החלטה בתיק בש 3553/06

בפני ערר על החלטת בימ"ש השלום בחדרה, כב' השופט מ' גינות שניתנה בב"ש 3411/06 בת.פ. 2226/06 (להלן: "התיק העיקרי") ושבגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים בתיק העיקרי.

בתיק העיקרי יחסה המשיבה לעורר 3 אישומים. 2 אישומים שכוללים עבירות של סחר בסמים לפי סעיף 13 וסעיף 19א' לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה") והחזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה בניגוד לסעיף 7(א)(ג) לפקודה ואישום נוסף שמייחס לו עבירה נוספת של החזקת סם שלא לצריכה עצמית.

עפ"י הנטען בכתב האישום העורר מכר סמים לסוכן סמוי בשתי הזדמנויות, כשבכל אחת מהן הוא מכר סם מסוג הרואין בכמות העולה על 2 גרם נטו. הסם היה ארוז בעשר אריזות. העסקה הראשונה היתה ביום 16/3/06 והשניה היתה ביום 18/6/06 ועל פי האישום השלישי נתפס ברשות העורר סם מסוג הרואין במשקל 2,2587 גרם נטו.

העורר נעצר עד תום ההליכים ועל כך הוא מבקש להשיג בפני, בערר זה.

ב"כ העורר טענה כי אין בראיות לכאורה עוצמה מספקת שיש בה כדי לבסס את הקביעה שקיימות ראיות לכאורה, אף לשלב זה, הראיות חלשות וקלושות, לטעמה.

לחילופין נטען עוד כי היה ראוי שביהמ"ש קמא יורה על הגשת תסקיר מעצר בענייננו של העורר בכדי לבחון חלופת מעצר או חלופה טיפולית שבמסגרתה יעבור תהליכי גמילה מסמים.

העורר טען כי המדובר בראייה המתבססת על עדות סוכן סמוי, עבריין שצבר לחובתו הרשעות רבות בתחומים שונים.

עוד נטען כי, הסוכן החל לפעול עובר לחתימת הסכם ההפעלה עימו ומתברר עוד כי בשלב מסויים לאחר חתימתו על ההסכם ובמהלך הפעלתו; ההסכם בוטל, על פי הוראת פרקליטת המחוז; זאת עקב ביצוע עבירת רכוש על ידו.

עוד נטען כי חלק מחומר הראיות אינו מתועד; דבר המטיל צל כבד על מהלך החקירה, משקל הראיות ואמינותן.

בימ"ש קמא בחן טענות העורר ובסעיף 6 להחלטתו דן ודש בעוצמת הראיות לכאורה ונתן דעתו להתנהגות הסוכן הסמוי וביצוע עבירת ההתפרצות במהלך הפעלתו, לרבות העובדה שפרקליטת המחוז ביטלה את הסכם ההפעלה, והגיע למסקנה שיש לעצור את העורר עד תום ההליכים.

בעצם ב"כ העורר שבה והעלתה אותן טענות שהעלתה בפני בימ"ש קמא במסגרת ערר זה.

מכאן שעל ביהמ"ש לבחון באם נפל פגם בשיקוליו של בית המשפט, עת הגיע לתוצאה שיש לעצור את העורר עד תום ההליכים.

בימ"ש קמא בחן את הראיות והתייחס לשיחות המוקלטות שהתנהלו בין הסוכן לעורר ולתוכנן ושמהן עולה כי המדובר בעיסקאות סמים. מסקנה זו מתבססת על הודעת הסוכן ועל חומר הראיות הנוסף, המצוי בתיק החקירה.

לעניין אמות המידה לקיומן של ראיות לכאורה ראו בש"פ 8087/95 זאדה נגד מ"י פד"י נ(2) 133 (להלן: "בש"פ זאדה").

כאמור בשלב זה של ההליך, ביהמ"ש לא נדרש להכריע במהימנות הראיות והעדים אלא די בכך שקיימות ראיות לכאורה; שבהנחה והם יוכחו במידה הדרושה במשפט פלילי, יהיה בכוחן בכדי לבסס הרשעה בדין.

ראו בש"פ 1572/05 זוארץ נגד מ"י (טרם פורסם) בש"פ 4811/97 משה נגד מ"י פד"י נא(3) 817, בש"פ 2182/95 מ"י נ' מחאג'נה פד"י מט(2) 227 ואשר אוזכרו בבש"פ 9297/06 מדינת ישראל נגד שמעון זעפרנה ניתן ביום 14/11/06).

בענייננו עדות הסוכן די ברורה ועל אף עברו והפרת האימון שניתן בו; הרי עדיין ידרש ביהמ"ש להכריע בשאלת המהימנות לגוף העניין וכי חרף טענות הסנגורית; ברי שלא ניתן לומר כי טענות אלו יש בהן כדי להביא לכירסום בראיות לכאורה .

בבקשה למעצר עד תום ההליכים "אין ביהמ"ש בוחן שאלות של מהימנות עדים, וכן אין הוא נדרש באופן פרטני למשקלן של העדויות" - בש"פ 8660/05 אבו גאנם נגד מדינת ישראל (לא פורסם) (צוטט בבש"פ 8639/06 בסטיקר ואח' נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 7/11/06)). ראו גם בש"פ 8272/06 לוי נ' מדינת ישראל, שניתן ביום 19.11.06 ודן בנסיבות שדומות לעניינינו, בש"פ 10251/04 קרי אלון נגד מדינת ישראל (לא פורסם), בש"פ 7547/06 אבו קווידר נגד  מדינת ישראל (טרם פורסם) בש"פ 1238/06 אזערי נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 22/2/06 ואוזכרה בבש"פ 8114/06 שניתנה ביום 15/11/06), כך שכירסום הראיות לכאורה, במקרה דנן, אינו יכול להתבסס על בחינת מהימנות הראיות ודין טענת העורר בעניין זה להדחות.

גם העורר אינו טלית שכולה תכלת. הוא הורשע בעבר בעבירות דומות בניגוד לפקודת הסמים ונסיונותיו להגמל מסמים כשלו בעבר במספר הזדמנויות ולכן דין עתירתו לחלופת מעצר טיפולית להדחות (בעניין הגמילה בטרם ההרשעה ראו בש"פ 5715/06 אברהם נגד מדינת ישראל (פורסם באתר ביהמ"ש העליון)).