החלטה בתיק בש 3612/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

כתב האישום והבקשה:

1.         המשיב מואשם בסחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים {נוסח חדש} תשל"ג - 1973. על פי כתב האישום מכר המשיב מתוך רכבו 1.04 גרם נטו הרואין ו - 0.21 גרם נטו קוקאין לאימן טוויל (להלן - "אימן") תמורת 115 ש"ח.

2.         בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה שלפני. עילת המעצר על פי הבקשה הינה חזקת מסוכנות סטאטוטורית. הבקשה מפרטת עבר פלילי נכבד לרבות הרשעות בעבירות סחר בסמים, מאסרים בפועל שריצה המשיב וכן אישומים מתבררים בבתי משפט.

3.         המשיב, אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, אלא לטענתו, עוצמתן נפגעה נוכח העדר אמינות של אימן, עומדות לו טענת הפליה נוכח שחרורם של אימן ושותפה לעבירה של המשיב  וריחוק עברו בעבירות סמים.

ראיות לכאורה - עוצמה וטענת הפליה

4.         אין חולק כאמור על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. לפיכך התקיימה דרישת הסף בסעיף 21 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן "חוק המעצרים"). יחד עם זאת, חולשה אם נמצאה בעוצמת הראיות כאמור עשויה לשמש במקרים המתאימים שיקול להעדפת חלופת מעצר (בש"פ 8320/00).

5.         מקובל על הכל וזו אף ההלכה הפסוקה, כי על בקשות מעצר יש להחיל דרך כלל את עקרון השיוויון בין נאשמים או נאשמים בפוטנציה וככל שאין ביניהם הבדל מהותי, שכן הדעת אינה סובלת כי נאשם אחד בין שווים יהלך "חופשי בשוק" בעוד הנאשם השני מוחזק מאחורי סורג ובריח.

6.         מן הכלל אל הפרט - המצבת הראייתית הלכאורית נגד המשיב מבוססת בעיקרה על הודעת אימן בעוד המשיב שומר בחקירתו על זכות השתיקה. לאור זאת אין משמעות להעלאת טענות בדיון מפי ב"כ המשיב בדבר העדר מהימנות של אימן על רקע סכסוך כביכול בינו לבין המשיב. אף לו היתה הגרסה מועלית מפי המשיב עצמו בחקירתו, הרי הלכה פסוקה היא כי עצם העלאת גרסה נגדית מפי נאשם אינה פוגעת בעוצמת הראיות לכאורה (בש"פ 8087/95). זאת ועוד מעבר לנדרש, לגרסת אימן נמצאו חיזוקים בדו"ח תצפית על האירוע שערך השוטר ירבט ושטרות בסך של 115 ש"ח שנמצאו אצל המשיב בתכוף לתצפית ולעיסקה לפי הודעת אימן ואשר תאמו את כמות הסמים אצל אימן ואת תמורתם המוסכמת לפי אותו אימן. לא נמצאה פגיעה בעוצמת הראיות.

7.         אף לטענת ההפליה לא נמצא בסיס. אין מעמדו של אימן הקונה של הסמים כמעמדו של המשיב - הסוחר בסמים ומפיץ אותם בשוק. הסוחר, בפרט הסוחר ה"ממונע" כמו המשיב לכאורה, פועל כ"כספומט נייד" וחופשי להפיץ סחורתו הרעה לכל אדם. דברים אלה יפים אף בהתעלם מהודעה לא ממוקדת של אימן, שלא מצאה ביטוי בכתב האישום, לפיה אימן יודע שהמשיב סוחר סמים ואין זו העיסקה הראשונה ביניהם. נמצא שאין דין שווה בין המשיב לאימן.

8.         כך גם לגבי ניסיונו של המשיב להשוות את מעמדו למעמדה של "הבחורה" שישבה ברכבו בעת הביצוע הלכאורי של עיסקת הסמים עם אימן. אכן ברכב ישבה באותה עת גב' בשם אוולין דהן, אך עובדתית ופיסית לא היתה לה נגיעה לכאורה (כך על פי חומר החקירה) לחלק כלשהו של העיסקה והמשיב אף לא טוען אחרת. טוען המשיב כי במקרים דומים מגישה התביעה כתבי אישום נגד "הנוסע" ברכב. דרכה של התביעה אינה עומדת כנתון במשוואת ה"הפליה". שותפות אוולין (ברמת הטיעון בלבד), ככל שהיא ניתנת לביסוס ברמה המשפטית, אינה שקולה כלל ועיקר למעשי המשיב (לכאורה כמובן) כמבצע עיקרי, כבעל השליטה בסמים, כמקבל התמורה ממכירתם וכמפיץ סמים ברכבו. אין דין שווה בין המשיב לאוולין.

עילת מעצר ואמצעים להפגת מסוכנות

9.         עילת המעצר הינה חזקת מסוכנות סטאטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. הכלל הוא כי המואשמים בעבירות סחר בסמים ייעצרו מאחורי סורג ובריח באשר עבירות אלה אינן יודעות לא מקום ולא שעה וחלופת מעצר לא תסכון להפיג מסוכנות הנאשמים בהן (בש"פ 9405/04 ועוד). סטיה מהכלל אפשרית בהינתן נסיבות מיוחדות ב"עושה" או ב"מעשה".

10.       נסיבות ה"עושה" אצל המשיב אינן מצדיקות סטיה מן הכלל, אף אם הרשעתו האחרונה בעבירת סמים מקורה במעשה משנת 1992. יתר על כן, תעוזת המשיב לכאורה, המסתובב בעיר יפו ומוכר מרכבו כ"סוכן נוסע" את מרכולתו הרעה, מעידה על מסוכנותו ועל חזרתו לעולם הסחר בסמים. שתיקת המשיב כבודה במקומה מונח אך אין היא מספקת גרסה או הסבר שהיו יכולים לסייע בידו לצבוע את הדברים בגוון אחר.

11.       כך גם לגבי נסיבות ה"מעשה" - מכתבי אישום ובקשות שהתבררו לפני בית מפשט זה בשבועות האחרונים עולה תמונה קשה לכאורה, לפיה, העיר יפו הפכה לזירת פעילות של סוחרי סמים המשמשים "כספומטים ניידים" ומפיצים מרכולתם הרעה בכל קרן רחוב, באמצעות נרקומנים ועושי דברם, תמורת עמלה ב"עין" (סמים). אין בליבי ספק כי המשיב אינו נמנה על גדולי הסוחרים בסמים, אך גם סוחר בדרגתו, בפרט כזה המסוגל להפיץ סחורתו באמצעות רכב מגלה מסוכנות של ממש. דינו של סוחר כזה - אכן מעצר מאחורי סורג ובריח ולגבי שכמותו בדיוק נאמר כי אין חלופה אשר תפיג את מסוכנותו. לאור מסקנתי זו, אינני מוצאת טעם בהגשת תסקיר מעצר ועתירת המשיב בענין זה - נדחית.

12.       המשיב נעצר עד תום ההליכים. המזכירות תקבע את התיק העיקרי לפני מותב.

ניתנה היום י"ח באלול, תשס"ה (22 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים