החלטה בתיק בש 4255/05

1.         בפני  בקשה מטעם המבקש לעיכוב ביצוע של צו הריסה המנהלי, שהוצא כנגדו, עד אשר יושלמו הליכי התכנון והקמת היישוב באיזור מגוריו.

2.         נגד המבקש הוצא צו הריסה מנהלי, ע"י המשיבה מס' 3, באמצעות יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז דרום, לפיו יהרס המבנה הנמצא בנ.צ. 196349/574088 (רשת ישראל החדשה), דרומית לכביש 31, ששטחו כ - 144 מ"ר, בנוי מבלוקים וכולל שני פתחי דלתות, שלושה עשר פתחי חלונות, רצפת בטון, קונסטרוקציית פלדה וגג משופע (להלן: " המבנה"), אשר נבנה ללא היתר בניה כדין.

            צו ההריסה המנהלי נחתם ביום 17.4.2005 וסמוך לאחר מכן הודבק על במבנה.

3.         המבקש טוען בבקשתו, כי הינו ערבי ישראלי, ממוצא בדואי, אשר מתגורר עם בני משפחתו בפזורה הבדואית, חתן טרי אקדמאי ועובד בחברת תקשורת.

            עוד טען המבקש כי בתקופה האחרונה החלו גורמים ממשלתיים ואחרים, לנהל מו"מ מתקדם עם מנהיגי האוכלוסייה הבדואית בנגב במטרה למצוא פתרון הולם לבעיית הכפרים הבלתי מוכרים.

            לשיטת המבקש, הוקמה לאחרונה, באיזור מגוריו של המבקש, מועצה איזורית, והמבקש ובני משפחתו תומכים ברעיון ומבינים את יתרונותיה של הקמת מועצה שכזו.

            המבקש אף אינו חולק על כך שדינו של המבנה (אשר נבנה ללא היתר בניה) לההרס, אך מוסיף וטוען כי מקרהו שונה ממקרים אחרים, שכן לא מדובר במי שמבקש להפר את החוק ולבנות ללא היתר, אלא מדובר בבעיה של אוכלוסיה שלמה שניצבת בפני דילמה קשה בין האיסור החוקי לבין הצורך האנושי וההומניטרי.

4.         המשיבה טענה בתגובה שהוגשה מטעמה, ראשית כי לא מתקיימים בבקשה התנאים המאפשרים ביטול או עיכוב צו ההריסה כקבוע בהוראות סעיף 238 א' (ח) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק") וכי הבנייה נעשתה מלכתחילה ללא היתר, והקמת המבנה טרם הסתיימה וכי יש לדחות בקשת המבקש, מאחר והבקשה הינה " בלשון המעטה, חצופה ומקוממת".

5.         המבקש נתן תשובה לתגובת המשיבים, ובה חזר למעשה על הטענות שנטענו בבקשה.

6.         ביום 24.7.2005 התקיים דיון בבקשה בנוכחות הצדדים, במהלכו נחקר המבקש על התצהיר שצורף לבקשה וכל צד סיכם את טענותיו - לשיטתו הוא.

            במסגרת הדיון שהתקיים חזר והבהיר ב"כ המבקש, כי הבקשה היא לעיכוב ביצוע של צו ההריסה המנהלי, ציין, כי איננו טוען לביטולו של הצו ואף איננו חולק שלא ניתן לקבל היתר בניה למבנה (ראה עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 24.7.2005).

אחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בכתב התשובה לתגובה ובפרוטוקול הדיון שנתקיים ביום 24.7.2005, מצאתי שיש לדחות את בקשת המבקש, מכל אחד ואחד מנימוקי המשיבים וכפי שיובהר להלן.

7.         השאלה המהותית שעומדת בפנינו היא, האם יש בנסיבות העניין הצדקה למתן אורכה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי.

המסגרת הנורמטיבית

8.          א.        הביקורת השיפוטית על צו הריסה מנהלי הוסדרה במסגרת סעיף 238 א' (ח) לחוק כדלקמן:

"לא יבטל בית המשפט צו הריסה מנהלי, אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין, או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת".ב

ב.          בר"ע 273/86 חנניה פרץ נגד יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה פ"ד מ (2) 445, בעמ'447, נידונה שאלת היקף הביקורת השיפוטית לפי סעיף זה, ושם נקבעה מפי כב' הנשיא שמגר מסגרת צרה כדלקמן:

"סעיף 238 א' הקנה זכות ערעור לבית המשפט. אולם המחוקק הגביל את סמכות ההתערבות של בית המשפט. בית המשפט אינו שב ובוחן את השאלה בהרחבה, שעמדה בעיקרה לפני הרשות המנהלית ואינו נכנס בנעליה. הוא גם אינו בגדר רשות שיפוטית הבוחנת, למשל, אקט עונשי והיכולה לדוגמא, לתת את דעתה לנסיבות אישיות חדשות. בית המשפט הוגבל מבחינת הטעמים שבעטיים הוא יכול לבטל או אפילו להתלות את צו ההריסה המנהלי לשניים בלבד ואם מתקיים האחד מן השניים, קמה לבית המשפט הסמכות להפעיל את שיקול דעתו ולבטל או לדחות את הצו".ו

ג.           ברע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים (פורסם באתר נבו), נידונה שאלה דומה של עיכוב ביצוע של צו הריסה מנהלי ושם נקבע, מפי כב' השופט י' טירקל כדלקמן: