החלטה בתיק בש 3613/07

בפני מונחת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו שני אישומים נפרדים, כאשר האישום הראשון כלל עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 333 + ס' 335(א)(1) + (א)(2) + ס' 29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין"), איומים עבירה לפי ס' 192 לחוק העונשין והחזקת סכין שלא כדין עבירה לפי ס' 186(א) לחוק העונשין ואילו האישום השני כלל עבירה של ניסיון לרצח, עבירה פי ס' 305 לחוק העונשין ועבירת בנשק, עבירות לפי ס' 144(א) רישא + (ב) רישא לחוק העונשין.

א.      כתב האישום וטענות הצדדים:

באישום הראשון נטען, ביום 3.8.07 נסע אחמד יונס (להלן: "המתלונן") יחד עם חברו אמיר מסארווה (להלן: "אמיר") בכביש 65 מכפר עארה לכפר ערערה, ברכבו של אמיר. בסמוך לכביש הגישה לכפר ערערה הופרעה נסיעת רכבו של אמיר על-ידי רכב אחר הנהוג על-ידי אינס בן עטיף שיכה (להלן: " אינס"). בין אינס, אמיר והמתלונן התפתח דין ודברים שבסופו כל אחד הלך בדרכו.

למחרת, בעת שהמתלונן וחבר אחר בשם מג'די יונס (להלן: "מג'די") היו ברכבו של מג'די בדרכם לבית המתלונן נקרו בדרכה הנאשם, אינס ומוחמד בן עלי גזמווי (להלן: "גזמווי") וכ- אחרים נוספים (להלן : "החבורה"). החבורה ובכללם הנאשם הורו למג'די לעצור את רכבו והוא עשה כדברם. לגזמווי ולנאשם הייתה סכין ביד, כאשר גזמווי איים בסכין על מג'די לבל יתערב בנעשה.

בהמשך למתואר החלה החבורה ובכללם הנאשם להכות את המתלונן בכל חלקי גופו ובפניו כשהוא שוכב על הרצפה. הנאשם והחבורה אף מנעו מהנאשם לעמוד על רגליו. הנאשם דאג להשמיע באוזני המתלונן שבל יתעסק עם משפחת אבו שיכה.

כתוצאה ממעשי התקיפה נגרמו למתלונן שריטות בפניו, שפשופים בידיים ופצע דקירה בירך שמאלית. המתלונן הובל לבית החולים שם טופל.

באישום השני נטען, כי ביום 5.8.07 בעת שהמתלונן עמד עם חברו מחמד יונס (להלן: "מחמד") בסמוך לביתו של חברם יוסף יונס בכפר עארה, הגיע הנאשם למקום כשהוא נוהג במכוניתו מסוג סובארו ג'סטי מ.ר. 03-170-96.

משהבחין הנאשם במתלונן ובמחמד, עצר את מכוניות מספר מטרים ספורים מהם, יצא מרכבו כשבידיו אקדח והחל לירות לכיוון המתלונן. כתוצאה מהירי המכוון לעבר המתלונן פגע אחד הקליעים באזור פריאטלי בקרקפתו משמאל פגיעה אשר הצריכה התערבות כירורגית להוצאת הקליע ותפירת הפצע.

בגין המתואר לעיל ייחסה המאשימה לנאשם את העבירות המנויות ברישה החלטתי זו.

ב"כ המאשימה טענה לקיומן של ראיות לכאורה.

באשר לאישום הראשון טענה ב"כ המאשימה, כי בתיק קיימים שלושה חשודים, כאשר הנאשם הינו אחד מהם. השניים האחרים כבר נעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם והליך מעצרם אושר על-ידי בית המשפט העליון (בש"פ 7817/07 אבו שיכה נ' מדינת ישראל ניתן ביום 19.9.07).

ב"כ המאשימה הפנתה, בין היתר, לגרסת המתלונן, לגרסת חברו אמיר ולגרסאות הנאשם והחשודים הנוספים שבחלקן הם מסבכים את עצמם במיוחס להם.

באשר לאישום השני הפנתה ב"כ המאשימה, להודעות המתלונן ולהודעות האחרות שלטענתה תומכות בגרסתו של המתלונן.

עוד טענה ב"כ המאשימה, כי נגד הנאשם קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית כאמור בס' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: "החוק"), מכאן גם טענה ב"כ המאשימה לקיומה של עילת מעצר בשל מסוכנות הנאשם.

בהמשך טענה ב"כ המאשימה לקיומה של עילת מעצר נוספת בשל החשש להשפעה על עדים, כך שקמה עוד עילת מעצר כאמור מכח ס' 21(א)(1)(א) לחוק. ב"כ המאשימה שללה קיומה של חלופת מעצר ראויה בנסיבות העניין בשים לב למסוכנות הרבה הנובעת מהנאשם.

ב"כ הנאשם הפנה בתורו לסתירות שהיו לטענתו בגרסתו של המתלונן ומשכך, לטענתו לא ניתן לקבוע כי קיימות ראיות כלשהן המגיעות עד כדי ראיות לכאורה.

באשר לאישום השני, טען ב"כ הנאשם, כי ההודעות המפלילות נמסרו על-ידי בני המשפחה ומשכך, יש להם אינטרס מובהק להפלילו, כך לטענתו. עוד הוסיף, כי לא ניתן לייחס לנאשם עבירה של ניסיון לרצח ולכל היותר ניתן לייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

ב"כ הנאשם ביקש, וככל שיקבע כי קיימות ראיות לכאורה, לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר.

בפיו של ב"כ הנאשם טענה נוספת, כי הנאשם שהה במעצר לא חוקי מספר שעות זאת כפי שעולה מהפרוטוקולים של הדיונים הקודמים שהיו בפני כב' השופט ר' סוקול. על-פי הטענה הנאשם היה עצור בהחלטת בית משפט השלום על ליום 12.9.07 שעה 11:00. ביום 12.9.07 הוגשה בקשה לבית משפט זה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. הנאשם הובא על-ידי המשטרה בטעות לבית המשפט השלום בחדרה ועם היוודע הטעות הוא הועבר לבית משפט זה והגיע בשעה 13:17 כפי שעולה מפרוטוקול בית המשפט. הווה אומר שהנאשם שהה במשך שעתיים ו- 17 דקות במעצר לא צו מעצר כדין.