החלטה בתיק בש 3668/07

בפני מונחת בקשה למעצרם של שני המשיבים (שני אחים) עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, לאחר שהוגש נגדם כתב אישום המייחס להם עבירות של החזקת סכין שלא כדין, בניגוד לס' 186 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); תגרה עבירה בניגוד לס' 191 לחוק העונשין וחבלה בכוונה מחמירה עבירה בניגוד לס' 329(א)(1) ו- 329(א)(2) לחוק העונשין.

א.   כתב האישום וטענות הצדדים:

על-פי הנטען בכתב האישום ביום 14.9.07 בשעה 22:30 או בסמוך לה, פרצה קטטה בין קוטאיבה סידאוי לבין הנאשם 1 שבמסגרתה הוחלפו מהלומות בין הצדדים, בסמוך למבנה בית הספר בערערה.

נטען, כי לאחר שהשניים הלכו לביתם, נוצר ביניהם קשר טלפוני, בו הצדדים סיכמו להיפגש ליד הכיכר בערערה על מנת "לסגור את העניינים".

תוך זמן קצר הגיעו הנאשמים ואחרים ומנגד הגיעו מוחמד אסעד סידאוי (להלן: "המתלונן") ואחרים על מנת להתקוטט. לפתע, שלפו הנאשמים סכינים והנאשם 1 דקר את המתלונן בחזהו בצד שמאל. בהמשך, הנאשם 2 דקר את המתלונן בצווארו בצד שמאל תוך שהצדדים גורמים חתכים עמוקים למתלונן. כתוצאה מהדקירות המתלונן התעלף והובהל לבית החולים שם אושפז לשלושה ימים. על סמך האמור ייחסה המאשימה לנאשמים את העבירות המפורטות ברישא החלטה זו. ב"כ המאשימה טען לקיומן של ראיות לכאורה ובין היתר הפנה להודעות הנאשמים שבהן הם קושרים את עצמם לקטטה וכי הם נכחו באותה תגרה. כן הוא עמד על הסתירות העולות בגרסאות הנאשמים ואביהם. עוד טען ב"כ המאשימה לקיומה של עילת מעצר נגד הנאשמים בשל מסוכנותם והפנה לאסמכתאות בעניין זה. כן הפנה לחזקת המסוכנות הקבועה בס' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: "החוק") וטען כי קמה עילת מעצר של מסוכנות כאמור בס' 21(א)(1)(ב) לחוק. בהמשך שלל ב"כ המאשימה קיומה של חלופת מעצר ראויה בנסיבות העניין תוך שעמד על החומרה במעשי הנאשמים אשר עשו דין לעצמם ולקחו את החוק לידיהם.

ב"כ הנאשם 1 עמד על הסתירות העולות מגרסתו של קוטאיבה ותהה מדוע יש להעדיף גרסה זו על האחרות. בהמשך טען, כי בגרסתו הראשונה המתלונן הכחיש כל קשר לקטטה וכי הוא נדקר. לטענת ב"כ הנאשם 1 הדבר מלמד כי המתלונן ידע כי בחלקו נפל אשם.

כמו כן, הוסיף וטען, ב"כ הנאשם 1, כי העדים ה"ניטראליים" לטענתו מציינים כי הנאשמים הגיעו לבדם בעוד ממשפחת סידואי היו 10-12 אנשים אשר תקפו את הנאשמים.

ב"כ הנאשם 1 טען, כי הנאשמים מכחישים את המיוחס להם בכתב האישום, אך לטענתו, אם יקבע  כי: "המשיבים עשו את מה שמיוחס להם בכתב האישום, הרי שהדבר נעשה מתוך הגנה עצמית". ב"כ הנאשם 1 המשיך וטען כי המצב אליו נקלעו הנאשמים חייב שימוש "באלימות נגדית וכנראה זה מה שהיה כאן".

כמו כן, טען ב"כ הנאשם 1, כי לאור הסתירות העולות מגרסתו של קוטאיבה שלטענתו היה "הפתיל שהדליק את האש" יש מקום לשליחת הנאשמים לחלופת מעצר שהציע בטיעוניו. ב"כ הנאשם 1 ציין גם כי נערכה סולחה בין הצדדים אך טרם נוסח הסכם הסולחה בכתב.

ב"כ הנאשם 2 הצטרף לדברי חברו ב"כ הנאשם 1 והדגיש את העובדה כי בחקירתו הראשונה המתלונן לא מסר את שמות האנשים שדקרו אותו ושמם של הנאשמים נמסר לאחר שהמתלונן נפגש עם בני משפחתו והכין גרסה מאולתרת, כך טען.

עוד טען, כי יתכן והמתלונן בא להפריד בין הניצים ובתוך כך הוא נדקר.

בהמשך ציין ב"כ הנאשם 2 כי הנאשם 2 התחתן לפני פחות מחודש ואשתו איננה תושבת המקום וכי חלקו במעשים היה קטן יותר, שכן הוא לטענתו "מיוחסת לו הדקירה מאחור בצוואר ולא מלפנים".

ב.    ראיות לכאורה:

לאחר שעיינתי בתיק החקירה הגעתי לכלל מסקנה, כי בתיק ישנן ראיות לכאורה המבססות סיכוי של ממש להרשעת הנאשמים בדין.

עיקר החומר הראייתי המסבך את המשיבים מבוסס על הודעות המתלונן והודעות העדים אשר ראו את אירוע הדקירה, לרבות הודעותיו של קוטיאבה, עלאא, ואחמד סידאוי אשר ציינו כי ראוי את המשיבים דוקרים את המתלונן בחזהו ובטנו מלפנים ובצווארו מאחור. יש לציין, כי שמם של המשיבים עלה כבר סמוך לאירוע על ידי העד קוטיאבה, אשר תוחקר על-ידי שוטר שהגיע לזירה (מזכר מיום 15.9.07 שעה 01:45). 

כמו כן, יש לציין, כי גם בדו"חות העימותים קוטאיבה ועלאא חזרו על גרסתם שניתנה בהודעותיהם.

לכל אלה מצטרפות מספר עובדות אשר מעוררות חשד כבד בדבר גרסת ההכחשה שבפי המשיבים.

ראשית, בדו"ח העיכוב מיום 15.9.07 המשיב 2 ציין, כי "לא יודע כלום והיה ישן בבית". גם בדו"ח המעצר המשיב 2 ציין, כי "לא עשה כלום". מאוחר יותר, מהודעת המשיב 2 עצמו וגם מהודעות המשיב 1 וההודעות האחרות לרבות הודעת אביהם ניתן ללמוד כי המשיב 2 היה נוכח בזירת האירוע.

שנית, המשיבים מציינים כי הם היו לבד אל מול מספר אנשים ממשפחת סידאוי. כמו כן, גם העד פיראס מחאג'נה (שהוא קרוב משפחתם של המשיבים) מסר בהודעתו, כי עבר ליד הכיכר וראה שם התקהלות כאשר בה נמצאים 12-15 אנשים ממשפחת סידאוי אל מול שני אנשים אחמד ומוחמד גזמאווי- המשיבים בפנינו. לא ברור למה משפחת סידאוי תדקור אחת מבניה? למשיבים ישנו מניע לדקור את המתלונן. אמנם מניע איננו מיסודות העבירה כך שהעדרו איננו מלמד בהכרח על אי ביצוע עבירה, ברם קיומו יכול לסייע ולחזק את הראיות כנגד נאשם פלוני (ראו: ע"פ 8215/04 שושנה ארז נ' מדינת ישראל ניתן ביום 18.10.06). כך הוא במקרה שלפניי.