החלטה בתיק בש 3984/08

לגבי המשיב מס' 2

בפני בקשה להחזקת המשיבים (להלן: "המשיב") במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"ו - 1996 [להלן: "החוק"].

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס לשניהם עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, ובנוסף למשיב מס' 2 (להלן: " המשיב") - מיוחסת עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, ולמשיב מס' 1 - נהיגה בזמן פסילה.

בכתב האישום נטען כי המשיבים, החזיקו ברכב בו נסעו, סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל של כ - 25 ק"ג, המחולק ל - 250 יחידות, כאשר שווי הסם מוערך בכ - 300,000 ש"ח. בזמן תפיסת הסם - המשיב מס' 1 נהג ברכב, והמשיב מס' 2 ישב לצידו. הסם נתפס בתא המטען של הרכב, כאשר הוא מצוי בתוך שקי יוטה אטומים.

בדיון שהתקיים ביום 06.04.08, הסכים ב"כ המשיבים דאז, עו"ד שלום פיניאה, לקיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב מס' 1, ובנוגע למשיב מס' 2 טען לכרסום בראיות. באותו דיון, הסכימו הצדדים כי בטרם תיבחן חלופת המעצר - יוגש לביהמ"ש תסקיר של שירות המבחן. במועד זה,  אישרתי את הסכמת הצדדים לפיה "עוצמת הכרסום תיבחן במעמד בחינת חלופת מעצר".

ביום 16.04.08 הגיש שירות המבחן תסקיר בעניינו של המשיב, ולאחר שבחן החלופה שהוצעה בפניו, אמו של המשיב, אחותו ואחיו - ציין כי הוא בדיעה שקיימת רמת סיכון להשנות התנהגות עוברת חוק, בשים לב לכך שהחלופה המוצעת נמצאת בסמיכות גיאוגרפית למקום מגוריו של המשיב. שירות המבחן ציין עוד כי כל הדברים הללו - מקשים עליו "להעריך את יכולתה של חלופה ככל שתהיה ליתן מענה מאיין רמת סיכון" (ההדגשה שלי - ע.ר.) וכתוצאה - לא בא בהמלצה לשחרורו של המשיב.

בדיון שהתקיים ביום 17.04.08 ביקש ב"כ המשיב לדחות את הדיון על מנת לאפשר לו להציג חלופה אחרת, בפני שירות המבחן. מהתסקיר הנוסף מיום 29.04.08, עולה כי לא הוצגה בפני שירות המבחן חלופת מעצר נוספת. צויין עוד כי נערכה שיחה עם ב"כ המשיב, שמסר לשירות המבחן, כי טרם יש בידו להציג חלופה נוספת, ומסיבה זו לא הוגש תסקיר משלים.

בדיון שהתקיים ביום 15.06.08, הסכים ב"כ המשיבים למעצרו של המשיב מס' 1 עד לתום ההליכים כנגדו. לפיכך, החלטה זו נוגעת אך ורק לגבי המשיב מס' 2 שהדיון בעניינו נדחה מפעם לפעם, בשל כך שהמשיב לא הציג בפני שירות המבחן חלופת מעצר נוספת.

בתסקיר מיום 22.06.08 (בזמן ששירות המבחן נמצא בעצומים) מציין שירות המבחן, כי עד למועד כתיבת התסקיר, לא נעשתה אליו פנייה מטעם המשיב או בא כוחו של המשיב - "לא יצרו עימנו קשר על מנת להציג את פרטי החלופה המוצעת בעניינו. לאור האמור לעיל אין באפשרותנו לבוא בהמלצה כלשהי בשלב זה. במידה ופרטי החלופה יועברו אלינו נוכל לבחון אותה במסגרת דחייה של 10 ימים".

במהלך הדיון שהתקיים בפני מיום 23.06.08, ביקש ב"כ המשיב, כי החלופה הנוספת - תיבדק על ידי ביהמ"ש ולא על ידי שירות המבחן בהתחשב בעיצומים הננקטים על ידי שירות המבחן.

בעניין זה, אעיר כי על אף העיצומים הננקטים על ידי שירות המבחן - נראה כי שירות המבחן יזם מפעם לפעם הגשת תסקיר משלים בעניינו של המשיב, אך המשיב לא שיתף פעולה עם שירות המבחן, לא העביר לשירות המבחן חלופה נוספת לבדיקה, ולמעשה - בחר לוותר על קבלת התסקיר, באמתלה ששירות המבחן מצוי בעיצומים - על אף כאמור לעיל, ששירות המבחן הביע נכונות להגיש תסקיר בעניינו של המשיב חרף העיצומים.

במחלוקת שבין הצדדים, בעניין קיומו של כרסום בחומר הראיות כנגד המשיב - דעתי כדעת המבקשת, שלא קיים כרסום בחומר הראיות. למרות שהמשיב טוען כי נסע ברכב כטרמפיסט - הרי שמתקיימת חזקה עובדתית שנובעת מתוך הראיות הנסיבתיות לכך שהמשיב החזיק בסמים. מתוך הראיות שהוצגו בפני - סבורני כי צודק ב"כ המבקשת כי "תיאוריית הטרמפ" - לא עומדת במבחן המציאות, וכן כי "תיאוריית הטרמפ הופרכה".

תיאוריית הטרמפ הופרכה, בין היתר, מהמזכרים שנערכו ע"י התצפיתנים שעקבו אחר הרכב מרגע יציאתו מבאר שבע ועד הגעתו לצומת להבים, וכן מהגירסאות הרעועות ומלאות הסתירות שניתנו על ידי המשיב, שטען תחילה כי הוא הגיע לבית דודתו, לאחר מכן שינה גרסתו, וטען כי ניסה לחפש את הבית שלה. בעימות עם הדודה, היא טענה כי היא לא גרה בב"ש. כאשר המשיב נאלץ לבצע הולכה לבית הדודה, לא היה לו מושג לאן לקחת את השוטר. סופו של דבר - אישר המשיב שהוא שיקר בחקירתו לגבי הביקור בבית דודתו, שתק בחלק מהחקירה, וסירב למסור את גירסתו. הטענה כי המדובר בטרמפ אקראי נסתרה גם מהעובדה, שבשעות הצהרים, עוד קודם לתפיסת הסם - הוצאו שיחות ממכשיר הטלפון של המשיב, לטלפון השיך למשיב מס' 1.

לא צריכה להיות מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר, שהרי מדובר בעילה המקימה חזקת מסוכנות, לאור כמות הסמים שנתפסה.

לפיכך, לאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי בחומר החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ראיות לכאורה כנגד המשיב ואף קיימת עילת מעצר כנגדו בשל מסוכנותו.

אומנם בנסיבות העניין קמה לכאורה עילת מעצר נגד המשיב ואולם על פי הקבוע בסעיף 21 (ב) לחוק עדיין מוטלת על ביהמ"ש החובה לשקול אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחרותו של המשיב פחותה.

לעניין חלופת המעצר יש לבחון את טיבן של העבירות ומהותן לנוכח התנהגות המשיב ועברו.

זאת ועוד "הבסיס לחלופת מעצר טמון ביכולתו של ביהמ"ש לתת בנאשם אמון" (בש"פ 8123/99 נשאד נ. מ"י, לא פורסם).

מכל האמור עולה כי  השאלות שעניינן בחינת חלופת מעצר "מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות - שהן שתי פניה של שאלה אחת - האם הנאשם מסוכן והאם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו, שהנסיון להשיב עליה הוא, בעצם, נסיון לצפות מראש את התנהגותו של אדם... בבואו להשיב על שאלות אלו על בית המשפט למצוא נקודות משען בטוחות ככל האפשר שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו בפניו בשלב זה. הראשונה - המעשה, השניה - העושה. דהיינו, עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמם שהנאשם עלול לחזור על המעשה... עליו לבדוק אם מעידה אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, על כך שהוא עלול לחזור על המעשה". (ראה בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ. מ"י, טרם פורסם).