החלטה בתיק בש 4246/05

מכותרת הבקשה המונחת בפני, כשהיא לעצמה, שהוגדרה כ "בקשה להפחתת סכום הפיקדון ואישור שימוש תכליתי בכספים", לא ניתן היה ללמוד מהות הבקשה ומסגרתה המשפטית. רק במהלך הדיון הובהרה תכליתה עת הוצגה על ידי ב"כ המבקש  כ "בקשה לעיון חוזר". משמע, בקשה המוכתבת על ידי הוראות סעיפים 44 ו-52 לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). אלא שהדברים אינם כה פשוטים וברורים כפי שביקשה לשכנע את בית המשפט.

בחינת נימוקי הבקשה, טיעוני ב"כ הצדדים, ובעיקר המסמכים שהוגשו לבית המשפט על ידי ב"כ המשיבה, מלמדים כי המדובר בשילוב של שני עניינים שספק אם יכולים הם לדור בכפיפה אחת מבחינת סמכותו של בית משפט זה לדון בהם. רוצה לומר, נשוא הבקשה ל"עיון חוזר", המתייחס קונקרטית לאחד התנאים בהחלטת שחרורו של המבקש שנדונה בבית משפט זה במסגרת ת.מ. 016415/02, קשור קשר אמיץ להחלטת בית המשפט המחוזי בב"ש 91703/02, שעניינה הקפאת נכסים ונדונה במסגרת ת"פ 0182/02, בה היה המבקש אחד המשיבים. דומה, לכאורה, כי בפנינו סיטואציה של מעין כלים שלובים הכרוכים זה בזה באופן שלא ניתן להחליט בעניין האחד בלי להתייחס למשנהו.

במרכז הדיון והמחלוקת עומד פיקדון בסך 800,000 ש"ח. כיצד אפוא קשורים שני ההליכים הללו לפיקדון ומהי נפקותו של קשר זה לבקשה שבפני ?

למען הבנת הדברים ופשוטם יובאו בקצירת האומר העובדות העיקריות.

א. המבקש נעצר בזמנו בגין חשדות לביצוע עבירות מס ומעורבות בהלבנת הון. ביום 8.5.02 שוחרר בהסכמה בת.מ. 016415/02 של  בית משפט זה בתנאים שכללו, בין היתר, הפקדה כספית במזומן על סך  800,000 ש"ח (להלן: "החלטת השחרור"). בהחלטה נקבע, כי מוסכם שההפקדה תתבצע מתוך סכום של 20 מליון ש"ח שנתפס על ידי המשטרה, וסכום של 800,000 ש"ח מתוך הסכום האמור יועבר על ידי המשטרה לגזברות בית המשפט (להלן: "הפיקדון"). וכך אמנם נעשה.

ב. בינתיים, התגבשו החשדות נגדו  לכתב אישום בת"פ  11307/03 של בית משפט זה.

ג. מתברר שמקור הפיקדון דהיינו, הסכום של 20 מיליון ש"ח, הגיע לדיון בבית המשפט המחוזי במסגרת פרשה אחרת. סכום אסטרונומי זה קשור לפרשה המרמה של הנאשמת אתי אלון. לאחר שזו הסגירה עצמה למשטרה נעצרו מספר אנשים מהשוק האפור כחשודים במעורבות עמה, ביניהם בני חביזדה. כספיו של חביזדה הוקפאו תחילה מתוקף סעיף 32 לפסד"פ (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט -1969, כאשר בין הכספים המוקפאים כספים משני חשבונות בנק אשר יתרתם עמדה על סכום כולל של 20 מיליון ש"ח, קרי, אותו סכום מתוכו נגזר הפיקדון בסך 800,000 ש"ח ששימש לשחרורו של המבקש - הוא הפיקדון נשוא דיוננו.

ד. כחודשיים לאחר החלטת השחרור של המבקש הוגש נגד חביזדה כתב אישום בבית המשפט המחוזי, בת"פ 40183/02, ובד בבד בקשה לסעדים זמניים בב"ש 91703/02, שהינה במהותה בקשה להקפיא ולעקל נכסים של חביזדה, וביניהם אותם 20 מיליון ש"ח (להלן: "הכספים המוקפאים"). המשיב שהיה אחד משורה ארוכה של משיבים פורמאליים בהתייחס לאותה בקשה, לא טרח אפילו להגיש תצהיר.

בדונו בבקשה קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ברוש), כי 20 מיליון הש"ח שייכים לחביזדה והורה על הקפאתם באופן זמני להלן :"צו ההקפאה" או "צו בית המשפט המחוזי" ) . יש לזכור, כי מדובר בכספים מוקפאים שהתביעה עתידה בסיום ההליך הפלילי לעתור לחילוטם.  על החלטה זו לא הוגש ערר.

כאמור, עתירת המבקש משמעותה בפועל להתיר לו להשתמש בכספי הפיקדון לצורכי הגנתו וקידום עניינו במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגדו. בנקודה זו נעורה מחלוקת בין הצדדים סביב השאלה מהו מעמדם של כספי הפיקדון מבחינת זיקתם לכספים המוקפאים. סלע המחלוקת הינו בשאלה, האם הינם חלק אינטגראלי מהכספים המוקפאים מתוקף צו בית המשפט המחוזי, כלומר, כספי חביזדה ולכן לא ניתן להעמידם לרשות המבקש, או שמא הואיל והופקדו בגזברות בית משפט השלום לצורך שחרור בערובה של המבקש טרם מתן צו ההקפאה, ומאחר והמדינה לא ביקשה ספציפית גם הקפאתם במסגרת הבקשה לסעד זמני, נוצר נתק מוחלט בינם לבין הכספים המוקפאים כך שצו בית המשפט המחוזי אינו חל עליהם ועל כן, יש לראותם ככספי פיקדון לכול דבר ועניין, משוחררים מכול תנאי או כבלים.

כדי להכריע במחלוקת ראוי להביא את העובדות הרלבנטיות להשתלשלות הדברים במסגרת משפטו של הנאשם.

א. כאמור, נגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירות בניגוד לפקודת מס הכנסה וחוק מס ערך מוסף, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון ועבירה שלשיבוש מהלכי חקירה. כתב האישום מייחס לנאשם קשרים פליליים נרחבים עם חביזדה בהקשר לכספים המוקפאים. על פי העובדות, עבד הנאשם בשירותו של חביזדה, בכך שארגן קבוצות מהמרים לקזינו ברומניה שהיה בבעלות חביזדה, שימש כאיש כספים בקזינו אחר בירושלים, פתח עבורו חשבונות בבנקים שונים והפקיד בהם כספי חביזדה, זאת בנוסף על ביצוע עבירות מס בהיקפים גדולים.

ב. ההוכחות בתיק זה מתנהלות מזה שנתיים ומצויות בשלב פרשת ההגנה.

ג. במקביל לניהול ההוכחות נוהלו בין הצדדים מגעים להסדר טעון שנכרת ביום 5.10.05 והיה אמור להיות מוצג בפני בית המשפט למחרת. ההסדר כלל תיקון כתב האישום, הודאת המבקש בכתב האישום המתוקן, הרשעתו ועונש שבמרכזו מאסר בפועל. במסגרת ההסדר הוסכם כי המבקש יסיר את מחדליו, כלומר, ישלם את מיסיו מתוך כספי הפיקדון, וביום התייצבותו לריצוי עונשו יקבל את יתרת הכסף. אלא, שביום שנועד להצגת ההסדר הודיעה התביעה למבקש על ביטולו בטענה שהתברר בדיעבד כי לא ניתן לקיים את ההסדר משום שכספי הפיקדון מהווים חלק מהכספים המוקפאים מתוקף צו בית המשפט המחוזי, עובדה שלא הייתה בידיעת עורכי ההסדר.

כאן המקום לציין, שהמבקש לא עמד על קיומו של הסדר ולא טען להפרת התחייבות שלטונית. מכאן, לכאורה, ניתן להסיק, שלא חלק גם על עמדת התביעה, ולפיה כספי הפיקדון מוקפאים, שאלמלא כן היה דורש קיום ההסדר ומעמיד תוקפו להכרעת בית המשפט.

ד. בעקבות ביטול ההסדר נמשכה שמיעת הראיות. לצורך הגנתו מבקש המבקש להסתייע בחוות דעת עד מומחה מטעמו כדי להזים עובדה מרכזית הנתונה במחלוקת. עריכתה כרוכה, בתשלום סכום כסף שאין ידו משגת לשלמו, זאת בשל הקפאת רוב כספו מתוקף אותו צו הקפאה. זאת בנוסף לקשיים כספיים אליהם נקלע בעקבות ההליכים המשפטיים נגדו. כמו כן, הוא נזקק לפיקדון כדי לנהל מו"מ עם פקיד השומה לשם הסרת מחדליו. בלעדיו נשמט הבסיס לכול הידברות. מכאן עתירתו בבקשה בפני להפחתת סכום הפיקדון.

ונחזור לנימוקי המבקש להפחתת הפיקדון

ב"כ המבקש בטיעוניה לבקשה חזרה ועמדה בתוקף על דעתה, ולפיה כספי הפיקדון בסך 800,000 הש"ח אינם "כספים מוקפאים" מכוח החלטת בית המשפט המחוזי הואיל והוצאו בהסכמת המדינה מתוך המאגר של סך 20 מיליון הש"ח חודשיים עובר להגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי למתן סעדים זמניים. להשקפתה, בעצם הסכמת המדינה לקבלת הפיקדון כחלק מהערבויות נוצר נתק בינו ליתר הכספים שחילוטם מתבקש, והינו בעל מעמד עצמאי, נפרד מהכספים המוקפאים. מכאן, שאין צו בית המשפט המחוזי חל עליו, ועל כן, ניתן לעשות בהם שימוש לצרכי הגנתו ולשימוש תכליתי. טענה זו עומדת כנגד עמדת המשיבה, הגורסת שהצו מתייחס לכול כספיו של חביזדה, בסכום העולה על סך 20 מיליון הש"ח, לרבות סכום הפיקדון.

במרכז נימוקיה הציבה ב"כ את החשש כי בהעדר אמצעים תגרם למבקש פגיעה קשה ובלתי מדתית בזכותו להגנה ראויה במשפטו. עמדת המשיבה, המתנגדת לשחרור חלק מכספי הפיקדון בטענה כי הינם חלק אינטגראלי מהכספים המוקפאים, משמעותה המתנה של שנים עד למתן החלטה סופית על ידי בית המשפט המחוזי בבקשה לחילוט הכספים, הוגדרה על ידה כעמדה אבסורדית שאינה עולה בקנה אחד עם זכויות המבקש כאדם וכנאשם המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.