החלטה בתיק בש 3591/07

מונחת בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום והמייחס לו עבירות בנשק (אחזקה + נשיאה) עבירות לפי ס' 144(א) + (ב) + (ג) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); חבלה בכוונה מחמירה, עבירה בניגוד לס'' 329(א)(2) לחוק העונשין; איומים עבירה בניגוד לס' 192 לחוק העונשין וחבלה במזיד עבירה בניגוד לס' 413ה לחוק העונשין.

א.    העובדות וטענות הצדדים:

בכתב האישום נטען, כי בתאריך 1.9.07 בשעה 3:03 או בסמוך לכך, בעקבות סכסוך קודם בין משפחת זאיט (להלן: "המתלוננים") לבין הנאשם ומשפחתו, הגיעו הנאשם ביחד עם אחר סמוך לביתם של המתלוננים בג'סר אל זרקא כשהוא מצוייד באקדח בו כדורים, כל זאת ללא רשות כדין.

נטען, כי הנאשם ירה באמצעות האקדח מספר רב של כדורים לכיוונם של המתלוננים אשר שהו באותה העת על גג ביתם. כן נטען, כי הוא ירה לעבר רכבו של עיסא זאיט אשר חנה בחניית הבית בכוונה לגרום נזק לרכב ועל מנת לאיים על המתלוננים. בעקבות הירי נגרם נזק לבית ולרכב.

בגין האמור ייחסה המאשימה לנאשם את העבירות המפורטות ברישה החלטתי זו.

ב"כ המאשימה טען לקיומן של ראיות לכאורה. בין היתר הוא הפנה להודעות השונות ממשפחת המתלוננים אשר זיהו את הנאשם. עוד טען, כי בתיק קיימת בדיקת פרופרינט אשר תוצאותיה היו חיוביות. בהמשך טען ב"כ המאשימה כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות ושלל קיומה של חלופת מעצר ראויה בשים לב לכך כי נגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה וכי הוא היה אמור לשהות במעצר בית בעת קרות האירוע המיוחס לו.

בהמשך צירף ב"כ המאשימה חוות דעת נוספת לגבי שרידי הירי מהנאשם. מהבדיקה עלה כי יתכן והנאשם ירה מנשק או שהה עם אדם שירה תחמושת חיה.

ב"כ הנאשם חלק על קיומן של ראיות לכאורה. בין היתר הוא חלק גם על העבירות המופיעות בכתב האישום, לטענתו אין ראיות לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ולכל היותר המדובר בעבירות מסוג עוון של ירי באזור מגורים.

כן הפנה הסנגור למחדלי חקירה שלטענתו קיימים בתיק, כגון אי חקירת ארוסתו של המשיב ואי קיום בדיקות כאלה ואחרות על-ידי מז"פ. הסנגור העלה טענה נוספת ולפיה הנאשם הופלה ביחס לשותפו לכאורה ששוחרר ממעצר.

ב.     ראיות לכאורה:

חומר החקירה שהונח בפניי כולל עדותם של המתלוננים אשר מסרו, כי הבחינו במשיב ובאדם אחר יורים לעבר ביתם ולעבר הרכב השייך להם. לטענתם זיהו את המשיב בוודאות לאור ההיכרות הקודמת עמו שכן הוא תושב הכפר ג'סר אלזרקא. יש לציין כי המתלוננים מסרו גם את תיאור הבגדים שלבש המשיב (מכנס שחור וחולצה שחורה עם פסים אדומים) ואף את תיאור האדם הנוסף שהיה עמו שגם הוא מוכר להם.

כן נערכה בדיקת פרופירנט (בדיקה לגילוי מתכת) והתקבלו תוצאות חיוביות ביד ימינו של המשיב, דבר המחזק את הטענה כי אחז בנשק זמן קצר לפני ביצוע הבדיקה.

זאת ועוד, צורפה לתיק החקירה חוות דעת לפיה נתגלו שרידי ירי על גופו של המשיב. שרידי הירי נבדקו על-ידי מעבדת מז"פ ולפי אותה חוות דעת קיימים בעיקר שני הסברים לשרידים אלה. האחד, המשיב ירה בנשק חם או שהוא שהה בסמוך לאדם או בא במגע עם אדם שעשה שימוש בירי חם. בין כה וכה חוות הדעת מחזקת את הראיות נגד המשיב. שכן המשיב היה אמור לשהות במעצר בית בבית אמו בעקבות תיק אחר שמתנהל נגד וטען כי לא בא במגע עם אף אדם לא כל שכן עם אדם שביצע ירי בנשק חם.

המשיב טען בחקירתו כי לא יצא מהבית ולא פגש חברים ואילו שותפו לכאורה טען, כי היה אצלו. יש לציין, כי באחת החקירות המשיב ציין כי יצא מהבית ושהה אצל ארוסתו וחזר הביתה בסביבות השעה 19:00 באותו היום הנ"ל, אך מאוחר יותר הכחיש זאת.

הנה כי כן, קיימות ראיות לכאורה המסבכות את המשיב במיוחס לו בכתב האישום. יש לציין, כי הייתי ער לכך כי המדובר בסכסוך חמולות מתמשך בין המשיב למתלוננים, אך עובדה זו לא היה בכוחה לפגוע במשקל הראיות שהצטבר, לכאורה, נגד המשיב. זאת בשים לב לראיות האובייקטיביות האחרות הקיימות נגד המשיב, ולעובדה כי בית המשפט אינו בודק בשלב זה את מהימנות העדויות שבפניו כל עוד אין בהן סתירות היורדות לשורשו של עניין. אזכיר, כי הלכה היא  שאין בית המשפט בשלב זה עוסק בקביעת "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואף אינו עוסק בסיכום הראיות בתיק ובהכרעה באשמה. בית המשפט בשלב זה דן בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996)); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.10.06)).

באשר לטעת הסנגור כי הוא הופלה ביחס לשותפו לכאורה, אציין כי עיינתי בחומר החקירה לגבי אותו שותף. מהעדויות עלה כי לכאורה השותף היה עם המשיב, אך הירי בוצע, לכאורה, על ידי המשיב. יתכן והיה ניתן להגיש כתב אישום נגד השניים בגין ביצוע בצוותא. יחד עם זאת, בית המשפט וכל עוד לא נפל פגם משמעותי בשיקול דעת התביעה הוא אינו שש להתערב בו. מעבר לאמור, הסנגור מוזמן להעלות את טענתו בפני המותב שישב בתיק העיקרי וטענתו תתברר שם עד תום.

עוד אני רואה לציין, כי יש להצר על כך שהמשטרה לא חקרה את ארוסתו של המשיב. המשיב שהה במעצר בית וטען כי יצא לבית ארוסתו בזמן שהוא אמור להיות בביתו. המשטרה לא חקרה את ארוסתו על מנת לאשר או להזים את טענתו בעניין זה. יתכן מאוד שעדות זו הייתה שופכת אור על עניינים אחרים והיה ביכולתה לחזק או לפגוע בראיות שהתגבשו נגד הנאשם. לא היה בחסר חקירתי זה כדי לפגום בתשתית הלכאורית, ככל שהדבר נוגע לשלב המעצר. ואולם יתכן שיהיה בכך כדי להוות נתון משמעותי במסגרת ההליך העיקרי. אוסיף עוד כי לכאורה יש בטענתו זו של המשיב כדי לחזק את הטענה כי אין לתת בו אמון שיקפיד בקיום תנאי חלופת מעצר. 

ג.      עילות מעצר וחלופות מעצר:

העבירות בהן מואשם המשיב מקימות חזקת מסוכנות כאמור בס' 21(א)(1)(ב)(2) +