החלטה בתיק בש 4111/06

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו ( כב' השופט מר מ' אלטר) מתאריך 17.12.2006 בתיק ב"ש 6406/06.

2.       לבית המשפט קמא הוגש על העורר כתב אישום, המונה שישה אישומים, ובכל אישום מואשם העורר כי ביצע מעשה מגונה בפני קטין שטרם מלאו לו 16 שנים, עבירה לפי 349(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

3.       לצד כתב האישום הוגשה לבית המשפט קמא בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. לאחר דיון ושמיעת טענות ב"כ הצדדים, נעתר בית המשפט קמא, והורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים, ומכאן הערר שלפני.

4.       העורר מכחיש את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ולטענתו נפלה טעות בזיהויו כמי שביצע העבירות, בין היתר משום מחדלי חקירה חמורים.

5.       בהחלטתו מושא הערר שלפני קבע בית המשפט קמא, כי לאחר שעיין בחומר החקירה נחה דעתו, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום. בית המשפט ציין, כי שתיים מבין הילדות שהתלוננו, זיהו את העורר בוודאות, בתמונה שהוצגה להן, ושתי ילדות אחרות אמרו, כי האדם שבתמונה דומה לאדם שביצע המעשים המגונים בפניהן.

          בית המשפט קמא לא התעלם ממחדלי החקירה שנטענו על ידי הסנגור המלומד, ואולם, לדעת בית המשפט קמא, מחדלי חקירה אלה אין בהם לפגוע בקביעה, כי קיימות בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום.

6.       המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום, נעשו על פי כתב האישום בתאריכים 3.11.2006, 6.11.2006 (ארבע עבירות) ו- 3.12.2006.

          התלונה הראשונה נמסרה על ידי שתי ילדות שגילן 11 שנים, שאחת מהן היא ד"ד. בתאריך 6.11.2006 היו שתי הילדות בדרכן למסיבת יום הולדת, ובתלונתן מסרו כי אדם "שתמיד הוא מטריד אותן" רדף אחריהן. הבנות ציינו בתלונתן הראשונה, כי יום לפני כן אותו אדם עמד בחלון דירתו ברח' הגפן בכרמיאל, והוריד את מכנסיו.

          בעקבות ציון כתובת הדירה בה נראה אותו אדם שרדף אחריהן, נעצר פלוני, אך התברר כי תיאורו שונה מהתיאור שמסרו הבנות, ועל כן הוא שוחרר. תצוין העובדה, כי הבניין הוא בניין ארוך, ולו מספר כניסות שחזיתן אחידה, ומתברר כי העורר מתגורר בכניסה סמוכה לזו בה מתגורר האדם שנעצר.

7.       לאחר שחרורו של האדם שנעצר, נעשה ניסיון לאתר בבניין עליו הצביעו הבנות אדם אחר העונה לתיאורן, ובתאריך 14.11.2006 עוכב העורר. משהובא העורר לתחנת המשטרה התברר כי בעברו קיימות מספר הרשעות קודמות בעבירות של ביצוע מעשים מגונים, ואף ריצה שני עונשי מאסר בפועל, האחד לתקופה בת 10 חודשים והשני לתקופה בת 12 חודשים. בתחנת המשטרה הודע לעורר, כי הוא חשוד בביצוע מעשה מגונה ותגובתו הייתה: "אין לי מה להגיד".

          העורר נחקר, והכחיש העבירות המיוחסות לו, ולאחר מכן צולמה תמונתו על מנת להציגה למתלוננות.

8.       בתאריך 16.11.2006 הוצגה התמונה למתלוננת ד"ד ותגובתה הייתה: "זה הבחור, שה הוא שהוציא את איבר מינו מחלון ביתו ובבלוק שלי". אציין, כי כלל לא ברור כיצד בוצע מסדר זיהוי התמונות והאם תמונת העורר הייתה התמונה היחידה שהוצגה למתלוננת או שמא הוצגו לה מספר תמונות מתוכן בחרה באחת. טענות הסניגור על כך שמסדר הזיהוי היה לקוי, אינן טענוטת נטולות רגליים.

          אף המתלוננת ש"ל זיהתה את תמונת העורר בתאריך 16.11.2006, ואמרה: "זה הבחור אני בטוחה שזה הוא ב- 100% הוא תמיד עוקב אחרינו והוריד את התחתונים". גם כאן לא ברור כיצד בוצע הזיהוי, כמה תמונות הוצגו למתלוננת וכיצד בחרה בתמונתו של העורר.

9.       למחדלי החקירה הנוגעים לאופן ביצוע מסדר זיהוי התמונות מתווסף מחדל חקירה נוסף, וחמור יותר.

          המתלוננת ש"ל מסרה בפני חוקרת הילדים שחקרה אותה, כי ליוותה את חברתה ד"ד לבית סבתה וכאשר שבה לביתה ראתה את האדם שנהג להוריד את מכנסיו. ש"ל הוסיפה, כי בשעה שעלתה בחדר המדרגות לדירה בה היא מתגוררת, המצויה בבניין הבנוי ממול לבניין בו מתגורר אותו אדם, ראתה כי האדם עוקב אחריה. ש"ל הוסיפה, כי מסרה לאחיה, אפריים שמו, כי האדם עוקב אחריה, ואחיה ירד מהדירה ושוחח עם האדם, ובהמשך הדברים אותו אדם אף הכה את אחיה.

          דא עקא, אפרים לא נחקר. עם כל הכבוד, כלל לא נתברר מתיק החקירה מדוע אפריים לא נחקר. הרי לאפריים היה עימות עם האדם שעקב אחרי המתלוננת, ואפשר כי יכול היה לתרום לזיהויו של אותו אדם.

10.     עתה נשאלת השאלה, האם לאור החקירה הרשלנית והלקויה, ניתן לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדה, כי היה זה העורר שביצע את המעשים המגונים המפורטים בכתב האישום.

          הכלל הוא, שכל ספק יפעל לטובת הנאשם, ובשלב המעצר, אם קיים ספק אם לעצור את החשוב או לשחררו, יש לשחררו. ואולם, מהדברים שמסרו הילדות לחוקרת הילדים, נראה כי למרות מחדלי החקירה, הילדות זיהו, לכאורה בוודאות, את העורר כמי שביצע המעשים משום שראו אותו בעבר מספר פעמים. הילדה ד"ל נשאלה על ידי חוקרת הילדים כיצד זיהתה את העורר, והשיבה: "אני מכירה אותו ראיתי אותו הרבה פעמים".  אף הילדה ש"ל נשאלה כיצד זיהתה את העורר, והשיבה: "ראיתי אותו הרבה פעמים הוא רדף אחרי, זיהיתי אותו כי כל הזמן הוא רדף אחרי אז אני כבר מכירה את הפנים שלו".

          נראה לכאורה, כי שתי הילדות זיהו את העורר באופן וודאי. אמנם, חוקרת הילדים אסרה העדת הילדות, ועל כן דברי הילדות יובאו לבית המשפט מכלי שני, אך חקירתן תועדה במצלמת וידאו ובית המשפט שישמע את המשפט יוכל להתרשם מהתנהגותן וליתן לדבריהם את המשקל הראוי על רקע מחדלי החקירה. ככל שהדברים דרושים לעת הזו, הנני סבור, כי על אף מחדלי החקירה, קיים זיהוי וודאי לכאורה של העורר, כמי שביצע את המעשים המגונים הנטענים בכתב האישום.