החלטה בתיק בש 4037/06

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ז. סלאח) שניתנה בב"ש 6412/06 ביום 11.12.06 ואשר לפיה, הורה על שחרור המשיב ממעצר למעצר בית מלא בבית אחיו.

ביום 08.12.06 הוגש כתב אישום כנגד המשיב בבית המשפט בעכו ( ת.פ. 3856/06) המייחס לו עבירות לפי סעיפים 380+382ג, 379+ 382(ב)(1), 192 לחוק העונשין, התשל"ז 1977, דהיינו, תקיפה חבלנית של בת זוג, תקיפה סתם בבת זוג ואיומים.

כנטען בכתב האישום, המשיב והגב' לילה אהרון (להלן: "המתלוננת") נשואים זה לזו ומתגוררים יחדיו.

בתאריך 03.12.06, בשעה 15.30 לערך בביתם, איים המשיב על המתלוננת באומרו "אם את רוצה להתגרש, אני הולך להרוג אותך", כן תקף אותה בכך שסטר על פניה, משך בשערותיה, גרר אותה לחדר השינה, הלם בה באגרופיו בכל חלקי גופה ובעט בחוזקה ברגליה.

עוד נטען כי, באותו מעמד, המשיב הלם במתלוננת באמצעות בובת נוי עם תחתית עץ בראשה בצווארה ובעורפה ואיים עליה באומרו "תיזהרי להתלונן, אני הורג אותך ולא נותן לך גרושין".

כתוצאה מהתקיפה כמתואר לעיל, נגרמו למתלוננת חבלות של ממש (סימן חבלה מעל הפנים מתחת לעין ימין, נפיחות קלה מעל הגולגולת וסימני חבלה במקומות שונים בגופה), כפי שפורט בכתב האישום.

עוד נטען כי, במהלך השלוש שנים עובר לאירוע נשוא כתב האישום, במספר הזדמנויות, תקף המשיב את המתלוננת בכך שהצליף בכל חלקי גופה באמצעות חגורה וכן תקף אותה בכך שהלם בה באגרופיו בראשה, בטנה וידיה.

יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

בדיון שנערך ביום 11.12.06 לא חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה אולם, טען לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר, באותו מעמד נחקר הערב המוצע, אחי המשיב ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב בתנאים כדלקמן:

מעצר בית מלא בבית אחיו, למעט יציאות "לצורכי עבודה" בליויית הערב או רעייתו אשר בביתם נקבע כי ישהה במעצר בית מלא.

נאסר על המשיב להגיע לביתו בו מתגוררת המתלוננת בעכו.

חתימה על ערבות עצמית וצד ג' של האח ורעייתו על-סך 25,000 ש"ח, כל אחד.

על ההחלטה הנ"ל, הגישה המבקשת ערר בו טענה באת כוחה בנימוקי הערר בכתב ובטיעוניה בעל-פה כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו לשחרר את המשיב למעצר בית מלא. עוד נטען כי, השופט קמא לא ייחס את המשקל הראוי למסוכנות העולה ממצבו הנפשי, הבעייתי של המשיב.

באת כח המבקשת הפנתה לנאמר על ידי המשיב בחקירתו במשטרה ולאור חשיבות הדברים אפנה לציטוט במלואו:

"אני יודע שיש לי בעיה כי יש לי עצבים מה לך אין בעיות בבית אישה צריכה לסגור פה..."

אני אומר לה סתמתי פה לא סתמתי רציתי לא צועקת כי אם צועקת אני לא מרגיש טוב משתגע יוציא לי עצבים מבפנים אולי פסיכיאטר יסביר אני לא פסיכולוג יכול להיות נתתי לה בובה בראש".

ובהמשך:

"ואז מתחילה לצעוק בקול רם אמרתי לא יש שכנים לא יפה היא בעצבים צועקת ואני כן תפסתי אותה בפה סגרתי לה היד הפה משכתי אותה מהשיער לחדר שינה ואמרתי לה עצבני..."

"אני אומר לאשתי תפסיקי לצעוק היא המשיכה לצעוק ואני עצבים כנראה נתתי לה מכה"