החלטה בתיק בש 3811/08

1.       בפני בקשת המדינה, בה היא עותרת להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק העיקרי (פ' 7160/08).

2.       כתב האישום אשר הוגש נגד המשיב מתייחס לאירועים שאירעו בתאריך 21.9.2008. באותו יום נהג המשיב במכונית מסחרית מסוג שברולט סוואנה בכביש מס' 6. שוטרים שניצבו באחד המחלפים ראו את המשיב מתקרב וסימנו לו לעצור, אך המשיב המשיך בנסיעה. השוטרים החלו לנסוע אחרי מכוניתו של המשיב, ועקפו אותו ונסעו לצדו.  השוטר שי גיאת סימן למשיב לעצור, אך המשיב לא עצר את המכונית אלא האיץ את מהירות נסיעתו, ועשה בידו תנועה מגונה לעבר השוטר.

          על פי הנטען בכתב האישום, התפתח מרדף לאורך 4 ק"מ, במהלכו נהג המשיב את המכונית המסחרית "באופן פרוע, בנהיגה מהירה ומסוכנת, תוך סטיות מסוכנות לימין ולשמאל". נטען, כי בשלב מסוים, כאשר ניידת המשטרה נסעה לשמאלו של המשיב, המשיב סטה לעברה, ועל כן נאלץ השוטר שנהג בניידת לסטות לשולי הכביש כדי למנוע התנגשות.

          בשלב מסוים ביצע המשיב פניה חדה ומסוכנת לצד ימין ונכנס לתוך יער עירון. המשיב יצא את המכונית בה נהג והחל להמלט רגלית מהמקום, אך אחד השוטרים דלק אחריו והשיגו. במקביל לכך נמצא, כי במכונית המסחרית בה נהג המשיב, הסיע המשיב 17 נוסעים, מקום בו מותר להסיע במכונית 8 נוסעים בלבד. זאת ועוד: מתוך 17 נוסעי המכונית, לפחות 14 נוסעים היו תושבי יהודה ושומרון, ששהו בתחום מדינת ישראל שלא כחוק (דמתקרא - "שב"חים").

3.       בכתב האישום שהוגש נגד המשיב מואשם אפוא המשיב בביצוע העבירות הבאות:

(א)     סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2)(5) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977;

(ב)      הכשלת שוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין;

(ג)      הסעת תושבים זרים, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1), וסעיף 12א(ג4) וסעיף 12א(ד) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952;

(ד)      הסעת נוסעים מעל למספר המותר, עבירה לפי תקנה 84 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

4.       לצד כתב האישום הגישה המבקשת בקשה להאריך את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק העיקרי. לטענת ב"כ המבקשת, בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, המשיב מסוכן לציבור, והדבר מקים עילה להארכת מעצרו עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

          לעומת טענות המבקשת טען ב"כ המשיב, שהראיות הלכאוריות שבידי המבקשת, בכל הנוגע לעבירות הנהיגה המיוחסות לו הן ראיות חלשות, ואין הן מצדיקות את מעצרו, ועוד טוען ב"כ המשיב, שאין במשיב מסוכנות. ב"כ המשיב הוסיף וטען, שאפילו יגיע בית המשפט למסקנה אחרת, כי אז יש מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, שהוצעה על ידו במהלך הטיעון שבפני.

5.       להשלמת התמונה אציין, כיוון שחלק מהנוסעים שנסעו במכונית בה נהג המשיב היו אנשים ששהו בישראל שלא כחוק, נשמעה עדותם המוקדמת בתאריך  8.10.2008.

6.       ב"כ המשיב אינו חולק על כך שקיימות בידי המאשימה ראיות לכאורה המוכיחות את העבירות המיוחסות לו לפי חוק הכניסה לישראל, דהיינו, הסעת 17 שוהים בלתי חוקיים במכונית המסחרית בה נהג. למעשה חולק ב"כ המשיב אך ורק על טענת המבקשת, כי הוא נהג במכונית בצורה פרועה וכי התפתח מרדף אחריו. בעניין זה סומך ב"כ המשיב את טענותיו, בין היתר, על העדויות המוקדמות שכבר נשמעו בפני בית המשפט, שם העידו העדים, שהמשיב לא נהג בצורה פרועה.

7.       הראיות העיקריות להוכחת נהיגתו הפרועה של המשיב במכונית המסחרית באות מפי השוטרים שדלקו אחריו. לעניין דו"חות הפעולה של השוטרים טען ב"כ המשיב, כי קיימות סתירות מהותיות בגרסאות השוטרים, וכי לא ניתן לסמוך על האמרות הבאות מפיהם.

          קראתי את דו"חות הפעולה שכתבו שלושת השוטרים שהשתתפו במרדף אחר המשיב, והנני סבור שאם קיימות ביניהם סתירות הרי אלה סתירות שוליות. שלושת השוטרים מתארים את המרדף שהתפתח אחר המשיב ואת נהיגתו המסוכנת של המשיב.

8.       אף חלק מהנוסעים שנסעו במכונית המסחרית בה נהג המשיב תארו את נהיגתו המסוכנת. העד  יוסף בדויה מסר בהודעתו: " ... אך שוטרים סימנו לו לעצור ואז הוא התחיל לברוח ואחרי זה ברח מהרכב והשוטרים תפסו אותו". העד עלא זערור מסר בהודעתו, שהמשיב ידע שלנוסעים במכונית אין אישורי כניסה לישראל, "ובגלל זה הוא ברח וגם בגלל זה לקח הרבה כסף". אף העד פאדי בדויה מסר בהודעתו: "ראו אותנו משטרה והנהג נסע מהר כדי לברוח. אנחנו אמרנו לו לעצור אך הוא ברח לשביל וברח מהאוטו ומשטרה תפסה אותו". העד לואי יאסין מסר בהודעתו, שהמשיב ידע כי הוא מסיע אנשים ללא אישורי כניסה לישראל, וכאשר השוטרים אמרו לו לעצור "הוא לא רצה ונסע מהר. ביקשנו ממנו כמה פעמים שיעמוד אך הוא לא רצה ואז הוא ברח מהאוטו, אנחנו בכלל לא רצינו לברוח".

          אמנם, בעדויות המוקדמות קיימות אמרות, מפי כמה מהעדים, שהמשיב לא ברח מהמשטרה ולא נסע בפרעות, אך עדויות אלה סותרות את הודעות העדים, ועדים אלה הוכרזו על ידי בית המשפט כעדים עוינים. עם זאת, מתוך העדויות שנשמעו, אצטט מדבריו של העד מחמוד שאוקי שוואהנה, את הדברים הבאים (עמ' 11 לפרוטוקול):

"החברה התחילו להגיד שהמשטרה רודפת אחרינו, אנחנו ישר אמרנו לנהג תעצור. כמובן שהנהג לא רצה לעצור. המכונית של המשטרה ממש רדף אותנו והתחיל להתקרב אלינו וסטה אלינו ממש, והמכונית שלנו התחילה להתנדנד. רכב המשטרה התקרב והתחיל להפעיל את האזעקה ולהגיד: "תעצור, תעצור,תעצור" הוא אמר את המילים: "וואקף, וואקף, וואקף". אחרי זה שהנהג לא רצה לעצור או לא הסכים לעצור, אנחנו צעקנו עליו שיעצור והוא לא רצה. כי היינו במצב של סכנה שיעצרו אותנו עדיף מאשר נמות. כמובן שהמשטרה התחילה ממש להתקרב ולסטות לכיוון הרכב שלנו. ישר הרכב שלנו נכנס לתוך חורשה."

          כאמור, המשיב מכחיש את העובדה כי נהג באופן פרוע וכי ניסה להמלט מהשוטרים, ואולם, בשלב העכשווי אין בית המשפט בוחן אלא את התמונה הכללית המתקבלת מהראיות שנאספו. אעיר, שטענת המשיב, כי לא ברח מהשוטרים, אינה מתיישבת עם התנהגותו לאחר שהואיל לעצור את מכוניתו, שהרי אז, לכאורה, ניסה להמלט מהמקום בריצה.