החלטה בתיק בש 3675/07

ביום 5.8.07 הגישה המבקשה כתב אישום נגד המבקש בת.פ. 6113/07. בכתב האישום יוחסו למבקש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין. על פי עובדות כתב האישום, ביום 20.7.07 בשעה 04:20 לפנות בוקר הגיע המבקש לבית קפה בו ישב המתלונן. המבקש החל לדבר עם המתלונן ולאחר חילופי דברים בינהם הוא שפך עליו כוס קפה, הפילו על הריצפה, בעט בראשו ובפניו . המבקש הורחק מהמתלונן שניסה להתרומם, ואז חזר המבקש , שלף מכיס מכנסיו סכין ונעץ אותה בגבו של המתלונן. בעודו כורע על ברכיו, דקר המבקש את המתלונן בפניו דקירה עמוקה לאורך לחיו השמאלית ולאחר מכן גרשו מבית הקפה, כאשר הוא ממשיך להכותו ולבעוט בו. המתלונן הובהל לבית חולים, שם אובחן קרע גדול בחלק המרכזי של הטחול, עם דימום פעיל, קרע בסרעפת, שבר בצלע , חתך באזור המותן עם דימום פעיל ברקמות הרכות וחתך בלחי מהאוזן עד השפה העליונה.

בב"ש 3291/07 הגישה המבקשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו- 1996.

בדיון בבקשה ביום 14.8.07 הודיע הסניגור על הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר. הסניגור ביקש לערוך תסקיר מעצר בעניינו של המבקש, על מנת לבחון אפשרות לשחררו בחלופת מעצר.

המבקשה התנגדה לבקשה לערוך תסקיר וטענה כי מסוכנותו של המבקש גבוהה ואין לתת בו אמון, תהיה החלופה אשר תהיה. עוד היא טענה כי המבקש שמר על זכות השתיקה - דבר המלמד על אי שיתוף פעולה עם החוק ועל החשש לשיבוש הליכי המשפט. המבקשה הדגישה את העובדה כי במועד הארוע המיוחס למבקש היה עימו אדם נוסף, שפרטיו אינם ידועים. עוד טענה לחששו של המתלונן להעיד ועל העובדה כי אויים על ידי אחרים.

בהחלטה מיום 14.8.07 הוריתי על עריכת תסקיר מעצר לאור גילו של המבקש (יליד שנת 1983) והעובדה כי זו לו העבירה הראשונה המיוחסת לו. נוכח חומרת העבירות המיוחסות למבקש גם ציינתי בהחלטה כי :"יתכן ובסופו של יום אכן אקבע שהעבירות המיוחסות למשיב די בהן כדי להורות על מעצרו עד תום ההליכים וכי לא ניתן לאיין מסוכנותו לנוכח העבירות ונסיבות ביצוען".

שרות המבחן ערך תסקיר מעצר בעניינו של המבקש. שרות המבחן התקשה להעריך את מידת רמת המסוכנות אצל המבקש, להתפרצות התנהגות פורצת גבולות ואלימה בעתיד. יחד עם זאת קבע שרות המבחן במפורש כי חלופת המעצר המוצעת בבית הוריו, בקרבת מקום התרחשות הארוע - אינה ראויה, ולפיכך לא בא בהמלצה בעניין שחרורו מהמעצר.

לאור האמור בתסקיר הודיע הסניגור על הסכמת המבקש למעצר עד תום ההליכים כנגדו, כאשר הוא שמר על זכותו לשוב ולפנות לבית המשפט אם וכאשר תמצא חלופה מתאימה.

בדיון לגופו בת"פ 6113/07 הודה המבקש בכל עובדות כתב האישום והורשע בעבירות שיוחסו לו. הטיעונים לעונש בעניינו נקבעו ליום 14.11.07.

ביום 20.9.07 הגיש המבקש בקשה זו לעיון חוזר וטען כי נמצאה חלופה מעצר ראויה, בבית אחותו בטבריה.

בהחלטה מיום 23.9.07 הוריתי לשרות המבחן לבחון את חלופת המעצר שהוצעה על ידי המבקש. בתסקיר מעצר משלים שערך שרות המבחן הוא ציין כי אחותו של המבקש ובעלה "מודעים למידת האחריות המוטלת עליהם , ממהלך כזה של פיקוח ודיווח". שרות המבחן הוסיף וציין כי הצמדת אזיק אלקטרוני מהווה אלמנט פיקוחי נוסף.

אחותו של המבקש ובעלה (המפקחים המוצעים) נחקרו בבית המשפט. שניהם הביעו הסכמתם לכך שהמבקש ישהה בביתם במעצר בית מלא והתחייבו לדווח למשטרה בכל מקרה ויעזוב את ביתם. יחד עם זאת חשוב להדגיש כי שניהם היססו מאד  במתן תשובה לשאלה האם הם יודעים איזה עבירה מיוחסת למבקש וניכר חששם לסבך את המבקש.

באת כוח המבקשה חזרה על טענותיה לפיהן אין מקום לשחרר את המבקש - ושבה והדגישה את חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ונסיבות ביצוען - המלמדות על אכזריותו הרבה של המבקש. עוד היא טענה כי המפקחים המוצעים אינן ראויים וכי אין לסמוך על העובדה שידווחו למשטרה במקרה של הפרת תנאי מעצר הבית.

הסניגור  לא חלק על חומרת העבירות בהן הורשע המבקש אך טען כי מדובר בנושא עקרוני בדבר חירותו של אדם, כאשר המעצר אינו מקדמה על חשבון העונש. לדבריו  המבקש התעשט, למד את הלקח, הודה במיוחס לו ויש מקום לשחררו בחלופת מעצר. הסניגור הוסיף וציין כי אין מקום לפסול את המפקחים המוצעים, שהם אנשים פשוטים וישרי דרך.

איני סבורה כי עסקינן בנושא עקרוני הדורש הכרעה בעניין שבפני. ההלכה היא כי מעצר אינו מהווה מקדמה על חשבון העונש - ועל כך אין עוררין. יחד עם זאת - אין להתעלם מהעובדה כי חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ונסיבות ביצועה מהוות נדבך חשוב ביותר בשיקולי בית המשפט האם להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו ואין לי אלא להביא מהחלטות שיצאו מלפני בית המשפט העליון בימים האחרונים ואשר חזרו על מושכלות יסוד אלו:

בבש"פ 7420/07 רסלאן עמאר נ. מדינת ישראל (החלטה מיום 17.9.07) נפסק מפי כבוד השופט י. אלון:

"בית משפט זה פסק, וחזר ופסק, כי נאשמים בעבירות דקירה בסכין יעצרו עד לתום ההליכים מחמת המסוכנות הטבועה והמושרשת בעבירות אלה ובהלוך נפשם של המבצעים אותם".

בבש"פ 6932/07 מדינת ישראל נ. אבוטבול (החלטה מיום 10.9.07) נפסק מפי כבוד השופטת ע. ארבל כי:

"חומרת העבירה והעונש הצפוי למשיבים אם יורשעו, מקימים חשש מובנה, שעודו עומד בעינו, להימלטותם מן הדין. לכך יש להוסיף - וזה העיקר - את המסוכנות הרבה הנשקפת , כך נראה, מהם. נסיבות האירוע המתואר בכתב האישום מסמירות שיער".

בבש"פ 7145/07 אללו נ. מדינת ישראל (החלטה מיום 29.8.07 ) שב כבוד השופט אלון וחוזר על הלכות המעצר בעבירות אלימות בכלל ודקירות כדלקמן: