החלטה בתיק בש 4160/08

ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' דראל) מיום 7.2.008 לפיה נדחתה בקשת העוררת למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם, והם שוחררו למעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני בתנאים הבאים:

המשיב 1 (להלן: "רונן")  - בבית חברתו בעיר יבנה, בפיקוח חברתו או אמה וכן בערבות עצמית בסך 7,500 ש"ח, ערבות ארבעה צדדים שלישיים בסך 5,000 ש"ח כל אחד, והפקדת סך של 7,500 ש"ח. כן הוטלה ערבות בסך 5,000 ש"ח על כל אחת מהמפקחות.

המשיב 2 (להלן: "ארז") - בביתו בירושלים, בפיקוח רעייתו או אמה, ובתנאי ערבות והפקדה כפי שנקבעו לגבי רונן.

1.         נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים") ועבירה של החזקת כלים, לפי סעיף 10 לפקודה.

כעולה מעובדות כתב האישום, ביום 31.12.07 נתפסו המשיבים בשדרות גולומב בירושלים, כאשר על גופו של רונן נמצאו 45 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין, ועל גופו של ארז נתפסו מאזניים אלקטרוניים לצורך שקילת הסם, ועליהם שרידי סם מסוג קוקאין.

2.         באי-כוח הצדדים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו של רונן, ובעניינו של ארז קבע בית המשפט קמא כי מחומר החקירה עולות אף לגביו ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לו.

3.         בהעדר מחלוקת כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית שרק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן לאיינן על-ידי חלופת מעצר, נסבו טעוני הצדדים בסוגית התקיימותן של "נסיבות חריגות ויוצאות דופן", שיש בהן להצדיק חלופת מעצר.

לעניין זה קבע בית המשפט קמא כדלקמן:

"אכן קיים קושי עם שחרור מי שמחזיק סמים מסוכנים בכמויות אלה לחלופת מעצר והחששות שהעלתה המבקשת, הנשענים גם על פסיקת בית המשפט העליון, הם במקומם.

למרות זאת, מצאתי כי ניתן לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהורות על שחרור של רונן בתנאים.

למסקנה זו הגעתי בשל השיקולים הבאים:

א.        אני סבור כי יש לייחס משקל להמלצת שירות המבחן הכוללת בחינה יסודית ומעמיקה של החלופה.

ב.         לרונן אין עבר פלילי בעבירות סמים ולכן נקודת המוצא לפיה אין מדובר במי שעיסוקו סחר בסמים.

ג.         מתוך התסקיר ומתוך המסמכים שהוגשו עולה כי קיימת התגייסות של בת הזוג ושל אמה לעזור לרונן ולמנוע הסתבכות נוספת. המדובר בפיקוח אנושי צמוד.

ד.         אף שמדובר בעבירות סמים אותן ניתן לעתים לבצע מתוך הבית דומה כי אין הדבר מתאים לרונן ולנסיבות ביצוע העבירות במקרה זה. מכל מקום בעניינו של רונן מדובר במעצר בית מלא בבית בת זוגו ביבנה, מרחק רב מירושלים.

ה.        גיבוי נוסף לפיקוח האנושי יינתן באמצעות פיקוח אלקטרוני וחיוב בהפקדת סכומי כסף ובהעמדת ערבים..." (סעיפים 13-15 להחלטה).

עוד נקבע, כי "גם בעניינו של ארז מתקיימים הנימוקים שנזכרו לעיל באשר לרונן המאפשרים לדעתי את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר, כפי שאפרט להלן, וזאת נוכח העדר עבר פלילי בעבירות סמים והמלצת שירות המבחן על מעצר בית ופיקוח. אני מוצא כי גם בעניין זה מעצר הבית, העמדת ארז בפיקוח אנושי ובפיקוח אלקטרוני יכולות להפיג את המסוכנות" (סעיף 19 להחלטה).

4.         לטענת בא כוח העוררת, אין המקרה דנן נופל לגדר המקרים החריגים בהם ניתן לשחרר למעצר בית, שעה שמנסיבות תפישת הסמים והכלים עולה כי החזקתם לא היתה לצורך עצמי. עוד נטען כי בעבירות מהסוג דנן אין במעצר בית כדי לאיין את המסוכנות.

5.         ב"כ המשיבים טען כי נוכח נסיבותיהם המיוחדות כפי שפורטו, לרבות תסקירי המבחן שהמליצו על שחרור המשיבים, דין הערר להידחות. עוד טען כי קיימות גישות שונות בפסיקה לעניין שחרור למעצר בית בעבירות סמים ומשבית המשפט קמא לא חרג מאחת מהגישות המקובלות אין מקום להתערב בהחלטתו. כמו כן הציע אפשרות של פיקוח מצלמות צמוד על כניסת הבתים בהם ישהו המשיבים במעצר בכל שעות היממה, כדי למנוע חשש של כניסת אנשים לצרכי רכישת סמים.