החלטה בתיק בש 4078/06

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות בהן אינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום, חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, קבלת דבר במרמה והדחה בחקירה. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

כתב האישום מגולל שתי פרשות. הראשונה היא פרשת מרמה בה הוציא המשיב כספים מהמתלוננת, אישה בת כ- 68 שנים, בטענה כי יסייע בידה להשיג אישור לתושבות או אזרחות ישראלי. קבלת הכספים במרמה, לכאורה, נמשכה מספר חודשים.

הפרשה השנייה היא המשך של קבלת הכספים במרמה. המשיב הזמין את המתלוננת לביתו כדי לתת לה, כביכול, את התעודה שהשיג עבורה. שם באיומי סכין ובאלימות ביצע בה את עבירות המין המיוחסות לו. כך על פי הנטען בכתב האישום.

אין למעשה מחלוקת כי קיימות ראיות המבססות סיכוי של ממש להרשעת המשיב. ב"כ המשיב מאשר זאת בטיעוניו בפני. אוסיף עוד כי המתלוננת מסרה עדויות מפורטות לפרטי פרטים. גרסתה נתמכת בצילומים מדירת המשיב בהם ניתן לראות כי תיאור הדירה שמסרה תואם את המציאות. עדות המתלוננת נתמכת בעדויות רופא נשים אליו הגיעה המתלוננת. די.אנ.אי. של המשיב נמצא בבדיקת אונס שנלקחה מתוך גופה של המתלוננת. כמו כן נמצאו בגופה פגיעות התואמות את תיאור האלימות שהופעלה על גופה בעת ביצוע עבירות המין. על אלו יש להוסיף גם ראיות נוספות שפורטו בטיעוני המאשימה.

המשיב הכחיש תחילה את עצם ההיכרות עם המתלוננת וטען כי במועד הרלוונטי לאינוס היה בתל אביב. בהמשך, בעדותו, שינה את גרסתו וטען כי קיים יחסי מין בהסכמה עם המתלוננת. מכאן שלכאורה גרסאותיו אינן אמינות ובכל מקרה אין בהן כדי להשמיט את הקרקע תחת תשתית הראיות כנגדו.

בנסיבות אלו ניתן לקבוע כי די בתשתית הראיות כדי לבסס סיכוי של ממש להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

עילת המעצר בנסיבות אלו מובנת מאליה. המעשים העולים מהראיות מצביעים על תחכום, תכנון מוקדם של המעשה, ומסוכנות ממשית. המסוכנות היא מעבר לעצם החזקה הקבועה בחוק. המשיב ניצל מצוקה של אישה מבוגרת, הוציא ממנה כספים ובסופו של יום הוליך אותה לביתו ותוך הפעלת אלימות קשה ובאיומי סכין ביצע בה עבירות מין. על כל אלו יש להוסיף כי גם איים עליה כי יחתוך את גופה בסכין אם תתלונן במשטרה. מכאן שגם קימת מסוכנות לפגיעה במתלוננת לשם מניעת העדתה. די בעובדות אלו, הנתמכות בראיות, כדי לבסס עילות למעצר עד לתום ההליכים.

ב"כ המשיב לא חלק, כאמור, כי קיימות ראיות המבססות לכאורה סיכוי להרשעת המשיב וגם לא על קיומה של עילת מעצר. אלא שלטענתו ניתן להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר בדרך של הרחקת המשיב מהמתלוננת המתגוררת במעלות-תרשיחא באופן שבו ישהה במעצר בית בבית אימו ואחותו באור עקיבא. לא מצאתי מקום להיעתר להצעתו זו.

הראיות כנגדו מלמדות על מסוכנות רבתי. אדם הנוקט באלימות קשה ומבצע עבירות מין באישה מבוגרת, על רקע של מרמה מתמשכת, הוא אדם מסוכן לא רק למתלוננת אלא לכלל הציבור. בהתאם, אין די בהרחקתו מהמתלוננת המסוימת. במעשים כפי שמתוארים בכתב האישום ומבוססים בראיות אין מקום כלל לשקול חלופת מעצר וסבור אני כי זה המקרה בו דינו של המשיב להיעצר עד לתום ההליכים.

המשיב ביקש כי קודם למתן ההחלטה יורה בית המשפט על מתן תסקיר בעניינו. לא מצאתי לנכון להורות כן. סבור אני כי למקרה שבפני נכונים ומתאימים הדברים שנאמרו בבש"פ 1092/05 זוהיר תראבין נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 2360 ,עמ' 2362:

"תסקיר מעצר הוא כלי-עזר שיש בו כדי לסייע לבית-המשפט להכריע בשאלת התאמה לחלופה, וכן להערכת החלופה המתאימה. אולם, בית-המשפט נעזר בו - כשאין מדובר בקטינים - רק במקרים בהם מתקשה בית-המשפט עצמו לבחון שתי שאלות אלה. כאשר הנתונים המצויים בפני בית-המשפט מאפשרים לו להכריע בשאלת התאמת המקרה לחלופה, או בשאלת התאמת הערב והתנאים המוצעים לחלופה, אין מקום, כדבר שבשגרה, להפנות את העורר לשירות-המבחן. ידיו של שירות-המבחן עמוסות עבודה, הזמן הנתון לתסקירי מעצר הוא מטבע הדברים קצר, דבר העלול להביא לבדיקה שטחית בלבד של הנתונים. לפיכך, יש לנצל את מומחיותו של שירות-המבחן במקרים המתאימים לכך."

במקרה זה, סבור אני, כי בנסיבות העניין אין כל מקום לשקול שחרור בכל חלופה. מכאן, שכאשר שאלת ההתאמה לחלופת מעצר אינה מתעוררת כלל, לגישתי, אין גם מקום להעמיס על שירות המבחן הכנת תסקיר שעניינו הערכת מסוכנות.  ראה גם:

בש"פ 3086/05 נאסר אבו הדובה ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 1088;

בש"פ 9783/06 איליה קרצב נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4), 3451.

כאמור, טוען המשיב לבעיות רפואיות שונות. ככל שבעיות אלו לא מנעו ממנו את ביצוע העבירות אין בהן גם כדי להפחית את מסוכנותו. מובן כי על שב"ס לוודא כי בעת מעצרו יקבל המשיב את הטיפול הרפואי הנדרש, וכבר הוריתי כי יובא בפני רופא. מעבר לכך אין במצבו הבריאותי כדי להוות עילה לשחרורו ממעצר.

אשר על כן, ובסיכומו של דבר, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו בתפ"ח 3075/06 של בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום יא' בטבת, תשס"ז (1 בינואר 2007) במעמד המשיב, ב"כ המשיב, וב"כ המבקשת.