החלטה בתיק בש 3798/06

1.         המבקשת ביקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של אחזקת סם שלא לצריכה עצמית.

            בכתב האישום מיוחס למשיב כי בתאריך 16.04.06 סמוך לשעה 20:20 כשלושה ק"מ לאחר בית קמה לכיוון צפון החזיק המשיב בתוך רכב סם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל 2,600 גרם מחולק לשלוש אריזות שלא לצריכה עצמית ולצורך העברתו שלא כדין וללא היתר.

2.         ב"כ המשיב טען לכירסום בתשתית הראייתית שהונחה כנגד המשיב, כרסום שתוצאתו העדר עילה למעצרו.

3.         עיינתי בחומר הראיות ובטענות ב"כ בעלי הדין, וסוף עיון ושיקול אני קובעת כי הונחה אותה תשתית ראייתית שדי בה לצורך הדיון בבקשה.

            יחד עם המשיב היה אדם אחר שגם נגדו הוגש כתב אישום בגין אותה עבירה המיוחסת למשיב.

            המשיב מנסה להרחיק עצמו מהמקום, מהזמן וגם מהנאשם האחר, ולטענתו היה נוסע תמים שעלה טרמפ ברכבו של הנאשם האחר, אותו הוא מכיר.

            הסבריו של המשיב להמצאותו ברכב, למקום בו עלה על הרכב וכיוון נסיעתו המשוער, כשהוא טוען כי לא היה כלל במקום בו לפי הטענה קיבל יחד עם הנאשם האחר את הסם - אינם עולים ואינם נותנים.

            על אף טענת ב"כ המשיב באשר להעדר מעורבותו של המשיב בעבירה המיוחסת לו, וכאמור לעיל - המשיב מכחיש כי היה ברמת חובב - שם נטען כי  הוא והאחר מקבלים את הסם - הרי עולה כי המשיב הוא זה שהיה עם הנאשם האחר ברכב. 

            המשיב טוען בין הייתר כי לא נהג ברכב - אך הנאשם האחר מציין כי נהג בו.

שלב מסויים של החקירה הפסיק המשיב לשתף פעולה, שמר על זכות השתיקה ואף סרב לעימות עם הנאשם האחר.

מכל אלה וכל אחד מאלה, כשאל מול הכחשת המשיב למעורבותו, אפילו להיותו במקום - מצויות הראיות האחרות הקושרות אותו הן לנאשם האחר, הן לרכב בו נמצאו הסמים, הן למקום בו נעשתה לפי החשד העיסקה - הרי יש לקבוע כי ניתנה התשתית הראייתית הדרושה.

מקום זה יאמר כי אינני מקבלת טענת ב"כ המשיב באשר להעדר חלקו של המשיב, רק מתוך לשון היחיד בה נקט הנאשם האחר כשתאר את העיסקה שנעשתה.

וכאן יאמר עוד, כפי ההלכה כי: -

"המשקל הראייתי אינו עומד במוקד הבחינה הראייתית בהליך מעצר, שכן הליך זה בוחן, מעצם טיבו, את הראיות במבט על, ולא נועד לרדת לחקר משקלן של הראיות, דבר שיש לעשותו בהליך העיקרי באמצעות חקירה נגדית ועימות גירסאות אגב חקירת העדים.

מבחינת כמות הראיות וטיבן, עונה הליך זה על המבחן הראייתי הנדרש לצורך עמידה בדרישת קיומן של ראיות לכאורה.... אין צורך להיזקק לתהיות והתמיהות עליהן מצביע הנאשם בחומר הראיות, ועניינו בראיות גולמיות שטרם עברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, ולא ניתן, ואף אין מקום, להכריע בשלב זה בשאלת משקלן של הראיות ועל פיהן את שאלת אחריותו של הנאשם. 

אין בטענות ההגנה כדי להצביע על בקיעים מהותיים בחומר הראיות שיש בהם כדי לערער את התשתית הראייתית הלכאורית שהובאה... " (ראה בבש"פ 67/06 פרחאן גבועה ואח' נ. מדינת ישראל, מיום 12.01.06), ועוד ראה בבש"פ 818/06 עמאר כוסטירו נ. מדינת ישראל מיום 19.03.06, שם קבע בית המשפט העליון שוב כי : -

"כידוע, בית המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר , אינו נדרש, אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר... בית המשפט אינו נדרש, בשלב זה, לבחינת מהימנותן של האימרות המובאות בפניו, או לבחינת משקלן האפשרי של הראיות שבפניו ואת דיותן לביסוס ההרשעה..."

3.         העבירה המיוחסת למשיב מקימה כשלעצמה עילה למעצר.

4.         גם אם ניתנה תשתית ראייתית וגם אם קמה עילה למעצר, הרי שומה על בית המשפט לבחון  אם ניתן להורות על שחרורו של נאשם בחלופה מתאימה, ואף שעל פי ההלכה הפסוקה יש לעצור כאשר מייחסים עבירה כמו המיוחסת כאן עד תום ההליכים, ורק כחריג ניתן לשקול שיחרור בתנאים, אני מוצאת כי ניתן יהא לשקול שיקול זה אחר שינתן תסקיר מעצר של שירות המבחן, שיידרש בתסקירו הן למסוכנותו של המשיב (על אף חזקת המסוכנות הסטטוטורית) , לגילו, העדר הרשעות קודמות, נסיבות האישום, מידת המעורבות.