החלטה בתיק בש 3672/08

הערר והאישומים -

1.         בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כבוד השופטת זהבה בנר), מיום 17.9.08, לפיה הורה בימ"ש קמא על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית דודתו, אשר בכפר שעב.

2.         המשיב מואשם בתקיפת בת זוג בתנאים מחמירים, עבירה על סעיף 379+382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וכן בהיזק לרכוש במזיד, עבירה על סעיף 452 לחוק העונשין, בכך שביום 23.7.08 (להלן: " יום האירוע"), שבר, בביתו, צלחות וכלי בית וכאשר ברחה אשתו (להלן: " המתלוננת"), לחדר השירותים ונעלה עצמה בתוכו, שבר המשיב את דלת השירותים, החל להכות את המתלוננת בפניה, משך אותה בשערותיה אל דלת הכניסה ואמר לה "עכשיו תסתלקי מהבית את לא רצויה לא רוצה אותך בבית".

כאשר סירבה המתלוננת לצאת מהבית (כך, על פי כתב האישום), משך אותה המשיב, שוב, בשערות ראשה לעבר המטבח, פתח את ארון הכלים והמשיך לשבור כלי בית שהיו מונחים בו.

3.         לאחר שהמשיב נכנס למקלחת קפצה המתלוננת מהחלון, מגובה 3 קומות וכתוצאה מכך נגרם לה שבר באגן.

מוסיף כתב האישום וטוען, כי המשיב גרם נזק לרכוש "ותקף את המתלוננת עד אשר קפצה על מנת להשתחרר ממצוקתה".

תסקירי שירות המבחן -

4.         בפני בית משט קמא היו מונחים שני תסקירים, שנערכו ע"י שירות המבחן. קצין המבחן המליץ שלא לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת (בבית דודתו אשר בכפר שעב) וזאת -  לאור התרשמותו מהמשיב ובשל הערכתו, כי רמת הסיכון להישנות מעשים דומים על ידו הינה גבוהה.

הערכה זו של קצין המבחן הסתמכה, בין היתר, על דברי המתלוננת, לפיהם המשיב מכור לאלכוהול ולהימורים, על התרשמותו משיחתו עם המשיב ועל כך שהמשיב הכחיש כל בעיה והשליך את האחריות למצבו על המתלוננת. קצין המבחן שוחח גם עם המפקחים המוצעים ולמרות שהתרשם מהם לטובה, ציין, כי ספק אם הם יכולים להציב למשיב גבולות חד משמעיים ולהפחית בכך את רמת הסיכון.

טיעוני ב"כ העוררת -

5.         ב"כ העוררת טוען, שיש ליתן משקל רב יותר לאמור בתסקירי שירות המבחן וכן לעובדה שכנגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום נוסף, אשר הוגש כנגדו בחודש אפריל 2007, גם שם מואשם המשיב בעבירות אלימות כלפי אשתו, כתב אישום הכולל שני מקרים בהם תקף המשיב את המתלוננת. האחד  - תקיפה מיום 12.4.07, במהלכה היכה המשיב את המתלוננת ברגלה השמאלית באמצעות חגורה והשני - תקיפה מיום 15.4.07, במהלכה בעט המשיב בבטנה ובגבה של המתלוננת, משך בשערותיה ואחז בצווארה (להלן: " כתב האישום הראשון").

6.         לטענתו, למרות שאין למשיב הרשעות קודמות, מסוכנותו גבוהה, הן לאור חומרת האלימות, הן לאור ביצוע המעשים כאשר כתב האישום הראשון תלוי ועומד נגדו והן לאור הרקע לתקיפות שהינו, בין היתר, כפי שעולה מהודעות המתלוננת, חשדו של המשיב שהיא בוגדת בו ובתם הקטינה איננה בתו.

7.         כן טוען ב"כ העוררת, כי אין בחלופת המעצר כדי לאיין את המסוכנות העולה מהאמור לעיל, הן בשל קרבתה לבית הוריה של המתלוננת, שם היא נמצאת כיום והן בשל זהות המפקחים, כפי שהתייחס אליהם שירות המבחן והן לאור התרשמות קצין המבחן מהמשיב וממסוכנותו.

טיעוני ב"כ המשיב -

8.         הסניגור המלומד מסכים שקיימות ראיות לכאורה, אולם טוען, שבדובר ב"מילה כנגד מילה" - עדותה של המתלוננת כנגד עדות המשיב, כאשר המשיב מכחיש את המיוחס לו. למעשה, טוען ב"כ המשיב לעוצמתן של הראיות.

9.         עוד טוען הסניגור, כי לא היה מקום לייחס למשיב את עובדת קפיצת המתלוננת מהחלון, שכן זו לא נגרמה בשל פחדה מהמשיב אלא בשל כך שנמאס לה מחייה וכי היו לה בעיות נפשיות עוד קודם לכן.

10.        הסניגור טוען, שאין להתבסס על דברי שירות המבחן כנגד המשיב, שכן קצין המבחן ביסס התרשמותו על דברי המתלוננת ואביה, במיוחד על דבריהם לפיהם המשיב שותה אלכוהול ומכור להימורים, מבלי שעימת את המשיב עם טענות אלה, שלטענת הסניגור, אין בהן כל ממש.

11.        לטענת הסניגור, די בחלופה אשר הוצעה ואשר כוללת איזוק אלקטרוני ומפקחים אשר, בבסיס הדברים, שירות המבחן התרשם מהם לטובה, כדי להבטיח את מטרות המעצר.

12.        כן מציין הסניגור, את עברו הנקי של המשיב, את העובדה שזה לו מעצרו הראשון וכן את העובדה שהמתלוננת אינה מתגוררת, כעת, לבד, אלא היא שוהה אצל הוריה, דבר המפחית אפשרות לפגיעה בה.