החלטה בתיק בש 4233/07

מונחת בפניי בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם לאחר שהוגש נגדם כתב אישום והמייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע עבירה בניגוד לס' 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירת רצח בצוותא בניגוד לס' 300(א)(2) ו- 301 + 29 לחוק העונשין.

יצויין כי שותפם השלישי לכאורה של המשיבים נעצר עד לתום ההליכים בהחלטה נפרדת בתיק בש 4232/07.

א.    כתב האישום וטענות הצדדים:

בתאריך 13.6.07 בשעות הצהריים, נפגשו הנאשמים וסאלח בדווי (להלן: "סאלח") בחורשה הסמוכה לקיבוץ געתון. במהלך הפגישה קשרו הנאשמים וסאלח קשר לרצוח את יוסף עלי גיסו של הנאשם 1 (להלן: "המנוח"). נטען, כי הנאשמים וסאלח החליטו להמית את המנוח בשעות הערב ותכננו כיצד ימיתוהו.  

נטען, כי במסגרת הקשר ולשם קידומו, בתאריך 13.6.07 סמוך לשעה 21:00 קבע הנאשם 1 עם המנוח, כי יפגוש אותו בצומת אבו-סנאן.

באותו היום סמוך לשעה 21:00, נפגש הנאשם 1 והמנוח באבו סנאן. הנאשם 1 והמנוח נסעו במכוניתו של המנוח לחורשה הסמוכה לצומת כברי (להלן: "החורשה"), שם המתין להם סאלח. סמוך לאחר מכן הגיע לחורשה הנאשם 2 במכוניתו.

בהיותם בחורשה, הכו הנאשמים וסאלח את המנוח וחנקו אותו למוות. לאחר שגרמו למותו של המנוח, הכניסו השלושה את גופתו לתוך רכבו. הנאשם 2 עזב את החורשה ואילו הנאשם 1 הסיע את גופת המנוח לכביש המוביל למחצבה בסמוך לצומת כברי לשם הגיע גם סאלח ברכבו של הנאשם 1.

הנאשם 1 וסאלח הניחו את גופת המנוח בכיסא הנהג של מכוניתו, כשידית ההילוכים במצב "נסיעה", וזאת על מנת שהרכב ידרדר. הנאשם 1 וסאלח עשו זאת על מנת לטשטש את מעשיהם, ועל מנת שמותו של המנוח יחזה להיות מוות בתאונת דרכים. לאחר האמור עזבו הנאשם 1 וסאלח את המקום. כתוצאה ממעשיהם של הנאשם 1 וסאלח הידרדרה מכוניתו של המנוח, כשגופת המנוח בתוכה עד אשר פגעה בעמוד חשמל שניצב בצד הדרך, ונעצרה.

בגין האמור ייחסה המאשימה לנאשמים את העבירות המפורטות ברישה החלטתי זו.

ב"כ המאשימה טענה לקיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר נגד הנאשמים. בין היתר היא טענה, כי סאלח, שותפם לכאורה של הנאשמים, הודה בחקירתו במעורבות ברצח ואף סיבך את הנאשמים. לטענת המאשימה גרסתו של סאלח נתמכת בראיות נוספות לרבות הודעתו של הנאשם 1 שהשתנתה בהתאם להתפתחות החקירה, הוא אף הציע כי ישתחרר מהמעצר ובתמורה יסגיר את הרוצחים שלטענתו רצחו את המנוח. הוסיפה ב"כ המאשימה וטענה לראיות נוספות התומכות בגרסתה לרבות, הודעת זכיה, אשתו של המנוח, שככל הנראה היה לה קשר בעל אופי רומנטי עם הנאשם 1. 

כמו כן, טענה ב"כ המאשימה כי קיימת חזקת מסוכנות נגד הנאשמים כאמור בס' 21(א)(1)(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים)- התשנ"ו, 1996 (להלן: "החוק"), מכאן גם קמה עילת המעצר של מסוכנות. כמו כן, טענה ב"כ המאשימה לקיומה של עילת מעצר נוספת של חשש מפני שיבוש מהלכי משפט, שכן לנאשמים היכרות קרובה עם חלק מעדי התביעה.

ב"כ הנאשם 1 טען כי קיימות ראיות לכאורה, אם כי לא בעוצמה המצדיקה את מעצרו של הנאשם 1 עד לתום ההליכים. לטענת ב"כ הנאשם 1 הראיות העיקריות נגד הנאשם 1 הינן הודעותיהן של סאלח בדווי וזכיה עוויד.

בהמשך הפנה ב"כ הנאשם 1 לסתירות ותמיהות העולות לטענתו בחומר החקירה לרבות מגרסתו של סאלח.

ב"כ הנאשם 1 הפנה גם למצבו הרפואי של הנאשם 1 וביקש לשחררו לחלופת מעצר.

ב"כ הנאשם 2 אף הוא הפנה בתורו לסתירות שלטענתו עולות מחומר החקירה והוסיף, כי חומר החקירה איננו כולל ראיות מדעיות כל שהן. הראיה העיקרית הינה עדותו של בדוי אשר השתנתה מספר פעמים בחקירה ומכאן שאין לסמוך עליה.

באשר לעילת המעצר של שיבוש מהלכי משפט טען ב"כ הנאשם 2 כי הנאשם 2 שהה כארבעה חודשים אחרי הרצח בביתו והוא לא ביצע אף פעולה של שיבוש.

ב"כ הנאשם 2 ביקש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר בכפרו באבו סנאן.

ב.     ראיות לכאורה:

עיינתי בחומר החקירה. קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים שיש בהן כדי להצביע על סיכוי של ממש להרשעתם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.