החלטה בתיק בש 4333/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים

1. המשיב, צעיר יליד 1985, מואשם באיומים, הטרדת עד, ובשתי עבירות של החזקת סכין למטרה לא כשרה, לפי סעיפים 192, 249 ו - 186 (א) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן - " חוק העונשין").

2. כתב האישום מפרט תלונה שהגיש נהג מונית (להלן - " המתלונן") בגין תקיפה וגניבה של קופה ממוניתו ביום 8.11.05 (להלן - " האירוע"). בעקבות התלונה נחקר המשיב ושוחרר לאחר החקירה. בהמשך נטען כי ביום 13.11.05 בערב הגיע המשיב לתחנת המוניות בה עבד המתלונן ובעודו מחזיק סכין מתחת לשרוולו, איים המשיב על חיי המתלונן משום שייחס לו השתתפות באירוע. עד כאן האישום הראשון. באישום השני מואשם המשיב כי כאשר הגיע למשטרה ביום 14.11.05, החזיק בסכין שלא כדין.

3. עילות המעצר על פי הבקשה - חשש לשיבוש הליכים ומסוכנות לציבור בתגבור עברו הפלילי של המשיב.

4. בשלב ראשון וטרם התבררה המצבת הראייתית הוזמן והתקבל תסקיר מעצר משירות המבחן (להלן - " התסקיר").

5. המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. לטענתו לא עולה מחומר החקירה כי איים על המתלונן בתחנת המוניות, לא החזיק בשלב כלשהו בסכין כהגדרתה בחוק העונשין ובפסיקה וספק רב אם יורשע המשיב במיוחס לו.

6. לאחר עיון בחומר החקירה נמצא כדלקמן -

7. (א) מספר ימים לארח שנחקר המשיב בחשד להשתתפות באירוע, הגיע במתכוון לכאורה לתחנת המוניות בה עובד המתלונן. מכל מקום לא היה הסבר אחר (כגון הזמנת מונית סתם) להגעת המשיב לתחנה. המשיב יצר מגע עם המתלונן, זאת הן על פי הודעת המתלונן ועל פי הודעתו שלו.

(ב) באותה עת הסתיר המתלונן מתחת לשרוול חולצתו סכין, כך עולה מדברי המתלונן וכן מדברי עד ראיה, עוזר בתחנת המוניות מר נחום קביטנר (להלן - " נחום"). השאלה מה אורך הסכין (30 ס"מ שעדות נחום או 4.5 ס"מ כאולר שנמצא עליו מספר ימים לאחר מכן) והאם עונה היא להגדרות חפץ זה לצורך הוראת חיקוק ספציפית אינה ממין העניין. החשוב הוא כי המשיב מצא לנכון לעשות שימוש בחפץ בעל יכולת חיתוך. כאשר נעצר המשיב באירוע נשוא האישום השני היה ברשותו אולר ואני מוכנה להניח לצורך הבקשה כי אורכו (הקטן ) מייצג את הסכין שנצפתה ברשותו מספר ימים קודם לכן בעת האירוע בתחנת המוניות.

(ג) לפי הודעת המתלונן איים עליו המשיב במילים "אנחנו עוד נרצח אותך, כי אמרת שאני הייתי עם האנשים שהיו פה, אל תדאג לכל שבת יש מוצאי שבת, אנחנו עוד נבדוק איפה אתה גר". לפי הודעת נחום הוא עצמו שמע את המשיב אומר "אתם מתלוננים עליי לחינם וחבל לכם, כי יש יום ששי ומוצאי שבת וזה לא יעזור". נחום מעיד כי המשיב התחיל לקלל ואמר "אני יעשה איתך חשבון" כשהסכין בשרוולו והוא עומד במרחק 20 ס"מ מהמתלונן. אינני רואה השלכה של ממש להבדלי הגרסאות בין המתלונן לבין נחום. ייתכן כי נחום לא שמע כל מילה שנאמרה למתלונן. העיקר הוא שהמשיב פנה למתלונן תוך התנהגות מאיימת ואיים פן יבולע לו לרגל מה שהוא חשב כתלונת שווא. נוכחות המכוונת של המשיב בתחנת המוניות והקשר הדברים מהווים חיזוק נסיבתי ככל שנדרש.

נמצאו ראיות לכאורה להוכחת האשמה באירוע הראשון.

אשר לאירוע השני, המשיב התייצב בתחנת המשטרה לאחר שזומן וידע כי הוא נדרש לחקירה. אני מוכנה להניח לטבתו כי האולר שנמצא ברשותו לא יביא להרשעתו בעבירה של החזקת סכין שלא כדין.

8. בהנתן התשתית הראייתית קמות אכן שתי עילות מעצר - האחת, חשש לשיבוש הליכי משפט והשניה מסוכנות לשלום הציבור לפי סעיפים 21 (א) (1) (א) ו - 21 (א) (1) (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - " חוק המעצרים"). כעת קמה חובתו של בית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים שמידת פגיעתם בחירות המשיב פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח והכל לפי סעיף 21 (ב)  (1) לחוק המעצרים.

9. המשיב אינו "טלית שכולה תכלת", ההיפך מכך. בעברו הרשעות בעבירות אלימות בגין חבלה חמורה, איומים ותקיפה זאת על אף גילו הצעיר. עבירות אלה, להבדיל לעיתים מעבירות של אלימות במשפחה מגלות מסוכנות לציבור בכללו ולא רק כלפי קרבן פוטנציאלי ספציפי. הנכונות והתעוזה ל"חפש" את המתלונן במקום עבודתו ולאיים עליו לכאורה, ימים ספורים לאחר שנחקר בנסיבות האמורות וזאת תוך שימוש בכלי מתגברת את מסוכנות המשיב. נכון כי המשיב לא נקט עד כה באלימות כלפי המתלונן. יחד עם זאת ההסתברות כי המשיב ייטה לממש את איומיו אינה נמוכה כלל ועיקר. מובן כי לבית המשפט כמו גם לשירות המבחן או לצדדים אל ניתנה הנבואה אלא נעזרים כולנו בכלים שבניסיון חיים. אלימות שננקטה פעם ופעמיים מסתבר כי תתפרץ פעם נוספת. כך גם לגבי סכין שנשלפה. איומים שהושמעו מפי בעל נטיות אלימות כלפי מי שבליבו עליו, אינם דומים לאיומים שהושמעו חד פעמית בעידנא דריתחא. קיים סיכון למימוש האיומים. על רקע זה ומשקיים למשיב רקע בעייתי למצער, יש לבחון בשבע עיניים את אפשרויות שחרורו בתנאים.

10. בהעדר מעשי אלימות, הייתי מוכנה לשקול שחרור המשיב לחלופת מעצר ובלבד שתהא זו חלופה איכותית ומפיגת חששות. המשיב מבקש לשחררו לחלופת מעצר אצל הוריו. והנה, שירות המבחן שהינו "בית הלל" מבחינת נאשמים, סקר בתסקיר את ההיסטוריה הבעייתית של המשיב (לרבות הסתכלות בפנימיה תקופה ממושכת) ומצא קושי רב בשלילת המשיב את בעיותיו, בפרט לאור העבר הפלילי שאינו שנוי אובייקטיבית במחלוקת. שירות המבחן אף שלל איכותית את התאמת הורי המשיב לקיים פיקוח על המשיב, אף קבע כי עמדתם מעלה את רמת סיכון הקיימת. על כן לא המליץ שירות המבחן על שחרור המשיב לחלופה אצל הוריו.

11. התמונה המתקבלת מניתוח הנתונים המשפטיים היבשים זהה לתמונה המתקבלת מהזווית הטיפולית - שיקומית שמציג התסקיר. אין החלופה המוצעת איכותית, היא אינה מציבת גבולות ואף מצויה בקרבת מקום מסוכנת לכאורה למתלונן ולמקום עבודתו. בנסיבות הענין ועל מנת שלא לחסום את דרכו של המשיב להשתחרר ונוכח התדרדרותו הצפויה אם יעצר (בהיעדר ברירה) מאחורי סורג ובריח, מצאתי לדחות את הדיון למועד נוסף על מנת לאפשר למשיב להציע חלופת מעצר מתאימה.

המשיב יעצר עד החלטה אחרת ויובא באמצעות הליווי.

נקבע להמשך ולסיום הדיון ביום 5.12.05 שעה 09.00.

המזכירות תשלח  החלטה זו לשירות המבחן. שירות המבחן יגיש תסקיר לדיון הבא. אין בעצם החלטה זו כדי לכבול צד מן הצדדים או את ביהמ"ש ואין בהחלטה כדי ליצור ציפיה אצל המשיב.

ניתנה היום 29 בנובמבר, 2005 במעמד הצדדים