החלטה בתיק בש 4318/08

1.         על פי כתב אישום, שהוגש על-ידי עורך דין גלית שוהם, (אז) עוזרת לפרקליט מחוז ירושלים, לבית משפט השלום בירושלים, ביום 25.4.06,
בת.פ. 2123/06, יוחסו לשש העוררות (העוררת מס' 1 בגירה, ואילו העוררות 5-2 קטינות), מספר עבירות, שהן תוצאה מאירוע שהיה ביום 13.6.05 בחברון.

2.         על פי כתב האישום הראשון, העבירה המיוחסת להן היא כתיבה בצבע של "כתובות נאצה", כלשון סעיף א1 לכתב האישום, על קירות ועל הרצפה בציר המתפללים בחברון, ואשר בהן נכתבו המילים הבאות "מוות לערבים" ו "נקמה". כן צויר מגן דוד.

המעשים הללו, כפי שנאמר בהמשך של האישום הראשון שבכתב האישום, נעשו מתוך "מטרה להביא לרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות, אלימות, וגרימת מדנים כלפי חלק של האוכלוסייה והכל בשל השתייכות למוצא לאומי - אתני" (סעיף א3 רישא של האישום הראשון) .

קטע נוסף באותו כתב אישום הוא: "כן כתבו על המקרקעין של זולתן, שלא כדין" (סעיף א3 סיפא של האישום הראשון).

3.         העבירות המיוחסות לנאשמות, בפריט זה של כתב האישום, הן אלה: הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן - "החוק"), לגבי שלב המעצר וסירוב להזדהות; השחתת פני מקרקעין - עבירה לפי סעיף 196 לחוק; ועבירה של איסור פרסום הסתה לגזענות - עבירה לפי סעיף 144 (ב) לחוק.

4.         כפי שהדגישה ב"כ המדינה, עו"ד גלית שוהם, בדיון בפניי, עבירה אחרונה זו חמורה היא בעיני המחוקק, עד כדי כך שיש צורך בהסכמה של היועץ המשפטי לממשלה, לכך שיוגש כתב אישום בעניין זה. ואכן, אחד מן המסמכים המצורפים של הבקשה שבפניי, הוא מסמך מיום ז ניסן תשס"ו
(5.4.06), חתום על ידי עו"ד מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, ואשר בו הוא נותן את הסכמתו  להגשת כתב האישום בעניין זה.

5.         אציין כי העונש המירבי בגין עבירה של איסור פרסום הסתה לגזענות, המופיעה בסעיף 144 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, הוא 5 שנות מאסר. ברם, ב"כ המדינה, מסרה לי - ולכן הדבר גם לא כתוב בכתב האישום  בסיומו - כי אין כוונה של המאשימה לדרוש מאסר בפועל כנגד הנאשמות, אם הן יורשעו, אלא, בכוונת המדינה לבקש כי יוטלו על הנאשמות עונשים קלים יותר, כמו: של"צ.

אך, במהלך הדיון היום, הובהר כי לפחות אחת הנאשמות (היא המבקשת 1) עובדת במערכת החינוך, ויש סיכון או חשש, שמא לא תוכל אותה נאשמת להמשיך בעבודתה כמורה או כגננת, אם תורשע בעבירה זו.

6.         העבירות האחרות בכתב האישום, המיוחסות לנאשמות, אינן רלוונטיות לעניין הבקשה שבפניי; הן קשורות לאירועים הבאים:

            הנאשמת 1, הואשמה בבריחה מן השוטר, ולכן העבירה שיוחסה לה באישום השני היא עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק.

            לגבי נאשמת 2, מיוחסת לה באישום השלישי עבירה של הפרת הוראה חוקית - עבירה לפי סעיף 287 (א) לחוק, וזאת בשל הטענה כי נאסר עליה על ידי צו שופט להתקרב לציר המתפללים, ואף על פי כן עשתה זאת, ביום 13.6.05, באותו אירוע מרכזי של כתב האישום, דהיינו: כתיבת הגרפיטי האמורים.

7.         כתב האישום הוגש, כאמור, ביום  25.4.06, כאשר הוא נסוב על מה שהתרחש ביום 13.6.05, דהיינו: כשנה לאחר האירוע.

8.         בדיונים שהתקיימו בבית משפט קמא, כפי שמסרו לי הסניגורים, עסקו הצדדים בנושאים מקדמיים, ובהם: האם מוצדק היה להעמיד לדין את המבקשות על עבירת ההסתה לגזענות. נושאים אלה הסתיימו, והתיק בשל להוכחות, אך נמסר לי כי עקב חילופי תפקידים בין השופטים בבית משפט השלום, לרגל יציאת אחת מהשופטות לשבתון, מועד ההוכחות נדחה, וטרם נקבע תאריך להוכחות הנראה לעין.

9.         הנושא שעומד בפניי אינו בדיקת ההליכים בבית משפט קמא, אלא ערר על נושא ממוקד ומצומצם בלבד, והוא זה: ערר על החלטת סגן הנשיא, כב' השופטת רבקה פרידמן פלדמן, שניתנה בב"ש 8649/08, ביום כח אדר א תשס"ח (5.3.08), בעניין גילוי חומר ראייה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982.

10.       כדי להבין את המחלוקת בין הצדדים, יש לתאר, בקצרה, את האירוע ואת הראיות, כפי שנטען על ידי באי כוח הצדדים.

11.       בתחילה, קיבלו הסניגורים קלטת של צילום, אשר לדברי עו"ד אלי פוקסברומר, ב"כ מבקשת 3, התמונה בקלטת מטושטשת קמעא. בכוונת המדינה להשתמש בקלטת זו כראייה לכך שהנאשמות הן אלה שביצעו את פעולת הגרפיטי האמורה.

בהמשך, לאחר שעברו כברת דרך לא קלה בעניין הסרת חיסיון, הובהר לסניגורים, כי הצילום נעשה מפילבוקס, אשר נמצא במרחק של כ- 30 מטר מן הבית שעליו נכתב הגרפיטי.