החלטה בתיק בש 4431/06

פתח דבר וטענות הצדדים

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים]תשנ"א - 1996 [להלן:"החוק"].

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בבית משפט נכבד זה הכולל שני אישומים שונים. האישום הראשון מייחס לנאשם בצוותא חדא עם אחרים. עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן: "החוק") , החזקת סכין - עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק; תקיפה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 382(א) בצירוף סעיף 380 לחוק ; פציעה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק.

בהתאם לכתב האישום בתאריך 2.5.06 סמוך לשעה 17:00 קשר המשיב קשר עם אחרים לפגוע במתלונן על רקע סכסוך בין פלג משפחתו של המתלונן לבין פלג משפחתו הוא. בסמוך לאחר מכן המשיב והאחרים תקפו את המתלונן בכל חלקי גופו ובפניו, פצעו אותו וגרמו לו חתכים, שפשופים ושטפי דם והוא נזקק לטיפול רפואי. כל זאת נעשה תוך כדי שהם מאיימים על המתלונן. עוד נאמר בכתב האישום כי המשיב ביחד עם אחרים יצא מכלי הרכב כשהם מצוידים במוטות ברזל בין היתר וכי המשיב הכה את המתלונן במוט הברזל בידיו ובצווארו. כנטען המשיב והאחרים לא הפסיקו להכות את המתלונן למרות ששוטר שנכח במקרה במקום דרש מהם להפסיק , אלא רק כאשר השוטר נאלץ לירות מספר יריות באוויר, עזבו המשיב והאחרים  את המתלונן ונמלטו מהמקום ברכב.

האישום השני מייחס לנאשם עבירות של שיבוש הליכי משפט ועבירה של הדחה בחקירה - עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק, בכך שהדיח קטין (להל"ן: בשיר) בן משפחתו להגיע למשטרה ולמסור עדות שקר לפיה היה עימו בשוק וניסה להגן עליו מפני המתלונן.

ב"כ המבקשת טענה, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, כאשר הפנתה לעדויות בתיק החקירה אשר הוצג לי.  כמו כן טענה כי לאור העבירות המיוחסות למשיב שנעשו תוך שימוש באלימות ובכלי נשק קמה כנגד המשיב עילת מעצר בשל מסוכנותו  ולפיכך ומשאין בנסיבות מקרה זה חלופת מעצר הולמת ביקשה להיעתר לבקשתה ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

מנגד טען ב"כ המשיב הן לעניין קיומן של ראיות לכאורה והן לעניין קיומן של חלופות מעצר וביקש לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים.

ב"כ המשיב טען כי למעשה המתלונן בתיק זה הורשע  ואף ריצה עונש מאסר בגין עבירות שבוצעו על רקע הסכסוך בין פלג משפחתו של המתלונן לפלג השני לו שייך המשיב.

עוד נטען כי קיימות סתירות משמעותיות בין דברי המתלונן לעדות השוטר שנכח במקום ומכאן שהמתלונן המציא את מה שהיה.  כמו כן נאמר כי אין כל בסיס לאישום של שיבוש ולמעשה כל רצונה של התביעה היה לעצור את המשיב  לאור סירובו  להעיד בתיק נגד אחי המתלונן .

דיון והכרעה

אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תוכחנה בסוף ההליך הפלילי ראיות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר.

בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י).

מעיון בתיק החקירה עולה כי ראש וראשית קיימת עדות השוטר לוי אשר נקלע למקום במקרה וראה את שסיפר בעדותו. השוטר לוי העיד בבירור בעדותו הראשונה כי היה בשוק לא במסגרת תפקיד אך על מדים, כאשר לפתע שמע חריקת בלמים. אז ראה רכב טרנספורטר לבן ממנו ירדו מספר אנשים עם טוריות ואלות. הם החלו לרוץ לכיוון אדם והחלו לחבוט בו, כאשר הם מכים אותו נמרצות. העד מסביר כי גם כשהבחינו בו כשהוא לבוש מדים ולמרות שצעק והורה להם להפסיק, הם לא הפסיקו להכות את המתלונן. מאחר וחשש לחיי המתלונן וכיון שאנשים המשיכו להכותו,  ירה באוויר. רק כאשר ירה מספר יריות באוויר פעם אחר פעם, בסופו של דבר הם נבהלו ונמלטו מן המקום.

מאוחר יותר נשאל השוטר לוי האם יכול להיות שהמתלונן הוא שתקף את בשיר והניח לו סכין על הצוואר - שזוהי הגרסה שמסר המשיב ואותו בשיר עימו הגיע למשטרה. הוא שלל את האמור מכל וכל וציין כי הדברים לא היו ולא נבראו אלא הדברים אירעו כפי שהוא סיפר עליהם.

מכאן שקיים עד אובייקטיבי, שוטר אשר נקלע למקום, המעיד באופן ברור כי מספר אנשים ירדו מן הרכב בבהילות כאשר שמע חריקת בלמים ותקפו באלות ובטוריות את המתלונן עד כדי כך שחשש שיפגע באורח קשה ונאלץ לירות באוויר על מנת לחלצו.

זאת ועוד , המשיב בהודעותיו המשטרה לא מכחיש את היותו במקום ובזמן האירוע ואף מאשר שאכן היה אירוע אלים בינו לבין המתלונן . הודעתו של  בשיר גם כן מעלה כי אכן היה במקום וכי המשיב היכה את המתלונן בראשו. הודעות המשיב ובשיר במשטרה למעשה קושרות את המשיב לזירה ולזמן האירוע שהתרחש .

מעיון בעדות המתלונן עולה כי אכן קיימות סתירות מסוימות בין תאור הדברים כפי שהוא תיאר אותו לתיאור השוטר, אך אין המדובר בסתירות מהותיות כאשר ברור שיכול להיות שישנם פרטים מסוימים שהשוטר לא ראה ואף  כפי שהעיד כל שרצה הוא להפסיק את האירוע האלים.

בכל מקרה ובכך העיקר, השוטר שהוא עד אובייקטיבי נטול כל קשר לסכסוך מאשר את הליבה של עדות המתלונן, היינו שמספר אנשים ירדו מרכב בחריקת בלמים, תקפו אותו באמצעות נשק קר באופן חמור ביותר. מנגד, הוא שולל מכל וכל את טענת ההגנה של המשיב לפיה כביכול המתלונן הוא שתקף את בשיר והמשיב רק הגן עליו.

מכאן שכל טענות ב"כ המשיב המתייחסות למתלונן ובאות להטיל בו דופי, עדיין אין בהם כדי ליתן הסבר כלשהוא ולו דחוק לעדות השוטר שהיה במקום, ואף לתעודה הרפואית התומכת אף היא בעדות המתלונן.

עוד אציין כי המתלונן בעדותו ובעימותים שערך חוזר ואומר כל העת  כי היה שוטר שהיה במקום אשר הציל אותו וניתן לשאול אותו מה קרה. מכאן המתלונן עצמו מפנה את החוקרים לשוטר ומוכן שעדות השוטר תהווה בסיס לתלונתו שכן הוא יודע שהשוטר היה במקום וראה את הדברים כמו שהיו. מכאן שאם נכונים דברי המשיב ובשיר שהמתלונן הוא שתקף אותם לא היה המתלונן מפנה לשוטר שהרי לא היה רוצה שזה יספר את שראה.