החלטה בתיק בש 4374/07

בפני בקשה המוגשת לפי הוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (להלן: "החסד"פ"), במסגרתה עותר המבקש להעמיד לעיונו דוחות שהוגשו ע"י חוקרים משטרתיים במסגרת דיונים בבקשה למעצרו של המבקש וכן מעצרו של עד תביעה מס' 1, זאת בשלבים המוקדמים של חקירת ארוע הרצח נשוא כתב האישום בתיק זה.

יצוין למען הסדר, כי בקשה זהה כבר נדונה ונדחתה בעבר. למעשה, טוען כעת המבקש כי יש עילה לעיון חוזר בהחלטה, וזאת בשים לב להתפתחות בעדויות במסגרת התיק העיקרי. המבקש טוען כי יש את הזכות לבקש קיום עיון חוזר בבקשה, וזאת בשים לב לחלוף הזמן וההליכים בשינוי נסיבות עקב העדויות שהושמעו, ולגופו של ענין טוען הוא שיש מקום לאפשר עיון במזכרים הנ"ל.

התביעה מתנגדת לבקשה לגופה, זאת מבלי להתייחס לטענה בדבר עצם הזכות להביא שוב את הנושא בפני בית המשפט.

הזכות לעיון בחומר חקירה:

ההלכות בעניין העברת חומר חקירה לידיו של נאשם בהליך פלילי פורטו בבש"פ 4157/00, עופר נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד(3), 625, כדלקמן:

"בית המשפט קבע מבחן להגדרת המונח "חומר חקירה" על יסוד התכלית של סעיף (74א'). התכלית היא, שמירה על זכותו של הנאשם למשפט הוגן, והמבחן, המגשים תכלית זאת, הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום. לשון אחרת, כל חומר הנוגע לאישום הוא "חומר חקירה" שהנאשם זכאי לעיין בו. ולא רק נגיעה ישירה או ודאית. לאור החשיבות הרבה הנודעת לזכותו של נאשם למשפט הוגן, די בנגיעה עקיפה ואף מסופקת, כדי להפוך את החומר ל "חומר חקירה", ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו. עמדה על כך זה מקרוב השופטת ביניש בש"פ 9322/99, מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1), 376, 381-382:

"תכליתה של זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה היא לאפשר לו לקיים את הזכות למשפט הוגן, באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. התביעה מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר 'חומר חקירה', ויש לנהוג פירוש מרחיב למונח זה. כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי, הינו 'חומר חקירה' כמשמעותו בחוק... אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול-דעתו המקצועי ".

ראה לעניין זה גם:

בש"פ 4077/06 אדריאן שוורץ נ' מדינת ישראל , לא פורסם (2006).
והשופט בך הוסיף בבג"ץ 233/85, אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4), 124, 129:

"אין לפרש את המונח 'חומר החקירה' שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. 'חומר חקירה', במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע... אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר חקירה' ראיות, שהרלוואנטיות להן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית".

 
ראה עוד:

בג"ץ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה(3), 630, 633-634; בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור, פ"ד נ(3), 686, 688; בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2),1 4-6; בג"צ 620/02, התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית הדין הצבאי לערעורים ואח', פ"ד נז(4), 625; בש"פ 8706/07 מדינת ישראל נ' ס' פ',  (טרם פורסם, 2007), שם נאמר:

"סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי מעניק לנאשם בהליך פלילי את הזכות לעיין בחומר החקירה שנאסף נגדו ולהעתיקו. תכליתה של זכות זו היא ליתן לנאשם הזדמנות מלאה והוגנת להיערך כראוי לניהול הגנתו ולכלכל את צעדיו נוכח חומר הראיות המצוי בידי התביעה (בש"פ 9322/99 מסרוואה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376, 381 (2000). להלן: עניין מסרוואה; בג"צ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי באר שבע (טרם פורסם, 8.10.06) פסקה 26 לפסק-דינו של השופט א' א' לוי. להלן: פרשת סנקר; בש"פ 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 203, 206 (2004); בש"פ 6640/06 קרוכמל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.9.06). להלן: בש"פ קרוכמל). בית משפט זה עמד לא אחת על מעמדה הרם של זכות העיון, ואף קבע כי היא נמנית עם זכויות היסוד של הנאשם זאת, בשל היותה מרכיב משמעותי בשמירה על זכותו להליך הוגן (בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים (לא פורסם, 6.6.05) פסקה 11 לפסק-דינה של השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש. להלן: פרשת היומנים; בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי (לא פורסם, 15.9.05) פסקה 10 להחלטתה של השופטת א' פרוקצי'ה. להלן: עניין זאבי; ע"פ 4765/98 אבו סעדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 832, 838 (1999); ח' זנדברג, "על זכות העיון בחומר חקירה" המשפט י, 335, 337 (תשס"ה))."

יחד עם זאת, אין סעיף 74 מאפשר לנאשם להטריד את התביעה בבקשות שעניינן חשיפת מידע אשר הקשר בינו לבין כתב האישום קלוש. הלכה היא, כפי שנקבע בבש"פ 1372/96, ח"כ הרב אריה דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1), 177, כי:

"סקרנות לשמה, רצון להשיג חומר לתכליות זרות ל'הגנת הנאשם' ונכונות לצאת ל'מסעי ציד' שמא ימצא דבר שייסע להגנה - אינם מספיקים להשמטת הבסיס מתחת ההנחה האמורה." (הכוונה להנחת הבסיס בדבר הגינות התביעה וחוקיות פעולותיה - ר.ש.).

בית המשפט, בבואו להחליט האם על התביעה לגלות מסמך מסוים לסניגוריה, צריך לקבוע ראשית, האם המסמך שגילויו מתבקש מהווה "חומר חקירה" ושנית, אם המסמך נהנה מחיסיון או שקיימים אינטרסים וטעמים אחרים שמפניהם ניגף אינטרס הגילוי של הנאשם. קו הגבול בין שני שלבים אלה אינו כה חד כפי שנדמה במבט ראשון, ויש ביניהם יחסי גומלין. במקרים בהם זיקת החומר להגנת הנאשם ולעניין הנדון היא שולית וגבולית, ומנגד יש אינטרסים כבדי משקל כנגד חשיפת החומר, הדבר עשוי להשליך על נכונותו של בית המשפט להגדיר את החומר, מלכתחילה, כ"חומר חקירה". ולהיפך, במקרים בהם חומר החקירה הוא בעל ערך ראייתי חשוב להגנת הנאשם, הדבר עשוי להשליך על נכונות בית המשפט לדחות אינטרסים אחרים מפני האינטרס החשוב שלא יורשע החף מפשע.