החלטה בתיק בש 4181/08

1.         ערר על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת י' ייטב) מיום 21.1.08 בב"ש 8695/07 בה נדחתה בקשת העוררת לעיין בתיקי הפיקוח הנוגעים למשפחות זיזי ופוסט בבניין בו מתגוררת העוררת.

2.         כנגד העוררת הוגש כתב אישום המייחס לה ביצוע עבודה הטעונה היתר לפי החוק בניגוד לתנאי ההיתר, עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). כעולה מכתב האישום, ביצעה העוררת, לכאורה, עבירות אלו: התקנת גלריה בשטח של כ-5 מ"ר והריסת קיר; ביצוע חפירה בעומק של כ-1.5 מ' ובשטח של כ-5 מ"ר והתקנת מטבח בחפירה האמורה ובניית חלון אנגלי בצמוד לבור מים.

3.         לשיטת העוררת התלונה שהוגשה נגדה היא פרי מעלליהם של שכניה, משפחות זיזי ופוסט האמורות, ותוך ניצול מעמדה של הגב' אסנת פוסט כממלאת מקום מהנדס העיר ירושלים בתקופה הרלוונטית לאישום הנדון. עוד לטענתה, דווקא משפחות אלו הן שביצעו עבירות בנייה חמורות בדירותיהן, עבירות שכנטען אינן נאכפות נוכח שיתוף הפעולה בין המשפחות ומעמדה של הגב' פוסט. מכאן בקשתה של העוררת לעיון בתיקי הפיקוח הנוגעים למשפחות אלו, לצורך העלאת טענה של "הגנה מן הצדק".

4.         בהחלטה מפורטת ומנומקת נדחתה הבקשה, משמצא בית משפט קמא כי החומר המצוי בתיקים אלו אינו מהווה חומר חקירה ואין בו כדי "לסייע בהשגת ראיות לכאורה להוכחת חפותה של הנאשמת (העוררת - ח'ב')".

            עוד נאמר על-ידי בית משפט קמא:

"...טענה המועלית בפני בית המשפט, לפיה השכנים, לרבות משפחתה של מהנדסת העיר או עובד עירייה אחר, ביצעו עבירות בניה בוטות שלגביהן לא ננקטו כל הליכים, צריכה להיות טענה מבוססת. אין מקום להעלותה כטענה שבעלמא ולאחר מכן לנסות ולבססה באמצעות דרישה לעיון במסמכים הנוגעים לשכנים בטענה שמדובר בחומר חקירה. המידע המצוי באותם התיקים אינו מבסס את האישום ואין בו דבר הקשור לאישום שבפני ועל כן אינו חלק מחומר החקירה" (סעיף 10 להחלטה).

5.         העוררת טענה ארוכות - וצירפה מסמכים רבים לתמיכה בטענותיה - באשר לעבירות הבניה שלכאורה בוצעו על ידי משפחות זיזי ופוסט, ובהן הריסת חלק מתקרת הגג המשותף, בניית גלריה ללא היתר ועוד. עבירות אלו, כנטען על ידה, לא זכו לאכיפת גורמים מטעם המשיבה בטענות מטענות שונות, אשר הבסיס האמיתי להן, כנטען, הוא מעמדה של הגב' פוסט.

משכך טוענת העוררת, כי שגה בית משפט קמא משדחה את בקשתה לעיון בתיקי הפיקוח בענין משפחות אלו. לשיטתה, " קיים יסוד של ממש לטענתה כי החומר [בתיקים ] אכן ישפיע על בירור האישום נגדה", שכן יש בו כדי לבסס טענתה בדבר "הגנה מן הצדק", בהתבסס על אכיפה בררנית.

6.         מנגד טענה המשיבה, כי תיקי פיקוח בעניינם של שכנים אינם חומר חקירה, וכי בענייננו אף בית משפט קמא סבר כך, לאחר עיון בתיקים האמורים. עוד ציינה, כי העוררת יכולה לפנות בבקשה על פי חוק חופש המידע, ופנייתה תיענה בכפוף לתנאים המנויים בחוק.

עוד נטען כי לדידה של המשיבה מדובר בערר עקרוני, שכן " מידי יום ביומו בבימ"ש לעניינים מקומיים עולות טענות של הגנה מן הצדק", בציינה כי לכשתעלה העותרת טענת הגנה מן הצדק, יהיה עליה ליתן תשובה קונקרטית לכל טענה שתועלה.

7.         נוכח התכלית העומדת בבסיס סעיף 74(א) לחסד"פ, שעניינה זכותו של הנאשם למשפט הוגן, נגזרה ההגדרה למונח "חומר חקירה", שהיא, כעולה מההלכה הפסוקה " כל חומר הנוגע לאישום...  ולא רק נגיעה ישירה או ודאית. לאור החשיבות הרבה הנודעת לזכותו של נאשם למשפט הוגן, די בנגיעה עקיפה ואף מסופקת כדי להפוך את החומר ל"חומר חקירה", ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו" (בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 625, עמ' 632 (2000)).

עוד נאמר, כי " תכליתה של זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה היא לאפשר לו לקיים את הזכות למשפט הוגן, באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. התביעה מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר "חומר חקירה", ויש לנהוג פירוש מרחיב למונח זה. כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי, הינו "חומר חקירה" כמשמעותו בחוק... ככלל, חומר חקירה הוא חומר רלוונטי לאישום הפלילי שנאסף על-ידי המשטרה במהלך החקירה, וחומר זה מועבר מהמשטרה לתביעה. חומר שנאסף יש להעביר, כאמור, מגורמי החקירה לתביעה גם אם הוא רלוונטי בעקיפין בלבד, ומשהועבר החומר לתביעה תעמידו זו לעיון הסניגוריה"  (בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376, 380 (1999)).

וכי " אין לפרש את המונח "חומר החקירה" שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. "חומר חקירה", במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע... אולם, במסגרת השימוש בשיקול הדעת, כאמור, אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של "חומר החקירה" ראיות, שהרלוואנטיות להן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית..." (בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 129 (1985)).

8.         מעיון בתיקי הפיקוח שהוגשו לעיוני עולה כי אין הם מהווים "חומר חקירה" גם לפי ההגדרה המורחבת שניתנה לכך בפסיקה. יתר על כן, גם לענין טענת ההגנה מהצדק אותה מבקשים העוררים להעלות בפני בית המשפט קמא כאמור, אין בחומר המצוי בתיקי הפיקוח כדי לשמש בסיס קונקרטי להגנה.

תיק הפיקוח בענין משפחת זיזי (משנת 2005) הינו בגין בניית סככת חנייה, שההליכים בכתב האישום שהוגש בגינו עוכבו בהחלטת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. בתיק האחר (שנפתח בשנת 1993) הוגש נגד זיזי כתב אישום שהמשיבה חזרה בה ממנו נוכח הריסת הבניה נשוא האישום.

מלבד האמור קיימים שני תיקי בקשות להיתרי בניה (שנתקבלו), האחד מטעם מר יאיר זיזי, והשני מטעם עו"ד אורי לומברוזו כבא-כוח המבקשים, אשר לפי התשריט הם לכאורה משפ' פוסט.

אף בבחינה נרחבת וליברלית של המסמכים האמורים, אין בהם כל רלוונטיות, ולו שולית, לכתב האישום שהוגש כנגד העוררת או לטענה אפשרית של הגנה מן הצדק, ולפיכך הם אינם מהווים חומר חקירה ואין המשיבה צריכה להעמידם לעיונה של העוררת. זאת ועוד, באם אכן תועלה על ידי העוררת טענה כאמור, תידרש המשיבה למתן תשובה מדוע לא נקטה בפעולות נגד עבירות הבנייה הנטענות של משפחות זיזי ופוסט. מכל מקום משהעוררת פרטה לפרטי פרטים מהן עבירות הבנייה שלשיטתה בוצעו על ידי אותן משפחות, ומשאין תיקי פיקוח בקשר לעבירות האמורות, די בכך כדי לבסס את בקשתה בשלב הראשוני, והכל בהנחה כי המעשים הנטענים בוצעו ואכן מהווים עבירות על חוק התכנון והבניה.

9.         אשר על כן הערר נדחה.

בשולי הדברים יצויין, כי אין באמור לעיל כדי למנוע מהעוררת לפנות למשיבה בבקשה לעיון בחומר על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998.