט השלום, בוודאי, לא פגם המחייב התערבותי".

8.       על רקע זה הוגשו כתב האישום והבקשה שלפני. המבקשת אינה מבקשת שינוי תנאי השחרור של הרוש אלא את מעצרם של שלושת המשיבים עד תום ההליכים. עילת המעצר על פי הבקשה הינה חזקת מסוכנות המקימה מסוכנות ממש על פי סעיף 21 (א) (1) (ג) (4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המעצרים"). בעניינו של המשיב עותרת המבקשת להחזירו אל מאחורי סורג ובריח על אף החלטת השחרור.

9.       יוסי וחני שוחררו על ידי בדיון הענייני הראשון לחלופת מעצר בבית המעצר (שם נתונים הם ממילא במעצר עד תום ההליכים בתפ"ח). המשך הבקשה בעניינם יתברר בנפרד לאחר עיון הסניגור בחומר החקירה. נותר אם כן לדון בעניינו של המשיב בלבד.

10.   המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, על דיותן ועוצמתן. עוד טוען הוא כי היה זה יורי שתקף אותו דווקא ועל כך אף התלונן במח"ש. הוא מכחיש עוד כי נמלט ממשמורת וטוען כי יצא מן האולם ואף שהה בהמשך בסמוך וכן במזנון בית המשפט. לשיטתו לא קמה עילת מעצר ואף אם קמה, הרי אין מקום לשנות לרעה את תנאי שחרורו. בסופו של יום עותר המשיב לבטל כליל את מגבלות החירות כולל "מעצר בית" שבהחלטת השחרור.

דיון

ראיות לכאורה להוכחת האשמה

11.   אשר לאירוע התקיפה המיוחס למשיב : גרסתו של יורי עליה מבוסס האישום הובאה בדו"ח שכתב יורי (סומן מ"ד) ונתמכת בצילומי פגיעות יורי (צורפו לדו"ח צילום פקד פלינר מיום 1.12.05). הגרסה נתמכת אף בדו"ח פעולה של פקד מאיר בן דוד (מסומן כ"ט) אם כי בדו"ח אחרון זה לא מתוארת מלוא השתלשלות העניינים המופיעה בהרחבה בגרסת יורי. פקד בן דוד ראה על פי הדו"ח את "האב ניסים מוסלי שמוכר לי מעבודתי תוקף את השוטר יורי שכטמן והולם בו". המשיב מצידו מוסר בהודעתו כי עם סיום הדיון דחף אחד השוטרים את יוסי והתפתחה מריבה, הוא עצמו עמד בצד וצעק ואז השוטר בעט בו ותפס אותו על אף זעקותיו והמשיך לאחוז בו. גרסה זו של המשיב (וזאת אף מבלי להביא בחשבון העדרה של גרסה חיצונית תומכת לה) אין בה כדי לאיין את המצבת הראייתית הלכאורית הקמה על פי דוחו"ת השוטרים וצילומי הפציעה של יורי לעיל.

12.   אשר לאירוע המילוט וההמלטות מן האולם - כאן אכן הציבו יורי והמשיב גרסה מול גרסה. השאלה שהטרידה בעת קריאת חומר החקירה, האם בעת המהומה באולם (שנמשכה כל העת לרבות בעת אירוע התקיפה וההשכבה של המשיב על הרצפה) שמע המשיב ויכול היה לשמוע כי יורי אומר לו הוא עצור. המשיב מסר ששומרי בית המשפט הוציאו אותו החוצה. יורי טוען שהודיע למשיב כי הוא עצור על תקיפת שוטר ואז פחות או יותר נמלט המשיב מן האולם. אף אם נמצא כי גרסת יורי לעצמה מציבה "ראיה לכאורה" ובהנחה כי כל שומרי בית המשפט הרלוונטים נחקרו ואיש מהם אינו תומך בגרסת המשיב, הרי כפי שנאמר בהחלטת השחרור אין מדובר בהמלטות קלאסית, המשיב נעצר מאוחר באותו יום בביתו ועל כן מתקשה אני לקבוע כי הובאו די ראיות לכאורה ובעוצמה מספקת למעצר באשר ליסוד הנפשי הנדרש בעבירת ההימלטות. לא הייתי מבססת החלטת מעצר על ה"ראיות לכאורה" באירוע זה.

13.   לעומת זאת, באשר לאירוע התקיפה - המצבת הראייתית שהגישה המבקשת עומדת במבחן "הלכת זאדה" (בש"פ 8087/95, פד"י נ (2) 133, 149  -  147). במילים אחרות יש בה פוטנציאל ראייתי מרשיע כנדרש.