החלטה בתיק בש 3720/07

מונחת בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום והמייחס לו ביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה בניגוד לס' 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירות בנשק בניגוד לס' 144(א) + (ב) (רישה + סיפה) לחוק העונשין ויריות באזור מגורים, עבירה בניגוד לס' 340א לחוק העונשין.

א.        העובדות וטענות הצדדים:

בכתב האישום נטען, כי ביום 10.8.07 בסמוך לשעה 20:30, נסע תאופיק אגבריה (להלן: "תאופיק") ברכבו בעיר אום אל-פחם ובשלב מסויים הוא עצר באמצע הכביש על מנת לשוחח עם חברים שפגש. בשלב זה נסע מאחורי רכבו של תאופיק רכב הנהוג על-ידי ג'אד ג'בארין (להלן: "ג'אד"). ג'אד עצר את רכבו, ירד מהרכב, ניגש לתאופיק וביניהם התפתח דין ודברים שבמהלכו איים ג'אד על תאופיק באומרו: "תבוא איתי לשכונת אל עיון בכדי לחנך אותך מזמן אני חיפשתי לחנך אותך", "תעלה בשקט ואל תסבך את העניינים",  כך נטען.

לאחר מכן, תאופיק נכנס לביתו וכעבור זמן קצר, בעת שהוא שהה בחצר ביתו עם אחיו מוחמד, אביו אניס והשכן פארס (להלן: "המתלוננים"), הגיע הנאשם ביחד עם אחרים וביניהם גם ג'אד, כאשר הם מצויידים באלות, נשק ארוך ואקדח.

נטען, כי הנאשם ביחד עם האחרים תקפו במכות אלה את תאופיק ופארס בראשם ואת מוחמד בכל חלקי גופו. במהלך התקיפה, נטען כי הנאשם ירה ביחד עם האחרים בחצר הבית. נטען, כי הנאשם והאחרים ירו לעבר פלג גופם התחתון של מוחמד ותואפיק.

כתוצאה ממעשי התקיפה נחבל תאופיק בראשו ונגרם לו פצע. גם פארס נחבל בראשו. כמו כן וכתוצאה מהירי נפצע תאופיק בירך שמאל עליון שני פצעים.

בגין האמור ייחסה המאשימה לנאשם את העבירות המנויות ברישא החלטתי זו.

ב"כ המאשימה הגיש סיכום הראיות המצויות בתיק החקירה וטען לקיומן של עילת מעצר הן בשל מסוכנותו של הנאשם והן בשל החשש מפני השפעה על עדים וחשש להימלטות מהדין. ב"כ המאשימה טען, כי קיימת חזקת מסוכנות כאמור בס' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: "החוק").

עוד טען ב"כ המאשימה כי מסוכנותו של הנאשם נלמדת גם מעברו הפלילי. בהמשך שלל ב"כ המאשימה קיומה של חלופת מעצר ראויה בנסיבות העניין.

ב "כ הנאשם טען בפתח דבריו, כי בגין אותו האירוע הוגש כתב אישום גם נגד ג'אד ובית משפט זה הורה על מעצרו עד תום ההליכים (בש 3518/07 כב' השופט ר' סוקול). הסנגור טען כי על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט העליון וטרם נקבע דיון, מכאן גם ביקש הסנגור כי בית משפט זה לא ילמד גזירה שווה גם לגבי הנאשם וממילא לטענתו קיים שוני מהותי בין עניינם של השניים.

הסנגור טען, כי בתיק לא קיימות ראיות לכאורה הקושרות את הנאשם לעבירות המיוחסות לו והוסיף, כי "קיימים פגמים רבים בחקירה שמחלישים עוצמת הראיות בתיק".

בהמשך הסנגור עמד על הסתירות העולות מהראיות וטען, כי אף אם קיימות ראיות לכאורה הרי שהן קיימות במובן הטכני והן אינן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים.

ב.         ראיות לכאורה:

לאחר שעיינתי ובחנתי את חומר החקירה שהונח בפניי הגעתי לכלל מסקנה, כי בתיק קיימות ראיות לכאורה המסבכות את המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לאירוע שבגינו מייחסת המאשימה למשיב את העבירות המתוארות לעיל, קדם אירוע אחר שעל-פיו היה מפגש בין המתלונן לבין ג'אד. לאירוע בין המתלונן לג'אד היו מספר עדים אשר מסרו מספר גרסאות שמהן עלה, כי היה ויכוח על ענין של מה בכך בין המתלונן לג'אד. זמן קצר לאחר קרות האירוע, התחולל אירוע הירי שלמעשה בגינו מייחסת המאשימה למשיב את העבירות נשוא כתב אישום זה.

מהחומר הראייתי עלה, כי בראשית החקירה נמסרו מספר גרסאות שעל פניהן לא יכלו לדור ביחד זו עם זו. כך למשל, חלק מהמתלוננים מסרו כי התוקפים היו רעולי פנים וחלק אחר נקב בשמם של ג'אד והמשיב כמי שירו לעברם.

מאוחר יותר, המתלוננים סיפקו גרסה אחרת שממנה עלה, כי, בין היתר, המשיב זוהה על ידם כמי שירה בפועל וכמי שהחזיק באקדח. כמו כן, נמסר כי הוא חבש כובע בצבע ירוק אשר נמצא בזירת הירי והוא נתפס על-ידי המשטרה ביחד עם מקל אחר שעל פי הטענה שימש את התוקפים.

כמו כן, המשיב זוהה כמי שנסע ברכב מסוג סובארו בצבע לבן, רכב שלכאורה שייך למשפחתו של המשיב ובין היתר הוא עושה בו שימוש.

את השינוי בעדות, הסבירו המתלוננים, ללחץ שהופעל עליהם (בלי לציין מקור מדוייק) ובשל כך כי הייתה שמועה כי המשיב וג'אד מחוברים למשפחת הפשע- משפחת חרירי, כך מסרו.