החלטה בתיק בש 4389/05

בקשה למעצר עד תום הליכים.

1.         למשיב מיוחסות שורה של עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, ופציעה לפי סעיף 334 לחוק.

            מספר שבועות לפני אירועי כתב האישום, בשני מקרים, נזרקו אבנים על המשיב, המתגורר בישוב באיזור חברון. המשיב החליט לפגוע בערבים על ידי ידוי אבנים ממכוניתו לעבר מכוניות נוסעות על מנת לגרום לתחושת חוסר בטחון ודאגה בקרב האוכלוסייה הערבית.

            לשם כך אסף מספר אבנים והניחם במכוניתו וביום 13.4.05 נסע לכיוון ירושלים ומשהבחין במכוניות בעלות לוחיות זיהוי פלשתיניות, זרק על המכוניות אבנים מתוך מכוניתו מטווח קרוב על מנת לוודא שהאבנים תפגענה. המשיב חזר על מעשים אלה באותו יום בשעה מאוחרת יותר. באותו יום, המשיב ידה אבנים על מכוניות לפחות 6 פעמים ופגע במספר כלי רכב.

            למחרת היום בשעות הבוקר במהלך נסיעה ברכבו זרק המשיב אבנים לעבר מספר כלי רכב של פלשתינים שנסעו מולו. בהמשך היום אסף המשיב אבנים נוספות וידה לפחות אבן אחת נוספת לעבר מכונית פלשתינית שנסעה מולו. שוב באותו היום המשיך וידה אבנים לעבר מכוניות פלשתיניות פעם ועוד פעם. לאחר מכן, כאשר נסע לכיוון ירושלים הגיח המשיב מול מונית פלשתינית ובה מספר נוסעים וזרק אבן מתוך רכבו לעבר המונית, האבן ניפצה את השמשה של הדלת הקדמית השמאלית של המונית ויצרה רעש חזק פתאומי ומבהיל, זכוכיות השמשה עפו על הנהג והנוסעים, הנהג איבד שליטה לרגע אך הצליח לעצור בצד הדרך. נהג המונית ונוסע נוסף נשרטו.

2.         אין מחלוקת בין הצדדים על קיום ראיות לכאורה ועל קיום עילת מעצר. המחלוקת הינה האם יש מקום לחלופת מעצר.

3.         המשיב הציע כחלופת מעצר שהות בביתו ברחוב נחל יקין 13 בישוב פני חבר, במעצר בית מלא בפיקוח אישתו ומספר חברים. שירות המבחן הגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. מהתסקיר עולה כי המשיב, בן 34 נשוי ואב ל-5 ילדים, עובד בחברה לפיתוח תרופות מצמחים. מדובר באדם נורמטיבי, איש חברה ומשפחה, המעורה בחיי הקהילה, יודע להתמודד במצבי לחץ ומרבה לעזור לזולת. שירות המבחן התרשם כי ייתכן והמשיב פעל מתוך תחושות תסכול מודחקות וכי מעשיו ערערו במשהו את תפיסתו את עצמו והעמידוהו אל מול חלקים תוקפניים באישיותו ("יצר רע"), וכי מצוקת המעצר גרמה לו להבנה טובה של השגיאה שעשה להבעת חרטה, הוא חווה זעזוע ולפיכך ההתרשמות הינה כי המשיב יודע לעמוד בגבולות ולקבל סמכות. מכאן עמדת שירות המבחן כי המשיב יוכל לעמוד בגבולות חלופת המעצר ובכך מצטמצמת מסוכנותו. לאור האמור המליץ שירות המבחן כי המשיב ישוחרר למעצר בית בפיקוח אישתו שתעזר ב-5 מחבריו, ה"ה הרב חיים קליין, אליהו גרטשטיין, משה בן אריה, מאיר הלר ויואב גוטדינר. בנוסף הוגש לתיק מכתבו של רב הישוב, חיים קליין, ממנו עולה כי המשיב הינו אדם נעים הליכות, רחוק מאלימות, אשר הכיר ולמד מטעותו, ולפיכך הן הרב והן חברים נוספים של המשיב שהם בעלי מעמד הן בעבודה והן בקהילה מוכנים להבטיח את שהייתו במעצר בית מלא.

המשיב עצמו הביע בבית המשפט חרטה וצער על מעשיו. ב"כ המשיב טען כי המשיב מודה במיוחס לו, הביע חרטה וכי מהתסקיר וממכלול הנסיבות עולה כי מעצר הבית והפיקוח מנטרלים לגמרי את מסוכנותו, ובכך די כדי לאפשר חלופה זו. בהתייחסו לפסיקת בתי המשפט ביקש לאבחן מעשיו של המשיב מידויי האבנים שנעשים על ידי פלשתינאים, בכך שהמשיב איננו חלק מתופעה רחבה המחייבת תגובה כבר בשלב המעצר, אלא מדובר באירוע נקודתי ומקרי.

ב"כ המבקשת טען כי אופי העבירות וכמותן מלמד על מסוכנותו ומצדיק שהיית המשיב במעצר עד תום משפטו.

4.          ההלכה בנושא מעצר עד תום הליכים של המבצעים עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה הינה, כי אין מנוס ממעצרם של אלה המסכנים את בטחון הציבור ושל המשתמשים בדרכים, באמצעות השלכת אבנים לעבר כלי רכב (ראה למשל בש"פ 2499/02 מחמוד נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2002). השאלה הינה האם נוכח כלל נסיבות העניין בעניינו של המשיב יש מקום לחרוג מן הכלל בדבר מעצר עד תום ההליכים. בעניין זה יש לזכור כי ההלכה חלה גם על קטינים, וקל בחומר שכוחה יפה כאשר מדובר בבוגר, כפי שהדבר בענייננו. עובדה היא כי אדם בוגר ונבון כמשיב, מצא לנכון לבצע שורה שלמה של עבירות חמורות כאלה שנמשכו יום אחרי יום, בדרכו מביתו ובחזרה, פעם ועוד פעם. בעניין זה יש לתת את הדעת בין השאר גם למה שאמר המשיב באמרתו במשטרה בתאריך 14.4.05. המשיב חש תחושת תסכול עמוקה וחוסר בטחון בגלל שזרקו אבנים על מכוניתו מספר שבועות קודם לכן. אין מדובר בתגובה רגשית מהירה ופתאומית, אלא בתכנון בקור רוח שנעשה זמן רב לאחר שהוא עצמו חווה סכנה דומה. המשיב לא עמד על צוק או על גבעה וזרק אבנים מרחוק אלא התקרב בעצמו תוך נסיעה לכלי רכב שנסעו מולו או לידו, וזרק אבנים ובכך יצר סיכון מידי ומוחשי. כאשר היה מדובר ברכב נוסע השתדל במיוחד לכוון ולזרוק את האבן באופן שיבטיח כי האבן תפגע בכלי הרב הנע. על מעשיו המתוכננים של המשיב תעיד גם העובדה כי לא הסתפק בזריקות אבנים ביום אחד, אלא המשיך וביצע זאת גם ביום השני ולא נחה דעתו עד שהגיח מול מונית עם נוסעים וידה אבן ישירות למקום מושבו של הנהג, ורק כפסע היה בין אסון לאי אסון. מאימרת המשיב עולה כי המניע שלו היה אידיאולוגי שכן הוא בחר רק קורבנות פלשתינאים תוך רצון לזעזע ולגרום להם לחוסר בטחון.

             מעשיו אלה של המשיב אינם מהווים תגובה ספונטנית אלא מעשים מתוכננים היטב שנעשו כאמור בקור רוח, דבר המלמד כי טמונה במשיב מסוכנות. מתסקיר שירות המבחן ומדבריו הרב קליין עולה התרשמות חיובית מהמשיב וכלולה בתסקיר חלופת מעצר בביתו בישובו. לדברים אלה יש לתת משקל ממשי, אולם קשה להשתכנע אם יש בחלופה הזו די כדי לתת מענה למסוכנותו של המשיב. עם כל ההערכה לחבריו הטובים של המשיב, המתחים הרבים והמיוחדים המאפיינים תקופה זו ועל רקע עויינות בין יהודים ופלשתינאים, עויינות שיש בה עליות וירידות, אין להוציא מכלל אפשרות כי יהיה קושי בריסונו של המשיב אם חס ושלום יקרה בסביבתו הקרובה או הרחוקה אירוע של פיגוע. החלופה המוצעת אינה נותנת מענה לצורך להרחיק את המשיב מסביבה בה הוא עלול להגיב ולפעול ברגע של חולשה. על רקע מכלול שיקולים אלה נראה לי כי אין די בחלופת מעצר.  בנוסף מהודאת המשיב באימרתו במשטרה ואף בהליך זה, ניתן להבין כי משפטו לא יארך זמן רב.

לאור האמור יעצר המשיב עד תום ההליכים.

ניתנה היום ו' באייר, תשס"ה (15 במאי 2005) במעמד הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: