החלטה בתיק בש 4424/05

1.         לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת מלכה אביב) מיום 27.4.2005, בב"ש 3667/05, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 2355/05.

2.         כתב האישום מייחס לעורר שתי עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 בצירוף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן - הפקודה), וכן עבירה של ניסיון לעסקה בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודה בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי הנטען בכתב האישום, מכר העורר לסוכן משטרתי, בשתי הזדמנויות שונות, בחודשים פברואר-מרץ 2005, מאתיים כדורים של סם מסוכן מסוג MDMA("אקסטזי") בכל פעם - פעם אחת תמורת 5,000 ש"ח ופעם אחרת תמורת 5,100 ש"ח. בנוסף, בהזדמנות אחרת, הציע העורר לאותו סוכן משטרתי, מאהר קנעאן (להלן - הסוכן), לרכוש ממנו 10 ק"ג של סם מסוג מריחואנה.

3.         עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו, בטענה כי העבירות שבהן הוא מואשם מקימות חזקת מסוכנות, וקיים אף חשש לשיבוש הליכי משפט באמצעות השפעה על עדים והימלטות מאימת הדין. בדיון בבית משפט קמא היו הצדדים חלוקים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו (שניתנה ביום 27.4.2005) כי הראיות שהוצגו לו מעלות חשש למעורבותו של העורר בעבירות המיוחסות לו. לפיכך, קבע כי מתקיימת חזקת המסוכנות, וכי בנסיבות המקרה אין הצדקה לשחרור העורר לחלופת מעצר.

4.         העורר טוען כי הראיות שבתיק החקירה אינן עולות כדי ראיות לכאורה, שיש בהן להביא למעצרו עד תום ההליכים. לשיטתו, הסוכן אינו אמין, בהיותו בעל עבר פלילי עשיר, שמטרתו היא, כפי שמופיעה בהסכם עמו, לקבל טובת הנאה תמורת הפללת אנשים אחרים. עוד טוען העורר, כי שאר הראיות בתיק הן ראיות נסיבתיות וכי אין בהן ממש. לטענתו, בתמליל ההקלטה מיום 24.2.2005 אין רמז לעסקת סמים, וכך אף בהקלטה עצמה, שמשכה 83 דקות, ותמלולה המלא אינו מצוי בתיק. בנוסף, מכחיש העורר כי הוא האדם שדיבר עם הסוכן בשיחה זו . לטענתו, אף מדו"ח העיקוב לא עולה כי ביצע עבירה. עוד הוא מצביע על כשלים שנעשו לטענתו בחקירה, ויש בהם כדי להחליש את ראיות המשיבה, כגון: אי לקיחת טביעת אצבע משקית הסם והעובדה שהכסף לא סומן ולא נתפס אצל העורר. הוא מציין כי פרץ סכסוך בין הסוכן לבינו, בהיותו בעל מוסך לסיכת רכב, בעקבות נזק שנגרם למכונית הסוכן בזמן שזו תוקנה על ידו. העורר טוען כי אביו יכול להיות ערב לו, ולכן חלופת מעצר ראויה במקרה זה.

5.         המשיבה טוענת מצדה כי הודעת הסוכן משתלבת באופן הגיוני עם שאר הראיות, ולכן אין חשש מוחשי שהסוכן משקר. לדבריה, ההקלטה והמעקב מאשרים פרטים משמעותיים בהודעת הסוכן, ולכן יכולות להוות חיזוק לה, חיזוק שהינו רצוי, לדידה, במקרים שבהם הסוכן הוא עבריין. לגבי הכחשת העורר כי הוא הדובר בשיחה המוקלטת, מציינת המשיבה כי הוא אישר את קולו באחת מהשיחות, וזיהוי ודאי ממילא אינה אפשרות מעשית ברוב המקרים.

6.         בדונו בשאלה האם לעצור נאשם עד תום ההליכים נגדו, על בית המשפט לבדוק אם מצויות בתיק "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" (סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - החוק)). בחינת הימצאותן של ראיות לכאורה נעשית בהתאם למבחן שקבע כבוד הנשיא ברק בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, לאמור:

"'ראיות לכאורה להוכחת האשמה' הן אפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר...

... אם על-פי ראיות אלה עצמן אין סיכוי סביר להוכחת האשמה בתום המשפט, אין מקום לעצור את הנאשם עד תום ההליכים ולשלול ממנו את חירותו" (שם, בעמ' 147).

בענייננו, השופטת קמא טעתה כאשר בדקה את הראיות שבתיק החקירה במבחן "חשד סביר" ו"חשש למעורבותו של המשיב [העורר] בעבירות המיוחסות לו". הבחינה, כפי שנפסק בעניין זאדה, צריכה להיות של "סיכוי סביר" להוכחת האשמה "מעל לכל ספק סביר". עם זאת, אין בכך כדי לקבל את הערר. עליי לבחון בעצמי את הראיות שבתיק החקירה, ולבדוק אם הן עולות כדי "ראיות לכאורה להוכחת האשמה".

7.         בבדיקת הראיות בעת החלטה בבקשת מעצר עד תום ההליכים, יש לקחת בחשבון את עוצמת הראיות לכאורה. כך, כדוגמה, נפסק מפי כבוד השופטת ביניש בבש"פ 5837/00 חטואל נ' מדינת ישראל (פורסם באתר נבו):

"מקום שיש ראיות לכאורה, יש לתת את הדעת ליחס בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת ההגבלה על חרות הנאשם. ככל שהראיות לכאורה חזקות וחד-משמעיות יותר, כך גדלים הסיכויים, שבהתקיים שאר התנאים המקימים עילת מעצר, לא יורה בית המשפט על חלופת מעצר; וגם ההיפך הוא נכון - מקום שבחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, הדבר מהווה שיקול לכך שבית המשפט יעדיף חלופת מעצר על פני מעצר, גם בהתקיים כל התנאים למעצר".

8.         בחינת הראיות תיעשה אפוא כך: תחילה יש לבדוק האם מצויות ראיות לכאורה. לאחר מכן, משנמצא שאכן קיימות ראיות לכאוריות, יש לבחון את עוצמתן. אם הן בעלות עוצמה נמוכה, אזי ייתכן שיש להסתפק בחלופת מעצר, במידה שזו קיימת. אם הן בעלות עוצמה גבוהה, הרי שאין מנוס ממעצר (והכול, כמובן, בהנחה שקיימת עילת מעצר).

9.         בחנתי את הראיות שבתיק החקירה. באתי לכדי מסקנה כי הראיות עולות כדי ראיות לכאורה להוכחת האשמה, כלומר עולה מתוכן סיכוי סביר להרשעת העורר.

הראיה המרכזית שבתיק היא עדות הסוכן, אשר בהודעותיו הפליל את העורר באומרו כי רכש ממנו את הסם. הפעלת עבריין בעל עבר פלילי עשיר כסוכן משטרתי אינה פסולה. עם זאת, יש להיזהר בעת בחינת הראיות המסתמכות על סוכן כזה. משמעות הדבר כי להודעות הסוכן יינתן משקל נמוך, או כי ייקבע שאינן מהימנות. ודוק: משקל ומהימנות הודעותיו ייבחנו בתיק העיקרי, בין השאר על סמך חקירה נגדית, ולא במסגרת בקשת מעצר עד תום ההליכים (ראו, למשל, לעניין זה: בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' קנילסקי (לא פורסם); בש"פ 8868/03 חלפון נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בפסקה 7; פסק דין זאדה, בעמ' 146, 150).

10.       למעשה, די בהודעות הסוכן כדי להוות ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר. עם זאת, המשיבה הסכימה כי "לגבי סוכנים עבריינים, נהוג ורצוי להביא חיזוקים" (עמ' 6 לפרוטוקול). המשיבה הצביעה על ראיות לחיזוק הודעות הסוכן. אמנם, וכפי שהיטיב לטעון בא כוח העורר, אין בהן לכשעצמן כדי להוות ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר, אך יש בהן כדי להוות חיזוק לראיה הלכאורית המרכזית, המגולמת בהודעות הסוכן.

המעקבים שבוצעו אחרי הסוכן אמנם לא גילו מעשים שיש בהם כדי לקשור את העורר לעסקת סמים עם הסוכן, אולם, הם מתאימים לתיאור הסוכן את השתלשלות האירועים. גם בתמלילי השיחות יכולים אנו למצוא משפטים המתאימים אף הם לדברי הסוכן, כגון: דברי העורר "אני קונה בעשרים וחמש"; לדברי הסוכן "תכין לי אותם", עונה העורר "בסדר"; העורר אומר "נשבע לך שאני מכרתי לך אותם איך שקניתי, ואני לא הרווחתי ממך כלום" (ראו תמליל שיחה מיום 24.2.2005, המסומן מס' 14); וכן הוא אומר "עזוב, הכמות מאה אחוז" (ראו תמליל שיחה מיום 29.3.2005, המסומן מס' 9). יש לציין כי הסוכן אמר כי רכש את הסם ב-25 ש"ח לכדור (והדבר עולה אף מהסכום הכולל ומספר הכדורים שהביא הסוכן בתמורה).

11.       לאחר שקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה (ואף חיזוק לראיות, מעבר לצורך) לעבירות המיוחסות לעורר, ומאחר שעבירות אלה מקימות עילת מעצר מכוח חזקת מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק), עליי לקבוע עתה האם הן בעלות עוצמה חלשה, שיש בה כדי להעדיף חלופת מעצר.

הראיות שבתיק החקירה - הודעות הסוכן והחיזוקים שהזכרתי לעיל - הן ראיות חזקות. לא מצאתי, ואף לא נטען בפניי, כי יש סתירות בין הודעות הסוכן לבין שאר ממצאי החקירה (כפי שקרה בפסק דין חטואל, למשל). בחינת הראיות מעלה כי יש סיכוי סביר להרשעת העורר.