החלטה בתיק בש 4419/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים

כתב האישום והבקשה

1.      הבקשה הוגשה במסגרת שני כתבי אישום מתוקנים (להלן ולצורך החלטה זו - " כתב האישום") ונדונה באיחוד דיון. הצדדים טענו בעל פה והוסיפו טיעונים בכתב.

2.      כתב האישום עוסק בפרשיית "עוקץ" ספקים שתכליתה "רכישת" סחורות מספקים ו"תשלום" תמורתן בשיקים ללא כיסוי. היקפו הכספי של ה"עוקץ" למעלה מ - 2,000,000 ש"ח.

3.      המשיב 2  (להלן - "שלמה") מואשם בקשירת קשר לביצוע פשע (מרמה בנסיבות מחמירות), בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (11 עבירות), בהוצאת שיק ללא כיסוי (11 עבירות), ובקבלת נכסים שהושגו בפשע, הכל בניגוד לסעיפים 415 סיפא, 432 ו - 411 לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

4.      על פי החלק הכללי של כתב האישום החל ממאי 2005, קשר שלמה עם ניסים חבה (להלן - " ניסים"), יצחק מוסרי (להלן - " יצחק") ואחרים קשר ל"עקוץ" ספקים כאמור בסעיף 2 לעיל. לצורך כך הוקמה חברת מ.א.נ.ח. (להלן - " החברה"), ניסים פתח לה חשבון בנק (להלן - " חשבון החברה"), קיבל במצגי שווא על הכנסה אמצעי תשלום  והציג לבנק פעילות פיקטיבית בדמות הזרמות כספים שביצעו לחשבון החברה בתחילה נאשם 1 (להלן - " אשר") ושלמה. ניסים מסר ליצחק שיקים משוכים על חשבון החברה ועל חשבונו הפרטי לשם רכישת סחורות לחברה. ניסים, אשר ויצחק רכשו בשיקים סחורות כאמור. על מנת לקדם את הקשר שכרו הקושרים משרדים כביכול עבור פעילות החברה, צירפו קניינים, מובילים ועובדים לחברה (חלקם נאשמים וחלקם שאינם נאשמים) וגרמו באמצעות הקניינים ובהוראת יצחק לרכישת סחורות מסיבית מספקים עבור החברה (כביכול עבור ועדי עובדים), תוך תשלום מזומן עבור 10% מהתמורה והיתרה בשיקים מעותדים של החברה שזמני פרעונם לאחר 30.9.05. כל אלה בידיעה ברורה של כל המעורבים כי לשיקים לא יהיה כיסוי בזמני הפרעון. הקניינים אף קיבלו תמורת תפקידם עמלה בשיעור 10% מהרכישה. ואכן הספקים "נעקצו" כדבעי חלק השיקים הוצגו לפרעון וחוללו בהעדר כיסוי (חלקם אף לא הוצג לפרעון) עקב הגבלת חשבונה של החברה.

5.      בהמשך ובחלק הספציפי, מפרט כתב האישום את אותן עסקאות נושא ה"עוקץ" והקשר, "עסקאות" שביצעה החברה מול ספקים ונותני שירותים ספציפיים של ציוד אבטחה,  מחשבים, השכרת רכבים, שירותי מלון וספא, סחורות שונות לרבות מזון, קוסמטיקה, יינות, שמן זית ועוד, מכשיר להסרת שיער, תכשיטים, הלבשה תחתונה, תיקוני אופנועים, תובלה, מעילי עור, קלנועית, יינות, יומנים ומקררי יין, מוצרים מגוונים ואריזות.

6.      חלקו הכללי של  כתב האישום מייחס לשלמה  תפקיד כאחד הקושרים ואת ה"מימון" הפיקטיבי הראשוני של החברה, בפרט באמצעות הזרמת כספים לחשבון על מנת להציג מצג של פעילות כלכלית אמיתית. בחלקו הספציפי של כתב האישום מיוחסת לשלמה שותפות ברוב האישומים ללא פירוט חלקו, למעט באישום ארבעה עשר - שם מיוחסת לו קבלה של קלנועית שהוזמנה עבורו מראש ושנרכשה כביכול על ידי החברה באמצעות שיקים נעדרי כיסוי.

7.      שלמה ויתר הנאשמים נעצרו, הוגש כאמור כתב אישום וכעת עותרת המבקשת להאריך את מעצרם עד תום ההליכים. עילות המעצר הינן שתיים. האחת - מסוכנות לרכוש הציבור ולבטחונו לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - " חוק המעצרים") והשניה - חשש לשיבוש הליכי משפט ולהמלטות מן הדין לפי סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק המעצרים.

8.      במהלך הדיונים הופרדו מועדי הדיונים בין המשיבים וכעת נדון כאמור עניינו של שלמה בלבד. שלמה חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, לחלופין חולק על קיומן של עילות מעצר ולחלופי חלופין טוען כי ניתן ויש להסתפק בחלופת מעצר. עוד טוען הוא כי יש לשחררו מכוח עקרון השיוויון ביחס לאחרים לגביהם נמצאו ראיות לכאורה כנדרש ועל אף זאת שחררה אותם המבקשת ממעצר.

דיון

ראיות לכאורה להוכחת האשמה

9.      לאחר עיון בחומר החקירה וטיעוני הצדדים עולה כי החברה פעלה מיומה הראשון ועד לחדלות פעולתה לרכישת סחורות באמצעות מתן שיקים מעותדים אותם לא היתה על הבנק חובה לפרוע. החברה לא ייצרה הכנסות והיתה תלויה לחלוטין בתקבולים ממכירות במחירים הנמוכים בעשרות אחוזים ממחירי שוק (ראו למשל, הודעות אהרון לב ארי, אחד הנאשמים אשר שימש כ"קניין", וראובן נוריאל אחד הקונים המצוינת כהודעה מספר 3 בעמ' 2). החברה אמנם קיבלה מסגרת אשראי של 30,000 ש"ח מהבנק, כעולה מהודעת ניסים מיום 19.10.05, אך מסגרת זו לא היתה יכולה לספק לחברה תשתית לתשלום עבור רכישות הסחורה המאסיביות ש"ביצעה" מספקים. בתחילת פעילותה שילמה החברה באמצעות הקניינים לספקים לעיתים עד עשרה אחוז מהתמורה עבור הסחורות במזומן על מנת לרכוש את אמונם, אך לאחר מכן מסרה כבר שיקים כאמור. הקניינים קיבלו עמלות על הצלחותיהם לרכוש סחורה שהגיעו עד לגובה של עשרה אחוז מהרכישה, כאמור בהודעת לב ארי. יצחק נתן לניסים כסף במזומן על מנת שיפקיד בחשבון הבנק, כעולה מהודעת ניסים מ-19.10.05 בעמ' 2, בעמ' 3 באותה הודעה ניתן גם לראות כי אם הסחורה נמכרה לרוכשים בשלושים עד ארבעים אחוז ממחירה במזומן. לא היה בחשבון החברה די כסף, אלא אם הוזרם על ידי המעורבים, לאפשר את המשך פעילותה ואת הרכישות שלה. כעולה מהודעות לב ארי וניסים זה היה התכנון, ולמעשה מדובר מראשית הדרך ב"עוקץ".

10.  על רקע זה, בולטת השתתפותו של שלמה ותפקידו בעניין. ניסים מסר בהודעתו כי יצחק ונאשם נוסף אשר זאדה היו חייבים כספים לשלמה. שלמה עצמו מודה בהודעתו מ-16.11.05 כי חובו של יצחק אליו היה 170,000 ש"ח בגין עסקאות עבר ושיקים ללא כיסוי שמסר לו. הן ניסים והן יוסף חבובה מוסרים ששלמה היה משקיע בחברה או העביר כספים לחברה. בהודעת ניסים מ-3.11.05 מוסר הוא ששלמה הוא המשקיע, ובתמורה להשקעתו היה מקבל סחורות עם חשבוניות מנופחות מאשר זאדה ומיצחק. בהודעותיו מ-10.11.05, 16.11.05 ו-20.11.05 מוסר ניסים כי שלמה השקיע בעבודות של יצחק ואשר זאדה והם החזירו לו בסחורות וכסף מהעסק. נכון שהדברים נאמרים כעדות שמועה מפיו של יצחק, אך אין מניעה בהיותו של יצחק אחד הנאשמים כיום להביא את דבריו לפי הכללים המחריגים בפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א 1971, מהכלל של איסור עדות שמועה. בנוסף, קיימות שלל התנהגויות נסיבתיות המחזקות את המסקנה ששלמה משקיע בחברה על מנת לגבות את השקעתו בחזרה באמצעות "עקיצת" ספקים. שלמה קיבל מגוון של מוצרים מהחברה, יומנים, קלנועית ובקבוקי יין. אין קשר בין מחירי הסחורה כפי שנרכשו לבין מחירי הפניה או הקבלה של הסחורה על ידה. יצוין כי לעניין בקבוקי היין אמנם הם הובאו לחברה אחרת בשם ג'ורג' משקאות ולשלמה אין זיקה לניהולה ואין הוא בעל מניות בה. יחד עם זאת, שלמה עצמו בהודעתו מיום 16.11.05 מוסר שהוצאה לו סחורה של בקבוקי יין "שקנינו אותה בכסף וקיבלנו עבורה חשבונית". אם כך, שלמה רואה את עצמו כחלק מחברת ג'ורג' משקאות, ולצורך החלטה זו די בכך. שלמה קיבל גם עבור אביו קלנועית במחיר נמוך במיוחד. שלמה השתמש ביומנים שקיבל לצורך שיווק של עסק היינות. שלמה קיבל גם שמן מיצחק. מגוון הסחורות והלחץ לכאורה שהפעיל שלמה על יצחק ואשר זאדה כעולה מהודעות (עדויות ראייה של יוסף חבובה מ-15.11.05 וניסים חבה בפרט מ-3.11.05) כמו גם הקשר האינטנסיבי שלו עמם תומכים במסקנה שהיה לו אינטרס כלכלי בהצלחת העוקץ וכי הוא היה מודע לכאורה ואף מעבר לכך להפעלת החברה כפי שאירעה.

11.  נכון, כי מדובר במגוון של ראיות, רובן נסיבתיות, אך מטבע הדברים העוברים עבירות של מרמה והמתכננים לעבור עבירות כאלו, כמו גם קושרי קשר אינם דואגים לתעד את מעשיהם בכתב, וגם פועלים להסתרת העניין מפני אחרים. זהו טיבן של העבירות.

12.  נמצאו ראיות לכאורה להוכחת האשמה בעוצמה ובדיות מספקת.

עילת מעצר ואפשרות שחרור.

13.  בעניינו של שלמה מצאתי כי העילה הממשית הקיימת הינה מסוכנות לרכוש הציבור לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים כפי שפורש ועוצב בפסיקה (בש"פ 5431/98, פד"י נ"ב (4) 268 ובפסקי דין נוספים). לא הונחה תשתית רלבנטית להחלטה זו באשר ליתר עילות המעצר שננקבו בבקשה.

14.  כעת קמה חובתו של בית המשפט לפי סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים לבחון האם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירות הנאשם פחותה ממעצר של ממש.