החלטה בתיק בש 4314/05

1.         המדינה מבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. כתב האישום מיחס למשיב ביצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות בכך שביום 16.3.05, בשעה שבין 15:30 ו- 16:00 עת הלכה המתלוננת, ילידת 1990, בסמוך לביתה, התנפל עליה המשיב, כאשר פניו היו רעולות בכאפייה והיה חמוש במקל. המשיב דחף את המתלוננת לרצפה והכה אותה במקל על ראשה ועל ידיה, שבר את הפלאפון שהיה בידה ומשך את ארנקה מידה. בארנק היו מעל 1,000 ש"ח במזומן. כתוצאה מכך, נגרמו למתלוננת חבלות ושריטות במקומות שונים בגופה.

2.         נוכח הכחשת קיומן של ראיות לכאורה, פירט בא כוח המבקשת את הראיות לכאורה שבתיק החקירה. להלן נסקור את דברי המתלוננת בהודעותיה השונות.

            בהודעתה הראשונה, בסמוך לאחר האירוע ביום 16.3.05, אמרה המתלוננת את הדברים הבאים: היא הלכה בשעה 15:30 לערך לביתה, במרחק של שני מטר מהבית היא ראתה מישהו שהתחבא בין העצים, ומבלי לדבר אתה, הוא דחף אותה על הרצפה, וכאשר נפלה הוא התחיל להרביץ לה באמצעות "העץ" שהיה בידו. התוקף לקח ממנה את כספה, נתן לה מכה על היד בה החזיקה את הפלאפון שלה, וכתוצאה מכך נשבר הפלאפון. לאחר מכן, התוקף ברח.

            את מעשה התקיפה ראתה אחותה הבוגרת של המתלוננת, בת 22 שנה, והיא קראה לאמה של המתלוננת.

            לבקשת החוקר, תארה המתלוננת את המשיב כמי שהיתה לו כאפייה אדומה בה כיסה את פניו. במהלך התקיפה, הכאפייה נשמטה מעל פניו וראתה את פניו. הוא לא היה מגולח והיו לו זיפי זקן קטן בצבע שחור, קצת שמן, כבן 30 לערך וגבוה. היא ציינה שאיננה מכירה אותו, אך אם תראה אותו, היא תוכל לזהותו. בסוף הודעתה ציינה שהיא בטוחה שמי שתקף אותה הוא אחד מהשכונה.

            בהודעתה השניה, מיום 17.3.05, סיפרה המתלוננת, שכאשר היתה בירידה לכיוון ביתה, עלה מישהו מלמטה לכיוון שלה, דחף אותה והתחיל להרביץ לה בחתיכת עץ, כאשר היתה על הרצפה. התוקף לקח ממנה ארנקה שבתוכו היה הכסף. היא התחילה לצעוק, אחותה הגיעה והתוקף ברח בחזרה למקום ממנו בא. היא לא חשדה באף אחד, אך ציינה שהיא יכולה לזהות אותו.

בהודעתה השלישית, מיום 24.3.05, שעה 09:09, הביעה המתלוננת את הסכמתה  לערוך מסדר זיהוי. היא ציינה שהיא יכולה לזהות את התוקף, ושוב נתנה תיאור שלו: גבוה, מבנה גוף בריא, יש לו זקן, צבע עיניו שחור.

ההודעה הרביעית נכתבה באותו יום (24.3.05), בשעה 20:27, לאחר עריכת מסדר הזיהוי. בהודעתה ציינה ש היא מכירה את הבחור עליו הצביעה במהלך מסדר הזיהוי, כמי שגר בשכונת מגוריה, וכי עוד ביום התקיפה היא ידעה שהוא מהשכונה. בתשובה לשאלה מדוע לא ציינה זאת קודם השיבה שהיא לא מסרה זאת בחקירתה היות שהיא לא ידעה את שמו או שם משפחתו. היא הוסיפה: "הייתי מבולבלת גם בגלל המכה שקיבלתי בראש" (גיליון 1, ש' 10). בהמשך היא אומרת, שהיא פגשה אותו בעבר בשכונה והוא היה "מסתכל עלי בעיניים שלי. אני לא יודעת למה" (שם, ש' 16). המתלוננת זיהתה את המשיב במסדר זיהוי והיא בטוחה שהוא התוקף. בסיום הודעתה הביעה את חששה מבני משפחתו שמא יעשו לה משהו.

אחותה של המתלוננת ראתה את אחותה יורדת לכיוון הבית ומישהו מרביץ לה על ראשה, היא לא ראתה את פניו אך ציינה כי הוא לבש מכנסיים שחורים ועל ראשו היתה כאפייה בצבע אדום.

המשיב הכחיש את המיוחס לו. הוא מסר שהוא  עובד עם עאדל המכונה אבו טהה. הוא מסיים את העבודה בשעה 15:30. הוא לא ראה את המתלוננת ביום האירוע, והכחיש שהוא יצר אתה מגע מכל סוג שהוא. הוא אישר שלפעמים הוא שם על ראשו כאפייה אדומה, אך ביום האירוע לא השתמש בה. המשיב הביע את הסכמתו לעריכת עימות ואף לבדיקת פוליגרף ולמסדר זיהוי. הוא ציין, שכאשר הגיע לבית בשעה 16:00, שמע מאחיו הקטנים שרעול פנים הרביץ למתלוננת.

המשטרה גבתה הודעה מבעל הבית עמו עובד המשיב, עאדל עדואן, ומחלק מהעובדים אותם הוא מעסיק - מחמוד דבש ועלי דבש. עאדל ציין בהודעתו כי הוא אוסף את המשיב בשעה 07:00, העובדים עובדים עד השעה 15:30 ואז הוא מחזירם לכפר. ביום האירוע, המשיב הגיע לעבודה והוא החזיר אותו יחד עם מחמוד דבש ועלי דבש מבית צפאפא למקום מגוריהם והוריד את המשיב ליד הכיכר ליד ביתו. הפרטים שמסר עלי דבש בהודעתו תאמו את הפרטים שמסר בעל הבית עאדל מבחינת הזמנים בהם הוא אוסף אותו, את המשיב ואת ויתר העובדים ומחזירם. הוא והמשיב יורדים ביחד כי הם שכנים. ביום האירוע הם הגיעו "פחות או יותר בשעה 16:00". אותם פרטים נמסרו על ידי העד מחמוד דבש, פרט לכך שהוא לא ידע מתי חזרו לכפר באותו יום.  

המשטרה ערכה מסדר זיהוי למשיב והמתלוננת זיהתה אותו בוודאות.

3.         הסנגור מעלה מספר תמיהות שיש בהן כדי לכרסם מערכן של הראיות לכאורה. הוא הצביע על מה שהוא כינה סתירות בהודעותיה של המתלוננת, בעיקר לעניין זיהויו של המשיב. היא עברה ממצב שאיננה מכירה אותו, עד למצב שהיא כן מכירה אותו מהשכונה. אי לכך, הוא מבקש לראות במסדר הזיהוי כדבר חסר ערך. הוא הוסיף שהאליבי שמסר המשיב, לעניין מועדי יציאתו לעבודה וחזרתו ממנה הוכח כאמיתי. ביום האירוע הוא חזר בשעה 16:00, כאשר מעשה התקיפה התרחש בשעה 15:30, כפי שציינה המתלוננת.

4.         באשר למועד בו התרחש האירוע, אינני מייחס חשיבות רבה לעובדה של השוני בזמנים בין מה שמסרה המתלוננת ומה שמסר המשיב. מדובר בהערכה ולא בקביעה חד משמעית, כך שבעיני הזמנים קרובים מאוד שניתן לציינם בין השעה 15:30 ו-16:00. השאלה חשובה יותר היא עניין הזיהוי, בו נתלה בא כוח המשיב. האם היתה כאן עדות כבושה? האם היא ידעה מלכתחילה את זהותו של התוקף ומשום מה היא לא מסרה זאת בהודעתה הראשונה או השניה? ותמיהה נוספת, כיצד יכלה המתלוננת לזהותו כאשר הוא תוקף אותה מאחור, כטענת הסנגור?

5.         באשר לזיהוי, נראה לי כי בשלב המקדמי הזה, אין בית המשפט נזקק לקביעת מהימנותה של המתלוננת. השאלות אותן העלה הסנגור דינן להתברר במשפט עצמו. מה שחשוב בעיני בשלב זה הוא העובדה שהמתלוננת, לאורך כל הודעותיה, ציינה שהיא תוכל לזהות את תוקפה אם תראה אותו, והיא אכן הצביעה עליו במסדר הזיהוי. נכון הדבר שהמתלוננת היתה צריכה, לאחר שהתפכחה מהטראומה של התקיפה, לציין את מה שמסרה בהודעתה הרביעית, כי אז היא ידעה את מה שסיפרה בהודעתה האחרונה. אולם, עובדה זו איננה פוגעת בצורה ממשית במהימנות גרסתה. בית המשפט הוא אשר יקבע מה משקלו של מסדר הזיהוי לאור העובדה שיתכן והמתלוננת הכירה את המשיב עוד לפני האירוע כמי שגר בשכונה. התיאור שמסרה המתלוננת מתאים בעיני לתיאורו של המשיב: גופו מלא ובריא, זקן שחור, לא נמוך ואף נוטה להיות גבוה, ולעניין הגיל אין לצפות מילדה בת 14 שנה להעריך גילאים של מבוגרים ממנה. סיכומו של דבר, ישנן ראיות לכאורה (הזיהוי, הכאפייה האדומה, המועד בו אירע האירוע ותיאורו של המשיב) שיש בהן כדי לבסס הרשעה נגדו.

            לדידי, בהתעלם מנושא קביעת מהימנות דברי המתלוננת, בעיקר כאשר אינני רואה בהם סתירה מהותית, יש סיכוי סביר שחומר הראיות לכאורה יש כדי להרשיע את המשיב בעבירה המיוחסת לו.

            באשר לעילה, אין ספק כי המעשה הנו מסוכן. שוד באמצע היום, בקרבת ביתה של המתלוננת, מצביע על תעוזה ומסוכנות יוצאת דופן.

ואולם, במקרה זה, כאשר המתלוננת ובני משפחתה עזבו את הכפר ועברו לגור במקום אחר, וכאשר מוכתאר הכפר, שלכל הדעות, הוא אדם אחראי ומודע לגודל האחריות שהוא לוקח על עצמו והציע את עצמו כערב וכמי שהמשיב ישהה בביתו, אני מורה על מעצרו של המשיב אלא אם יקיים את התנאים הבאים:

1.      מעצר בית חלקי, בין השעות 07:30 ו- 16:00 בביתו של המוכתאר, ח'דר דבש.