החלטה בתיק בש 4483/06

פתח דבר וטענות הצדדים

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"ו-1996 [להלן:"החוק"].

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בבית משפט נכבד זה המייחס לו עבירות  של התפרצות למקום מגורים - עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וגניבה- עבירה לפי סעיף 383 + 384 לחוק.

המשיב מואשם בכך שביום 9.5.06 סמוך לשעה 18:30  התפרץ לבית שבבעלות מר בני ארץ קדושה (להלן: "המתלונן") בכך שטיפס ועלה עד חלון הדירה בקומה השלישית ונכנס פנימה, זאת בכוונה לבצע גניבה או פשע. כמו כן ניסה לגנוב מהדירה חלון אלומיניום, אולם הגעת השוטרים למקום מנעה ממנו להשלים את מעשיו.

ב"כ המבקשת ביקש להורות על מעצרו של המשיב. ביחס לקיומן של ראיות לכאורה  הפנה לדוחות פעולה של השוטרים ולכך שהמשיב למעשה נתפס "על חם" כאשר הוא נמלט מן הדירה דרך החלון.

ביחס לטענה כי נכנס לדירה רק על מנת לישון ציין כי הדבר סותר גרסת המשיב עצמו.

באשר לעילת מעצר טען כי זו מתקיימת בשים לב לעובדה כי המשיב חסר כתובת, בעל עבר פלילי כאשר למשיב עבירות סמים ורכוש בעברו.

ב"כ המשיב מנגד טען כי לא קיימות ראיות לכאורה ביחס לעבירת ההתפרצות ולכל היותר ישנן ראיות לכאורה לעניין  הסגת גבול. לדבריו המשיב טוען כי נכנס לדירה  על מנת לישון שם בלבד והעובדה שהוא חסר בית תומכת בגרסתו.

עוד נטען כי אין ראיה לכך שגנב את אותה מסגרת חלון מהדירה.

דיון והכרעה

אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תוכחנה בסוף ההליך הפלילי.

בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראה: בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י).

מעיון בתיק החקירה עולה כי השוטרים הוזעקו למקום לאחר שבעל  הדירה הודיע להם כי קיימים פורצים בתוך הדירה.

אין מחלוקת למעשה כי בשלב בו הגיעו השוטרים המשיב היה בתוך הדירה כאשר בהתאם לדוחות השוטרים הוא ניסה לצאת מהדירה על ידי פתיחת הסורג בשירותים ולאחר שהדבר לא צלח והשוטרים קראו לו לצאת מן הדירה, הוא יצא מחלון אחר וירד תוך טיפוס על הבניין ואז נעצר . יצוין כי בהתאם לדוח הפעולה של השוטר לוי לודמיל המשיב התנגד למעצרו וניסה להשתחרר ולהימלט, ועל כן נכבל באזיקים.

עוד עולה מדו"ח הפעולה כי השוטר מצא ליד אותו חלון מסגרת אלומיניום וכאשר שאל את המשיב לגביה הוא מיד השיב כי לא גנב אותה אלא היא נפלה מן הדירה כשטיפס (ככל הנראה לתוך הדירה - י.ר.ל). מכאן שהמשיב עצמו קושר את המצאות מסגרת האלומיניום שהייתה על חלון הדירה לכניסתו והתפרצותו לדירה, והוא רק טוען שהיא נפלה.

כמו כן, בהודעתו במשטרה הודה המשיב כי התפרץ לאותה דירה אך ציין כי הוא נכנס לדירה על מנת לישון שם, כאשר הוא מציין שמשך את החלון והוא נשבר ונפל למטה. מכאן ברור שהמשיב מודה כי תוך כדי כניסתו לדירה, נפלה מסגרת האלומיניום כך שאין ממש בטענת בא כוחו שהמסגרת הייתה סתם זרוקה למטה.

עוד יצוין כי המשיב בהודעתו כאשר נשאל ביחס למסגרת הזאת, הודה כי הרים את המסגרת וכי רצה לקחת אותה ולמכור אותה על מנת לקבל כסף ולקנות סיגריות. עוד ציין כי הוא מוכר אלומיניום בשביל לקנות אוכל וסיגריות.

מהאמור לעיל עולה כי משילוב הראיות כפי שפורטו לעיל הרי קיימות ראיות לכאורה ביחס לעבירת הגניבה בהתייחס למסגרת האלומיניום או לכל הפחות ניתן לומר שמדובר בניסיון שלא צלח כאמור, עקב הגעת השוטרים למקום.

ביחס לטענת ב"כ המשיב, כי קיימות ראיות לכאורה, לכל היותר להסגת גבול, הרי יש לדחות טענה זו. אין מחלוקת כאמור כי המשיב התפרץ לדירה האמורה תוך שטיפס 3 קומות ושבר את החלון ונכנס אליה. ברי כי עצם דבריו שהתכוון רק לישון בדירה ולא התכוון ליטול משם דבר, אינם יכולים לאיין את העולה מהראיות עצמן, לפיהן המשיב התפרץ לדירה במטרה לגנוב. אציין כי טענה מסוג זה יכולה לבוא למעשה מפי כל נאשם.

בשלב זה, לכל הפחות לכאורה, קיימות ראיות כנדרש בשלב זה בכך שהמשיב התפרץ לדירה כמתואר לעיל.

ביחס לקיומה של עילת מעצר הרי למשיב הרשעות קודמות, הן בעבירת סמים והן בעבירת רכוש, וכן תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה של 7 חודשים בגין הרשעתו האחרונה. בשים לב לאמור לעיל ולעובדה שלמשיב אין כתובת מגורים קבועה והוא אף צורך סמים מעת לעת בהתאם להודעתו במשטרה, הרי מכל אלו נלמדת מסוכנותו.