החלטה בתיק בש 3579/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים

כתב האישום והבקשה

1.         המשיב מואשם בהכשלת שוטר, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, החזקת נשק שלא כדין ואיומים, עבירות לפי סעיפים 275, 274 (1), 144 (א) ו - 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977. עוד מואשם המשיב בהתנגדות למעצר חוקי, עבירה לפי סעיף 47 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (חיפוש ומעצר) תשכ"ט - 1969 ובהחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים {נוסח חדש} תשל"ג - 1973.

2.         כתב האישום מפרט אירוע אחד בליל 2.9.05 עת הבחינו השוטר סרגיי שווב (להלן - " סרגיי") ושוטר נוסף במשיב ובאחר ברחוב. סרגיי ניגש למשיב, הבחין כי בידו מבחנה לעישון סמים וביקש ממנו להזדהות. המשיב הושיט לסרגיי דרכונו, בחיפוש על גופו נמצא קנאבוס בכמות לצריכה עצמית ואזי החלה הסלמה באירוע.

3.         המשיב מואשם בחטיפת דרכונו מסרגיי ובהימלטות מהמקום כשסרגיי דולק אחריו וצועק:" עצור, אתה עצור, משטרה". משהשיג סרגיי את המשיב, בעט ברגלו של המשיב מאחור והמשיב נפל ארצה, חזהו כלפי הקרקע.  המשיב קם על רגליו, סרגיי תפס בחולצתו, המשיב דחף אותו ושניהם נפלו ארצה. המשיב ניסה להכות את סרגיי באגרופים בין רגליו בעוד סרגיי אוחז בראשו.

4.         בשלב זה הבחין סרגיי כי השוטר הנוסף חיים אלימלך (להלן - " חיים")  לא נמצא וביקש לשווא עזרה מאזרחים בסמוך. המשיב צעק לסרגיי: "אני אהרוג אותך" ונשך בחוזקה ברגלו הימנית. סרגיי בתגובה ועל מנת לשחרר את רגלו מלסת המשיב, היכה מספר מכותאגרוף בראש המשיב. בעקבות המאבק השתחרר אקדחו של סרגיי מנרתיקו, אם כי נותר מחובר ב "חוט אבטחה" כשהוא מונח על הריצפה.  כאן חלה הסלמה נוספת.

5.         המשיב מואשם בנטילת האקדח, באיומים בקריאות "אללה אכבר, אני אהרוג אותך, אני אהרוג אותך, אתה מת", בניסיון לדריכת האקדח וכיוונו לסרגיי. אזי תפס סרגיי את ידיו של המשיב בעוד האחרון מנסה להפעיל האקדח, שיחרר את המחסנית מהאקדח והיכה מספר פעמים בראשו של המשיב באמצעות האקדח.

6.         לפי כתב האישום התאספו סביב סרגיי והמשיב במהלך המאבק כ - 10 עד 15 בני מיעוטים אשר עודדו את המשיב לירות בסרגיי ואחד מהם אף דרש מסרגיי למסור לו את האקדח. סרגיי צעק לו:"משטרה, תזוז הצידה". סרגיי הכנידס את האקדח לחגורתו מאחור, המשיב המשיך להאבק בסרגיי בכך שחנק אותו וצעק כי יהרוג אותו. סרגיי ניגש למשיב מאחרו, סובב את ידו השמאלית וחנק אותו עד שהתעלף.

7.         עד כאן כתב האישום. על פי הבקשה הובהלו סרגיי והמשיב לבית חולים לצורך טיפול רפואי. יצויין כי המשיב הגיע חבוש בראשו לדיונים בבית המשפט. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה שלפני. הבקשה נוקבת בעילת מעצר של מסוכנות ומפנה לתיק חקירה פתוח נגד המשיב בחשד לעבירות כניסה לשטח סגור ויריה בנשק חם באיזור מגורים.

8.         המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. לגרסתו סרגיי בכלל החל לעכבו ולחפש עליו ללא סמכות בדין באשר לא נמצאה ראיה כלשהי להחזקת מבחנה של סמים עובר לתחילת האירוע. בהמשך לגרסתו תקף אותו סרגיי וחנק אותו בצורה ברוטאלית, כל מעשיו היו בגדר הגנה עצמית מפני אלימות השוטר. לשיטת המשיב מדובר בגרסה מול גרסה ועדויות עדי הראיה אינן מקנות עדיפות כנדרש להודעת סרגיי. לאור זאת ולחילופין, עוצמת הראיות מצדיקה שחרורו לחלופת מעצר. זאת ועוד - עברו נקי, זה לו מעצרו הראשון, נסיבות המעצר האלימות, אישפוזו ופציעותיו הן באירוע והן בחקירתו לאחר מכן והמלצת שירות המבחן בתסקירו מצדיקים אף הם שחרורו לחלופת מעצר בבית הוריו בג'לג'וליה.

9.         המבקשת הגישה את חומר החקירה לעיון בית משפט. לשיטתה, תומכות עדויות עדי ראיה אובייקטיביים בגרסת סרגיי, האחרון נאלץ להילחם על חייו עם המשיב, מדובר באירוע חמור ומגלה מסוכנות של ממש, מסוכנות שלא ניתן להפיגה אלא במעצר מאחורי סורג ובריח.

ראיות לכאורה להוכחת האשמה - דיות ועוצמה

10.       ראשית - לענין סמכות עיכוב המשיב והחיפוש בכליו - על פי חומר החקירה הסכים המשיב להזדהות, אף מסר דרכונו לסרגיי (כך לפי הודעתו מיום 3.9.05, הודעת חשוד נוסף שהיה עימו בשם עמאר [להלן - " עמאר"] ולפי דו"ח פעולה של סרגיי. לפי הדו"ח הסכים המשיב לחיפוש בכליו. משנעשו הפעולות בהסכמת חשוד, שוב אין להידרש אחר מקור סמכות, ודאי לא בהקשר "ראיות לכאורה".

11.       מהודעות המשיב וסרגיי אכן עולות גרסאות הפוכות וסותרות לאירוע והסלמתו. לפי דו"ח סרגיי נאלץ לנקוט פעולות קשות כלפי המשיב על מנת להגן על חייו ובפרט להתחמק מאקדחו שכוון אליו בידי המשיב, זאת בפרט נוכח העדרות חיים מהזירה (חיים רדף אותה עת אחרי עמאר שנמלט), העדר עזרה מאזרחים במקום ואלימותו של המשיב.  לפי הודעת המשיב כל פעולותיו (לרבות נשיכת סרגיי ברגלו בתחילת האירוע, נטילת האקדח והאיום באמצעותו, אם כי מכחיש דריכתו) באו כהגנה וניסיון להשתחרר מאלימות סרגיי. כך הוא נשך את סרגיי ברגלו לאחר שהאחרון היכה בראשו עם כת האקדח (עמ' 2 ש' 16). הוא איים עם האקדח על סרגיי על מנת שיעזוב אותו לאחר שסרגיי היכה בו עם האקדח (שם, ש' 18).

12.       משעולות שתי גרסאות סותרות יש לעשות מאמץ לבחון נתונים חיצוניים לגירסאות. תמונות סרגיי והמשיב שצולמו לאחר מעצרו של המשיב מצביעות על חבלות רבות בראשו של המשיב. אצל סרגיי ניכר סימן נשיכה בירך. אין באילו כדי לסייע באשר לשימושים ונסיבותיהם באקדח ואין בהם כדי להעיד מתי למשל הוכה המשיב בכת האקדח וכדומה.

13.       עיון בהודעות שני עדי ראיה לאירוע משה דניאל ועודד קרני  מגלה כי בעיקרן, מחזקות הן את גרסת סרגיי. שני העדים, חברים שהגיעו ביחד למקום, עוברי אורח אקראיים נקלעו כבר למאבק בין המשיב לסרגיי, הם מתארים עדיפות במאבק למשיב, כאשר סרגיי מוטל על גבו, המשיב משיג את אקדחו שנשמט במאבק והכל עד לתחילת התגברות סרגיי שחילץ את האקדח מהמשיב והחל להכות בראשו . וכדברי משה דניאל: " אם השוטר לא היה מכה את הערבי בראש בכת של האקדח בשארית כוחותיו אז השוטר היה מפסיד בקרב והערבי היה מחסל אותו פשוט כך. היה חונק את השוטר  בידיים שלו רק שני לובשי מדים שהגיעו הצליחו להוציא את הערבי מעל היסמניק שהמשיך כל הזמן להכות את השוטר ולחנוק אותו " (עמ' 2 ש' 22 ואילך). בהמשך מעיד הוא כי ראה את המשיב תופס האקדח ומכוונו לראשו ולגופו של סרגיי, מנסה את הניצרה ואת ההדק " היתה לערבי כוונה ברורה לירות ביסמניק. הערבי פשוט בגלל שהיסמניק מנע ממנו להשתמש באקדח לא הצליח לירות בשוטר" (שם, ש' 39 - 43). העד עודד קרני חוזר בהודעתו על אותם דברים בעיקרם. לעניין השימוש באקדח מעיד קרני כי לא ראה פעולה של דריכה, הכל קרה מהר וסרגיי חטף לו מהר את האקדח (הודעתו עמ' 2). קרני גם מעיד כי על אף שהשוטר בנוי טוב, נראה שהוא יפסיד כי המשיב היה "חיה".

14.       סבורני, בהתייחס לטענות המשיב בדיון כי העובדה שרק משה דניאל ראה את דריכת האקדח או נסיונות דריכתו וכיוונו על סרגיי (להבדיל מקרני) אינה מקרינה על עוצמת הראיות. קיימת אפשרות שכל אחד מהשניים ראה חלק אחר מזוית ראיה אחרת. גם העובדה שמשה דניאל דיבר על האקדח רק בסיום תיאור האירוע ובתשובה לשאלה נקודתית של החוקר אינה מקרינה על מהימנות הודעתו. יתר על כן, תיאורו של מקום המצאות האקדח עובר לתפיסתו בידי המשיב ונסיבות התפיסה (בה מודה גם המשיב) לכאורה משתלבת היטב עם דו"ח סרגיי. אף לו היתה עולה שאלת מהימנות משה דניאל (ואינני סבורה כי עולה כזו) הרי אין בה כדי לפגום בנסיבות ובנתונים בכוחן של ה"ראיות לכאורה". התמונה הלכאורית העולה הינה של תוקפנות פרועה וחסרת היגיון מצידו של המשיב כלפי סרגיי, כאשר למזלו של סרגיי, עמד לו כוחו להתמודד מול המשיב ולהגן על עצמו, במידה הנראית לשלב זה כמידה סבירה והולמת את הנסיבות. נמצאו ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

עילת מעצר וחלופה

15.       בהינתן המצבת הראייתית, קמה עילת מעצר - מסוכנות לביטחון ולשלום הציבור במובן הצר ביותר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) וכן חזקת מסוכנות לפי סעיף 21 (א) (1) (ג) (4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - " חוק המעצרים").

16.       הנכונות לתקוף ואף לאיים על איש חוק באמצעות נשקו שלו, נשק שנועד להגנת  הציבור ובפרט כאשר איש חוק ממלא תפקידו כדין - מוסיפה נופך נוסף של מסוכנות. מסוכנות זו מופנית כלפי גורמי אכיפת החוק והשמירה על שלום הציבור, היא מעידה על חוסר מודעות בסיסית לחובת ציות לחוק (השוו בש"פ 2988/02, פדאו"ר [לא פורסם] 02 (1) 594, בש"פ 1413/05, פדאו"ר [לא פורסם] 05 (2) 819 ובש"פ 1856/03, פדאו"ר [לא פורסם] 03 (2) 417).

17.       כעת קמה חובת  בית המשפט לבחון חלופה ותנאי שחרור אם יש בידם להפיג את מסוכנות המשיב והכל כפי סעיף 21 (ב) לחוק המעצרים. נגד המשיב תיק חקירה פתוח בין השאר בחשד לירי בשטח בנוי (לדבריו מול שירות המבחן מדובר בקטטה בשטח הרשות הפלשתינאית ובאותו עניין אף היה עצור). מאידך אין בעברו הרשעה כלשהי בפלילים. קצין המבחן התרשם מהמשיב וממשפחתו כי אין סיכון להישנות העבירות אם ישוחרר למעצר בית בבית הוריו. זאת בין השאר על בסיס תחושותיו של המשיב ביחס לאירוע ולמעצרו, התרשמות כי המשיב רוחש כבוד להוריו וצייתן להם ובעל תפקוד נורמטיבי במשפחתו. כן התרשם קצין המבחן מרצינות ומאחריות הורי המשיב ומהתאמתם לשמש חלופת מעצר טובה.