החלטה בתיק בש 4369/07

בפני בקשה למעצרו של המשיב (להלן: גם "הנאשם"), עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק פלילי פח 4068/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה, זאת לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1966 (להלן: " חוק המעצרים").

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המיחס לו עבירות של היזק בחומר נפץ, עבירה לפי סעיף 454 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), החזקת נשק ללא רשות, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין ועבירה של חבלה במזיד לרכב, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, כשנה וחצי עובר לאירועים נשוא כתב האישום, נתגלע סכסוך בין המשיב לבין עדנאן סאלם (להלן, " המתלונן") ובני משפחתו. עוד נטען כי בתאריך 14.11.07, סמוך לשעה 15:30, נפגש המשיב עם שני חבריו. בשעה שאינה ידועה למבקשת, עבר המשיב ברכב יחד עם אותם חברים, סמוך לביתו של המתלונן וביקש מנהג הרכב להאט את מהירות הנסיעה, אז השליך רימון רסס מס' 26 אל עבר ביתו של המתלונן והורה לנהג הרכב לנסוע משם במהירות.

הרימון התפוצץ סמוך לרכב מסוג טויוטה שבבעלותו של המתלונן וגרם לו נזקים כבדים, כמו כן נגרמו נזקים לזגוגיות מספר בתים סמוכים.

טענות הצדדים

טענות המבקשת

המבקשת טוענת כי קיימות ראיות לכאורה למכביר: ראשית, הודעתם במשטרה של שני חבריו של המשיב שנסעו איתו ברכב, לפיה המשיב זרק רימון ושניהם אף מסרו כי המשיב הודה באוזניהם בעת האירוע, על זריקתו. שניהם אף תיארו בדו"חות הובלה והצבעה שבוצעו על ידם ביום 18.11.07, את מסלול הנסיעה של שלושתם, דרך ביתו של המתלונן ואת מקום זריקת הרימון.

בנוסף, נמצאו רסיסים מהרימון שנתפסו ושלגביהם ניתנה חוות דעת מומחה חבלה, המעידה כי מדובר ברימון צבאי תקני המסוגל להרוג. כמו כן, נמצאו פגיעות רסס בחלון בית מגורים הנמצא בסמוך למוקד הפיצוץ.

המבקשת טוענת בבקשתה למעצר עד תום ההליכים כי מעשיו המתוארים של המשיב מקימים נגדו עילת מעצר של מסוכנות סטטוטורית מכוח הוראתו של סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים בצירוף סעיף 21 (א)(1)(ג)(4) לאותו חוק, ובעניין זה מפנה לב"ש (מחוזי חיפה) 5386/04 מ"י נ' אורי בן דוד לוי, ב"ש (מחוזי חי') 5248/04 מ"י נ' בן יוסף וכן לערעורו שנדחה בעליון (בש"פ 10355/04) ול ב"ש 5443/01 מ"י נ' אחסן בן אכרם (טרם פורסם).

המבקשת טענה עוד כי מהודעת אחד מחבריו של המשיב שנכח באירוע (עלאא חוסיין) מיום 26.11.07, שורות 10-13, עולה כי המשיב ניסה לתאם גרסאות כמו כן עקב הסכסוך האמור בין המשיב למתלונן ובני משפחתו, קיים יסוד סביר להאמין ששחרורו של המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט, יצור חשש מבוסס להתחמקות מהליכי שפיטה והשפעה על עדים.

המבקשת מוסיפה וטוענת שאין חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו של משיב, הן לאור האירוע עצמו, בו נזרק רימון רסס לתוך רחוב מאוכלס וכן לאור הבעייתיות הנובעת מהרקע לאירוע, קרי, הסכסוך הקודם של המשיב עם משפחת המתלונן.

טענות המשיב

ב"כ המשיב טען שאין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה. עם זאת, הוא הצביע על מספר נימוקים, שלטענתו, מחלישים את משקל ראיות אלה ומפחיתים מעוצמתן.

לטענתו יש לייחס משקל פחות להודעותיהם של חבריו של המשיב משום שהם עדים בעלי עניין, שסיבכו את הנאשם כדי לחפות על חלקם באירוע. כמו כן הוא טוען לתיאום גרסאות בין שני עדים אלה והוסיף והפנה לסתירות בין אמרותיהם של השניים. בנוסף טוען ב"כ המשיב לעניין מועד היווצרות המניע, שנסב על סכסוך שפרץ כשנה וחצי לפני האירוע נשוא כתב האישום, ומאז המתלונן לא טען שהמשיב איים עליו והטרידו, הוא או משפחתו.

לעניין המסוכנות שנטענה בנימוקי בקשת המעצר מציין בא כוחו של המשיב כי הרימון נזרק רחוק מבית המתלונן ובעת זריקתו לא היו אנשים בכביש וכן כי המשיב נטול עבר פלילי. לעניין בקשת המעצר מציע ב"כ של המשיב חלופת מעצר אצל קרובי המשיב בבאר שבע.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בטיעוני הצדדים ובפסיקה שהוגשה, החלטתי לקבל אותה ולהורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו בתיק פלילי 4068/07 (מחוזי חיפה).

אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה. לטעמי, הסתירות שהצביע עליהן ב"כ המשיב בטיעוניו בין עדויות שני חבריו של המשיב אינן מהותיות ולא נוגעות לאירוע עצמו, אותו מתארים שני העדים בצורה ברורה וחד משמעית. עוד יש לומר, כי הסנגור מעלה טענות סותרות כגון שעדים אלה רצו להרחיק את עצמם מהאירוע ולהפחית מחלקם בפרשה. טענה ממנה משתמע שהם דוברי אמת, לגרסתו, אך מפחיתים מחלקם ומעצימים את חלקו של המשיב. מבלי להסכים לכך, יאמר כי עדיין המשיב מסובך באירוע ופעולתו מהווה הפעולה המרכזית באירוע וכתימוכין לכך בנוסף לאמור לעיל נמצא, גם כן, בטענה השניה, שהרימון נזרק כשהכביש היה ריק. הגם שטענה זו אין בה ממש כשלעצמה, היא מסבכת את המשיב וקושרת אותו לאירוע, באופן מובהק.

עוד יש לזכור כי בשלב זה של בחינת הראיות ועוצמתן די שיהיה מצוי בראיות לכאורה שהציגה המבקשת "...פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי.", בשפ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראלפ"ד נ(2) 133, 148 (1996).