החלטה בתיק בש 3754/08

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום קריות ( כב' השופטת א' קנטור) מתאריך 24.9.2008 בתיק מ"ת 08 - 09 - 4313.

2.       תחילתו של עניין בתאריך 21.5.2007, שאז נפסל המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך שנתיים לאחר שהורשע על פי הודייתו בעבירות של נהיגה בשכרות וגרימת נזק, וזאת משום שנהג במכונית פרטית בזמן שהיה שכור, לא נתן זכות קדימה למכונית אחרת, וגרם לתאונת דרכים. בגזר דין שניתן, ובנוסף לעונש הפסילה, הוטלו על המשיב 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי היה "שהנאשם לא יעבור את העבירות של נהיגת רכב בשכרות או כשהוא פסול מלקבל או מהחזיק ברישיון נהיגה".

          המשכו של עניין, בכתב האישום שהוגש לבית המשפט קמא בתאריך 8.9.2008, הוא כתב האישום העומד עתה בבסיס ההליך המתקיים בפני. לפי כתב אישום זה, בתאריך 26.7.2008, ובתוך תקופת הפסילה, נעצר המשיב על ידי שוטר כשהוא נוהג בכלי רכב. המשיב הציג לשוטר רישיון נהיגה, שרק לאחר מכן התברר שהוא רישיון נהיגה מזויף, במובן שפרטי הנהג הם פרטיו של אחיו של המשיב ותמונת הנהג היא תמונתו. השוטר ביקש מהמשיב לבצע בדיקת נשיפה במכשיר "ינשוף" ולפי דו"ח הפעולה שנרשם, המשיב הכשיל את הבדיקה. המשיב הוזמן לשימוע בתחנת המשטרה למחרת היום, ואף בפני קצין המשטרה הזדהה באמצעות רישיון הנהיגה המזויף, ובתום השימוע נפסל המשיב מלנהוג למשך 30 ימים. למעשה, ומכיוון שהמשיב הזדהה באמצעות רישיון נהיגה שנשא את פרטי אחיו, הוחלה הפסילה על אחיו של המשיב. משנודע הדבר לאחיו של המשיב, התבררה פרשת הזיוף, שנעשתה ככל הנראה ללא ידיעת האח.

          בכתב האישום מואשם איפוא המשיב בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח חובה, זיוף, התחזות לאדם אחר, ועבירות נוספות (שטוב תעשה התביעה אם תשקול אותן שנית).

3.       לצד כתב האישום הוגשה לבית המשפט קמא בקשה להאריך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בהחלטתו מתאריך 8.9.2008 הורה בית המשפט קמא לערוך תסקיר מעצר, ודחה המשך הדיון ליום 18.9.2008. בתאריך 18.9.2008 ביקש שירות המבחן אורכה להגשת התסקיר עד לתאריך 2.10.2008, ואולם לאור חג "עיד אל פיטר" (המציין את סיום חודש הרמאדן) החל באותו מועד, נעתר בית המשפט קמא לבקשה באופן חלקי, והאריך המועד עד לתאריך 24.9.2008. בית המשפט הבהיר, שאם עד לאותו מועד לא יוגש תסקיר, בקשת המשיב לשחררו לחלופת מעצר תבחן ללא תסקיר מעצר.

          שירות המבחן לא הגיש תסקיר מעצר עד לתאריך 24.9.2008, ובתום הדיון שהתקיים בתאריך זה, החליט בית המשפט קמא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר לביתו, כך שיהיה ב"מעצר בית" מלא, תחת פיקוח אשתו ואחיו.

          בהחלטתו קבע בית המשפט קמא, כי העבירות המיוחסות למשיב אינן מקימות חזקת מסוכנות, אם כי קיים חשש ששחרור של המשיב יביא לשיבוש הליכי המשפט או התחמקות מהליכי שפיטה. עם זאת, בית המשפט קמא, תוך שנתן דעתו לחגים העומדים בפתח, החליט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר משום שהתרשם שהחלופה המוצעת היא חלופה ראויה, מה עוד, שעברו הפלילי של המשיב "בא לידי ביטוי רק בתחום התעבורתי ולא בתחום הפלילי", והמשיב נתון במעצר מאז 4.9.2008.

          על החלטת בית המשפט קמא הוגש הערר לפני.

4.       באת כוח העוררת טענה בפני כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. לדעת באת כוח העוררת, קיימת במשיב מסוכנות לציבור, שלא ניתן לאיין אותה בחלופת מעצר, ויש מקום להאריך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

          לעומת טענות אלה טען ב"כ המשיב, שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, שכן היא מאזנת כראוי בין הצורך לאיין את מסוכנותו של המשיב והצורך לנקוט בצעדים שפגיעתם בחירותו תהיה קלה יותר. ב"כ המשיב הוסיף וטען, שהמשיב הוא אדם בעל דפוסי התנהגות נורמטיבית, נשוי ואב לשבעה ילדים שפרנסתם עליו. ב"כ המשיב אף הניח בפני אישור מחלקת הרווחה בישוב בו מתגורר המשיב, המתאר את מצבה הכלכלי הקשה של משפחת המשיב, וכן הגיש אישור ממעבידו של המשיב, המעיד כי המשיב הוא "אדם חיובי וחיוני למקום עבודתו וממלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר".

5.       עיינתי בחומר החקירה שנאסף בתיק החקירה, ומצאתי כי קיימות בידי העוררת ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום. אעיר, כי להתרשמותי יש לקצר את רשימת העבירות המיוחסת למשיב, שכן הרשימה כוללת עבירות כפולות. כך למשל, עבירה של נהיגה בזמן פסילה, ממילא חופפת את העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, והעבירה של התחזות לאחר במקרה זה, חופפת את העבירה של שימוש במסמך מזוייף.

          אמנם, העבירות העיקריות המיוחסות למשיב, הן עבירות הנהיגה בשכרות, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, וכן עבירת הזיוף, אינן מקימות "חזקת מסוכנות" לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996, אך הנני סבור כי בנסיבות המקרה שלפני התנהגותו העבריינית של המשיב, מלמדת על מסוכנות רבה הטמונה בו. ודוק: המשיב נפסל לנהיגה למשך שנתיים בשל תאונת דרכים שאירעה בשעה שנהג תחת השפעת אלכוהול. בתוך תקופת הפסילה, ובעוד מאסר על תנאי תלוי ועומד עליו, המשיב נהג מכונית, ולכאורה הכשיל את בדיקת הנשיפה ששוטר ביקש לעשות לו, כאשר קיימים מאפיינים שונים, לרבות תוצאות חלקיות של בדיקת נשיפה אחת מתוך שלוש שנעשו לו, המעידים לכאורה על כך שהיה שיכור. בפני השוטר התחזה המשיב להיות אדם אחר, וכך אף בפני קצין המשטרה שערך לו שימוע, והכל תוך שהוא משתמש בזהות גנובה של אחיו.

6.       אמנם, למשיב אין הרשעות קודמות בעבירות פליליות, ואולם לחובתו 30 (שלושים) הרשעות קודמות בתעבורה. כמות העבירות מעידה על אופן התייחסותו של המשיב לחוקי התעבורה, ונראה כי התייחסות זו אינה שונה מהתייחסותו לפסק הדין לפיו הוא נפסל מלנהוג למשך שנתיים. נהיגתו של אדם במכונית, כשהוא נתון להשפעת אלכוהול היא התנהגות חמורה ומסוכנת, ובנסיבות המקרה שלפני התנהגותו של המשיב חמורה ומסוכנת שבעתיים, שכן המשיב תכנן את הדבר וביצע פעולות שונות, שלא אפרטן כאן (כדי שנהגים פסולים אחרים לא ילמדו את הדרך בה המשיב הערים על משרד הרישוי), תוך שהוא מסבך בכך את אחיו.

7.       מעצרו של נאשם, החשוד בביצוע עבירות תעבורה שלא גרמו לפגיעה באנשים אחרים, הוא דבר נדיר וחריג, ועמד על כך בית המשפט העליון בבש"פ 10201/01 סליחוב נ' מדינת ישראל (31.12.2001), מפי כב' השופטת א' פורקצ'יה:

"אכן, מעצר עד תום ההליכים בתחום עבירות תעבורה הוא ענין נדיר וחריג, אך נראה כי הצדק עם הערכאות הקודמות שדנו בענין בסווגם מקרה זה כנכלל בקטגוריות המקרים הנדירים בהם מסוכנותו של הנאשם לציבור כה גלויה וחשופה על פניה עד כי קיים חשש אמיתי משחרורו באופן שגם חלופת מעצר לא תספק תשובה הולמת להגנת הציבור מפני מסוכנות זו.

  העורר הראה פעם אחר פעם, את זלזולו בחוק ובאמצעי אכיפת החוק שהוטלו עליו, ומעבר לכל אלה - את קלות הדעת ואי האכפתיות ביחס לבטחונם ושלומם של אחרים. הוא נהג פעם אחר פעם בהיותו שיכור, כשאין בידיו רשיון נהיגה ורשיון רכב בני תוקף, ובאחת הפעמים גם לאחר שנפסל מהחזקת רשיון בעקבות עבירה שנעברה מספר ימים קודם לכן. הבוטות וחוסר השליטה העצמית המשתקפים מהתנהגותו עלולים לגבות מחיר יקר של חיי אדם או פגיעה בשלומם והדבר מחייב נקיטת אמצעי זהירות הולמים לבל יהפוך בטחון הציבור הפקר. נוכח שרשרת מעשיו של העורר, המשקפים חוסר מודעות לסיכונים, וחוסר הכרה בצורך לשמור על החוק קשה ליתן בו אימון כי חלופת מעצר שתוחל לגביו תרתיעו מביצוע עבירות תעבורה נוספות שתסכנה חיי אדם. אין ליטול סיכון כזה על חשבונו של הציבור."

          בבסיס החלטת בית משפט לשחרר אדם לחלופת מעצר עומדת מידת האמון שבית המשפט מוכן לרכוש לאותו אדם, כי יקיים את תנאי שחרורו. ואולם, כיצד ניתן לסמוך על מי שהוכיח, לכאורה, שאינו מקיים את צווי בית המשפט, ולא זו בלבד, אלא שהוא מוכן לזייף מסמך ולסבך את אחיו, כדי להפר את צו בית המשפט, וכל זאת, בשעה שתלוי ועומד מעליו מאסר על תנאי. יתרה מזאת, בזמן שהמשיב הפר את צו בית המשפט, ונהג בתקופה בה היה פסול לנהיגה, חזר המשיב ונהג, לכאורה, כשהוא תחת השפעת אלכוהול, ובכך סיכן אנשים תמימים אחרים אשר השתמשו בדרך. האם בנסיבות אלה רשאי אני להניח, שהמשיב יקיים את התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט בעת ששוחרר לחלופת מעצר, או שמא, עלי לשקול, האם שחרורו של המשיב עלול לסכן אנשים תמימים אחרים, שהרי המשיב כבר הוכיח כיצד הוא מסכן את הציבור אגב כך שהוא מפר את צווי בית המשפט.

8.       כדי לבחון את שאלת שחרורו של המשיב לחלופת המעצר הורה בית המשפט קמא לערוך תסקיר מעצר. ואולם, שירות המבחן, כדרכו בעת האחרונה, ככל הנראה משום שהתרבו העבריינים בארץ וכן התרבו המטלות המוטלות עליו, אינו עומד בעומס העבודה, והוא מבקש מבית המשפט ארכות להגשת תסקיריו. מפרוטוקול הדיון שנרשם בבית המשפט קמא בתאריך 18.9.2008 עולה, כי היה זה ב"כ המשיב שביקש מבית המשפט קמא לקצר את התקופה ששירות המבחן ביקש להגיש בה את תסקיר המעצר. שיקוליו של ב"כ המשיב היו כמובן שיקולים שעניינם טובתו של המשיב, והרצון שיוכל לחגוג את החג הקרב עם בני משפחתו. על כך אין אני מלין כלפי ב"כ המשיב, שהרי זה תפקידו. ואולם, תפקידו של בית המשפט אינו לראות רק את טובת המשיב, אלא את המסוכנות הנשקפת מפניו לציבור.

9.       שקלתי האם יש מקום להחזיר את הגלגל לאחור, ולאפשר לשירות המבחן את פרק הזמן הדרוש לו לשם הכנת תסקיר מעצר, ובמסגרת זאת אף להטיל על שירות המבחן לבחון האם יש מקום להוסיף לתנאי שחרורו של המשיב איזוק אלקטרוני.