החלטה בתיק בש 4082/06

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נשק, הובלת נשק וסחר בנשק, עבירות לפי סעיפים 144(א) רישא+ סיפא, 144(ב) רישא+ סיפא ו- 144(ב2) וכן עבירה של קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1), הכל לפי חוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

בתמצית - כתב האישום מגולל סדרה של אירועים שבהם סחר המשיב בנשק ובתחמושת שהועברה לשטחים.

המשיב חולק על קיומן של ראיות המבססות סיכוי סביר להרשעתו ולטענתו מבוסס כתב האישום על עדות יחידה של אחד בשם מחמד ג'אברין, עדות שיש בה סתירות המצביעות על העדר אמינות. מעבר לעובדה כי בשלב זה אין בית המשפט בוחן מהימנות עדים, סבור אני כי קיימת תשתית ראייתית מעבר לעדות של מוחמד ג'אברין הנ"ל שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיב לפחות בחלק ניכר מאירועי הסחר המפורטים בכתב האישום.

אחד בשם אגבריה ששימש כסוחר וכמתווך בעסקאות הנשק העיד כי רכש נשק מהמשיב עבור אנשי שטחים. אותו אגבריה מסר פרטים רבים על המשיב ופרטים אלו אינם מתיישבים עם טענת המשיב כי אינו מכיר כלל את אגבריה הנ"ל. מעבר לכך, מחמד ג'ברין מסר כאמור עדויות הקושרות את המשיב לביצוע עסקאות הנשק. עדויותיו של ג'אברין הנ"ל נתמכות בהקלטה של שיחת טלפון בין המשיב לאותו ג'אברין. עדויות אלו, הנתמכות בשיחת הטלפון מהוות תשתית מספיקה, לכאורה, להרשעת המשיב. אוסיף עוד כי טענתו שמעולם לא פגש את אגבריה אינה מתישבת עם הפרטים הרבים והנכונים שמסר אגבריה על המשיב ואם ימצא שגרסתו כי לא פגש באגבריה אינה אמת הרי שהעדר אמינותו, המוכחת לכאורה בעדות חיצונית לעדותו, יכול שתהווה סיוע לתשתית הראיות כנגדו.  

בכל מקרה לא לעת הזו להכריע במהימנות העדויות. ההלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

בש"פ 8087/95, זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95, חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל, תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04, אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

בש"פ 1119/04 , סאלם זנון נ. מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 1537 .

סבור אני כי בהביאי בחשבון את כל האמור לעיל די בחומר הראיות כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו של המשיב במיוחס לו בכתב האישום.

עבירות בנשק נמנות על אותן עבירות שיש בהן חזקת מסוכנות מכוח הוראת חוק. מעבר לחזקה הקבועה בחוק, הדבר הוא בידיעה שיפוטית כי נשק שסוחרים בו ללא רישיון, עלול למצוא עצמו מגיע לידיים של גורמים פליליים או ביטחוניים, ובכך לסכן את שלום הצבור. מי שסוחר בנשק ללא רישיון, מעיד על עצמו כי הוא מוכן לסכן את שלום הצבור. מכאן המסוכנות שנשקפת מהתנהגותו. הלכה היא שבעבירות בנשק יש להורות על מעצר, למעט מקרים חריגים. ראה:

בש"פ 8237/05 עומר ארמין נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 3796, עמ' 3799;

בש"פ 6899/05 זיאד מטר נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 2982, עמ' 2983;

בש"פ 6496/05 קאסם כנאען ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 2082, עמ' 2083 ;

בש"פ 10388/05 קרי עבד אל קדר נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4), 1609;

בש"פ 7433/06 באסל פלאח נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 4845.

במקרה זה, מעבר לחזקה, הגיע הנשק בפועל לגורמים עוינים. גם אם לא ידע את היעד הסופי של הנשק,  גם אז היה עליו לצפות את האפשרות כי תחמושת הנמכרת לאדם שידוע כי הוא תושב שטחים תמצא את דרכה לגורמים המסכנים את בטחון הציבור בישראל. מכאן, שקיימת עילת מעצר מוצקה, הן מכוח הראיות והן מכוח ההלכה הפסוקה.  

גם אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר, זאת בכל מקרה. כבר נפסק כי:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.