החלטה בתיק בש 3920/06

כללי

1.         נגד העותר, וודיע אבו רקייק (להלן: "הנאשם") הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשר לפשע, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ומסחר והספקה של סם מסוכן. במרכז כתב האישום - עיסקה למכירת 1 ק"ג הירואין שהתבצעה ביום 28.11.04.

2.         ביום 1.11.06 חתם השר לבטחון פנים, מכוח סמכותו לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, על "תעודה בדבר ראיות חסויות מטעמי אינטרס ציבורי חשוב". ביום 5.12.06 הוגשה מטעם הנאשם "עתירה לגילוי ראייה", מפורטת ומנומקת מאוד, שהתרכזה בשלושה נושאים אשר יפורטו להלן. בעתירה זו קוימו ההליכים הבאים:

א.         ביום 20.12.06 שמעתי את טיעוני הסניגורים, עו"ד משה מרוז ועו"ד עופרי מרוז. ב"כ המאשימה, עו"ד אפשטיין, הביעה את העמדה, שבמקרה מסוים זה יש קושי בכך שהשופט אשר בפניו יתברר המשפט, יהיה גם השופט השומע את העתירה לגילוי ראייה. זאת, מחשש חשיפה ל"מסה קריטית" של ראיות לא קבילות, כך שעלולה להיפגע הגנת הנאשם (ע"פ 1102/06 נביטסקי נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1) 2220, פיסקה 7). הסניגור התנגד בתוקף לבקשה זו.

ב.         ביום 24.12.06 החלטתי, כי בשלב זה אין לסטות מהכלל הרגיל, שלפיו בעתירות לגילוי ראיות חסויות יושב השופט הדן בתיק העיקרי.

ג.          ביום 21.1.07 וביום 28.1.07 שמעתי, בהעדר ההגנה, את באי כח המאשימה, עו"ד אייסמן ועו"ד אפשטיין, וכן הופיעו לפניי אנשי משטרה הקשורים לראיות החסויות. עיינתי בראיות החסויות וקיבלתי הסבר לגביהן. כמו כן קיבלתי לעיון את מכלול חומר הראיות.

ד.         בדיונים שהתקיימו הועלתה אפשרות של צמצום תעודת החיסיון לגבי שתיים מתוך שלוש הנקודות שהועלו ע"י ההגנה. ואכן, ביום 11.2.07 חתם השר לבטחון פנים על "החלטה בדבר הסרה חלקית של חיסיון".

תוכן כתב האישום

3.         לפי כתב האישום, קשר הנאשם קשר עם נאיף אבו-עצא (להלן: "נאיף"), זיידאן אבו סולב (להלן: "זיידאן") ואנשים נוספים, למכור 1 ק"ג הירואין לאדם המכונה "ווליד", שהינו שוטר סמוי (להלן: "השוטר הסמוי"; בחומר הראיות הוא גם מכונה: "יא 5006"). ביום 28.11.04, לאחר תיאום טלפוני בין הנאשם לבין השוטר הסמוי, הגיעו ליער ורד (באזור צומת עירון), בשעה 19:00 לערך, שני כלי רכב כדי לבצע את מסירת הסם וקבלת תמורתו. ברכב אחד, מסוג הונדה אקורד (להלן: "ההונדה") נסעו נאיף וזיידאן; ברכב שני, מסוג מיצובישי פאג'רו (להלן: "הפאג'רו") נסעו הנאשם ואדם שזהותו בלתי ידועה (להלן: "האדם הנוסף"). ביער נערך מפגש בין מוכרי הסם לבין השוטר הסמוי ושוטר נוסף שהיה עמו, חסיין עמאר. שני השוטרים נסעו במכונית מזדה (להלן: "המזדה" או "המזדה המשטרתית"). הנאשם נכנס למזדה, שוחח עם השוטרים על השלמתה של עסקת הסם וקבע את מקום מסירת הסם. לאחר מכן חזר הנאשם לפאג'רו, ולפי הנחייתו נסעו נאיף וזיידאן ועצרו את רכבם בסמוך למזדה המשטרתית. נאיף וזיידאן מסרו לשוטר הסמוי ולחברו שתי אריזות שהכילו הירואין במשקל 960 גרם נטו, והמתינו לקבל את התמורה הכספית. בשלב זה נעצרו נאיף וזיידאן ע"י המשטרה, ואילו הנאשם והאדם הנוסף נמלטו בנסיעה מהירה ומסוכנת של הפאג'רו ולא נתפסו.

4.         בשנת 2004 הוגש כתב אישום נגד נאיף וזיידאן בבית משפט זה (פ 3193/04; כב' השופט י' אלרון). תחילה כפרו הנאשמים, והחל להתנהל משפט הוכחות (להלן: "משפט נאיף וזיידאן"). בסופו של דבר הודו השניים, הורשעו ונגזר עונשם (ביום 16.11.05).

לעומת זאת, נעצר הנאשם לאחר זמן רב, ביוני 2006, ובאותו חודש הוגש נגדו כתב האישום בגין חלקו בפרשה זו.

5.         הנאשם מכחיש את דבר מעורבותו בעיסקת הסם. לדבריו עסקו בכך שניים אחרים, שהוא נקב בשמותיהם (בנוסף לנאיף ולזיידאן שנתפסו). לגירסתו, לא שהה כלל ביער ורד בעת ביצוע העיסקה ומסירת ההירואין.

6.         פירוט נוסף של גירסת הנאשם יובא בהמשך. אעבור עתה לדון בשלושת הנושאים שהועלו בעתירה להסרת החיסיון, והם, כלשון ב"כ העותר:

א.         נקודת התצפית

ב.         דו"חות העוקבים וזהותם

ג.          זהות עורך העיסקה

"נקודת התצפית"

7.         בעניין זה אוכל לקצר. לטענת ב"כ הנאשם היה ביער "צוות מעצר", שעליו הוטל לבצע בפועל את מעצר מוכרי הסם, עם קבלת סימן מוסכם מהשוטרים מקבלי הסם. מדברי השוטר הסמוי עולה, שמתן הסימן המוסכם לא הביא מיידית לפעולה של "צוות המעצר", ועל כן מי שביצעו תחילה את המעצר היו הוא עצמו וחסיין עמאר. ב"כ הנאשם מבקש להסיק מכך על החשיכה המוחלטת ששררה באותו אתר, ומכאן על הקושי בזיהוי הנאשם.

            זיהוי הנקודה שממנה נצפה ביצוע העיסקה חשוב אפוא, לפי הנטען, להגנת הנאשם, כדי שניתן יהיה להוכיח את הקושי בזיהויו של הנאשם בתנאי החשיכה הקשה ששררו במקום. בכך מבקשת ההגנה להיעזר לצורך טענתה שהנאשם לא נוכח במקום העבירה.  דא עקא, שבתעודת החיסיון נקבע כחסוי גם:

כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות את המקום והציוד ששימשו את אנשי המשטרה בביצוע התצפיות במהלך החקירה בתיק זה.

            מכאן הבקשה להסרת החיסיון לגבי מקום התצפית.