החלטה בתיק בש 4460/08

בקשה למעצר עד תום ההליכים המוגשת על רקע כתב אישום שהוגש בעניינו של המשיב, ולפיו מואשם הוא בשתי עבירות סחיטה באיומים.

עפ"י כתב האישום איים המשיב על המתלונן - בעל חברה קבלנית לעבודות עפר, אשר ביקש לבצע עבודת חפירה והטמנה של קו ביוב בשטח עבודה השייך למשיב, באומרו, כי לא יאפשר ביצוע העבודה, אלא לאחר שישולם לו סכום כסף שהובטח לו על ידי מנהלת הביוב כפיצוי על הנזק לשטחו, וככל שיכנס המתלונן לשטח ישרפו לו כלים וציוד. מספר ימים מאוחר יותר, איים המשיב בשיחה טלפונית על המתלונן כי במידה ולא ישולם לו הסכום המגיע לו, יאלץ המתלונן להוציא כל ערב את ציודו מהשטח, מחשש לחבלות בו, תוך שהמשיב ידאג שאף אחד מהבדואים לא ישמור לו על ציודו.  

בין הצדדים התגלעה מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, תוך שהסניגורית טענה כי לא זו בלבד שלא מתקיימים אלה, אלא שאף לא היה מקום מלכתחילה להגיש את כתב האישום והבקשה למעצרו של המשיב, בהיות הדרישה מופנית כלפי הרשויות ובהעדר אירוע פלילי לגופו, אלא דרישות לגיטימיות מצד המשיב כלפי המתלונן. 

לעניין עילת המעצר העלתה ב"כ המשיב טענה, לפיה לא מתקיימת כזו, הן בשל העובדה כי העבירות המיוחסות אינן מקימות עילת מסוכנות והן בשל נסיבות האירועים המלמדות, כי התלונה הוגשה באיחור של חודש וגם המתלונן עצמו לא ראה עצמו מאוים כלל.

על מנת שאוכל להתרשם באופן בלתי אמצעי מהאירועים המיוחסים למשיב, ביקשתי וקיבלתי לעיוני את חומר הראיות, אשר ממנו נראה לי כי אכן קיימות ראיות לכאורה כנדרש בשלב זה. המתלונן מפליל באופן ברור את המשיב (הודעתו מיום 16.4.08 ש' 30-31, 50-53). כך גם העדים ראיד חטיב - מהנדס החברה של המתלונן  (הודעתו מיום 16.4.08 ש' 16-19, 22-23), ואלכסנדר זבולוטין - מנהל העבודה (הודעתו מיום 16.4.08 ש' 10-11, 17-19). המשיב עצמו קושר עצמו לאירוע ואף מאשר שאמר למתלונן שכל עוד לא יקבל את כספו - לא תהיה שום עבודה בשטח (הודעתו מיום 17.4.08 ש' 32-33, 55-56), אם כי טוען שהמדובר בנקיטה באמצעים חוקיים בלבד (ש' 35) ובפיצוי לגיטימי לו הוא זכאי ממנהלת הביוב. גם בעימות שנערך בין המתלונן למשיב, חזר המתלונן על מלוא גרסתו בפני המשיב, והמשיב אף החל להגיב אולם, תגובתו נקטעה מסיבה לא ברורה על ידי החוקר.

כידוע בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים, לא בוחן בית המשפט כל ראיה לעצמה ו/או את משקלה ומהימנותה, אלא מעריך על פי שקלול הראיות עד כמה, ברמה הלכאורית, יש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיב באשמות המיוחסות לו, כשהשאלה הניצבת בפני בית המשפט אינה האם יש למשיב סיכוי לצאת זכאי בדינו, אלא אם יש סיכוי שיורשע. סיכוי כאמור, במקרה שבפנינו, על רקע שלושת העדויות הנ"ל, קיים לדעתי בלא כל צל של ספק.

יצויין כי לא נעלמה מעיני תמיהה מסוימת הנובעת מהשיהוי הרב שחלף מעת האירוע ועד הגשת התלונה על ידי המשיב, כחודש ימים, בלא שניתן הסבר מספק לעניין זה, למעט טענת המתלונן להתלבטות מצדו (ש'  64-68 להודעתו). גם שיחה טלפונית שהוקלטה על ידי המתלונן לא הניבה כל איום. יחד עם זאת, לא נראה לי כי יש באמור די, כדי לכרסם בראיות לכאורה הקיימות בתיק זה כנגד המשיב, והמבקשת יצאה ידי חובתה להוכיח עניין זה הנוגע לבקשתה.

באשר לעילת המעצר: אין מחלוקת כי המסוכנות אינה סטטוטורית והמחוקק לא מצא לנכון להכניס עבירה זו למסגרת העבירות המקימות חזקת מסוכנות. יחד עם זאת קיימות דעות שונות בבית המשפט העליון באשר לשאלה, אם עבירת סחיטה באיומים שאין אלימות בצידה מקימה חזקת מסוכנות אם לאו. כך למשל סבר ביהמ"ש העליון בבש"פ 6232/04 יגאל אברג'ל נ' מדינת ישראל (לא פורסם), כי התשובה לשאלה שלילית, בעוד שבהחלטות אחרות סבור היה ביהמ"ש, כי גלומה מסוכנות מעצם טיבה ואופיה של העבירה (ר' למשל בש"פ 9650/07 מדינת ישראל נ' דוד בטיטו (לא פורסם) בש"פ 1764/06 מדינת ישראל נ' אבוחצירה (לא פורסם), ובבש"פ 5571/07 אברהים אבו סבית נ' מדינת ישראל (לא פורסם). בכל מקרה גם הסוברים כי העבירה מקימה חזקת מסוכנות מסכימים, כי עצם המסוכנות לכשעצמה, אינה מונעת לשקול את הנסיבות ואת חלופות המעצר הראויות לאיון המסוכנות.

נבחן איפוא נושא זה:

בעניינו אין מחלוקת שלא הופעלה אלימות מעבר לעבירת האיומים המיוחסת. אין גם מחלוקת שהמתלונן הוא זה שיזם את הפניה למשיב והמגע בינהם לא היה ביוזמת המשיב. נדמה שגם אין מחלוקת עקרונית בדבר זכאותו של המשיב לפיצוי בגין העבודות שיעשו על ידי המתלונן בשטחו, אם כי הכתובת לתשלום הפיצוי אינו המתלונן. עברו הפלילי של המשיב אינו מכביד ובעברו רשומה עבירה אחת רלוונטית משנת 2002 (גז"ד משנת 2004) בגין עבירת אלימות. שתי עבירות נוספות ישנות יותר, אינן ממין העניין ועניינן רכוש ותעבורה. המשיב עצמו מנהל מחוז דרום של מוקד יפו, פעיל בפורום קצינים וחיילים בדואים ומסייע בגיוס חיילים בדואים, בעל משפחה ואב ל - 9 ילדים. בנוסף נראה כי המסוכנות הקיימת הינה נקודתית כלפי המתלונן בלבד, ונוגעת אך לעבודתו בשטחו של המשיב. בנסיבות אלה נראה כי ניתן ליתן אמון במשיב על ידי שחרורו בתנאים מגבילים.

מעל לכל - שני הערבים המוצעים הוצגו בפני ועשו עלי רושם מהימן, תוך שהתרשמתי כי מבינים הם את מהות תפקידם והאחריות המוטלת עליהם. מר פייסל אבו נאדי, בן דוד של המשיב, מראשי משפחת אבו נאדי, עובד כסגן מנהל סניף אגודת השומרים בבאר שבע, ואשר שימש כקצין בצה"ל ובמשרד הבטחון. הנ"ל אף משמש כיו"ר פורום קצינים וחיילים בדואים. גם אחיו הצעיר של המשיב, העובד באבטחה, הינו חייל משוחרר שהיה לוחם בחטיבת גבעתי ושירת בתפקידי לחימה בגזרת עזה. לשני הערבים אין כל עבר פלילי.

בנסיבות הכוללות, נראה לי איפוא, כי ניתן כאמור לתת אמון במשיב ובערבים ובהתאם הנני מורה על שחרורו של המשיב בכפוף לתנאים הבאים:

א.     איסור יצירת כל קשר שהוא, בכתב, בע"פ, ישירות או בעקיפין עם המתלונן בתיק זה ו/או עובדיו.

ב.      חתימת התחייבות עצמית וערבות צד ג' מצד הערבים הנ"ל בסך 15,000 ש"ח כל אחת להבטחת תנאי השחרור.

ג.       הפקדת סכום מזומן בקופת בית המשפט בסך 5,000 ש"ח להבטחת תנאי השחרור.

הובהר למשיב ולערבים כי בהפרת תנאי השחרור ובעיקר יצירת מגע כלשהוא עם המתלונן או עובדיו, עלול הוא להעצר מיידית עד תום ההליכים וכן עלול בית המשפט לצוות על חילוט הערובות.

ניתן היום י"ח בניסן, תשס"ח (23 באפריל 2008) במעמד הצדדים.