החלטה בתיק בש 3497/08

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה ( כב' השופטת הגב' ה' אסיף)מתאריך 7.8.2008 בתיק 7176/07/08, לפיה החליט בית המשפט קמא להאריך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

2.       בכתב האישום שהוגש נגד העורר מואשם העורר בכך, שבתאריך 13.7.2008 (הוא המועד בו העורר נעצר לראשונה) איים העורר כי יפגע בגופם של המתלוננים. אף במהלך חקירתו במשטרה, בתאריך 15.7.2008, דהיינו - יומיים לאחר שנעצר, שב העורר ואיים, בפני החוקרת שחקרה אותו, כי יפגע במתלוננים.

          על כן, בכתב האישום מיוחסת לעורר עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

3.       המתלוננת היא גרושתו של העורר והיא נשואה עתה למתלונן. הגירושין הפורמליים נעשו בתאריך 27.12.2006 לאחר פירוד בן מספר שנים בין בני הזוג (ונראה כי בתסקיר המעצר נפלה טעות סופר בתאריך, ובטעות נרשם 27.12.2007). חודשים ספורים לאחר הגירושין, נישאה המתלוננת למתלונן. המחלוקות בענייני הרכוש בין העורר והמתלוננת טרם הסתיימו, ועדיין לא פורק השיתוף הקיים ביניהם בבית המגורים בו נהגו להתגורר עת היו נשואים. בבית זה מתגוררים עתה המתלוננים, והדבר הוא לצנינים בעיני העורר, בין היתר משום שהוא טוען, כי המתלוננת בגדה בו עם המתלונן דבר שגרם לפירוק המשפחה.

          על כן, העורר מתנגד בכל תוקף לכך שהמתלונן יתגורר עם המתלוננת בבית המגורים, שמחציתו בבעלות העורר. האירוע מושא כתב האישום פרץ, כאשר נודע לעורר, שהמתלונן לן באחד הלילות בבית המשותף לעורר ולמתלוננת.

4.       נראה הדבר, כי לצורך הדיון בבקשה שהוגשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום. אף אני נטלתי את תיק החקירה, והתרשמתי שאכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לעורר. באשר לעילת המעצר, סבר בית קמא, כי בעורר טמונה מסוכנות גבוהה, ולא ניתן לאיינה אלא במעצר במתקן כליאה. בית המשפט ציין לחובת העורר, שאף יומיים לאחר האירוע, במהלך חקירתו של העורר, שב העורר ואיים על המתלוננים בפני חוקרת המשטרה, וכן קבע בית המשפט קמא, כי העורר אובססיבי בהתנהגותו כלפי גרושתו ובעלה הנוכחי.

          מטעמים אלה הורה בית המשפט קמא להאריך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, ומכאן הערר שלפני.

5.       ב"כ העורר טען בפני, כי העורר הוא אדם נורמטיבי, ואין זו אלא הפעם הראשונה שהוא נתון בעצר. לטענת ב"כ העורר, דבריו של העורר נאמרו בשעת כעס, ומבלי שלעורר הייתה כוונה להוציא דבריו אל הפועל. ב"כ העורר מוסיף וטוען, כי העבירה בה הואשם העורר היא עבירת עוון, והעורר הציע לבית המשפט קמא חלופת מעצר ראויה בבית אחותו שבגבעת אולגה, המרוחקת ממקום מגורי המתלוננים (באור עקיבא). עוד טען ב"כ העורר, כי העורר מתפרנס מגידול בעלי חיים בפינת חי, ובלשונו של ב"כ העורר, "מי שמגדל חיות אינו יכול להיות אדם רע".

          על כן, ב"כ העורר סבור, כי אין בעורר מסוכנות, ואף אם קיימת בו כזו, הרי ניתן לאיינה בחלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר.

6.       קודם שבית המשפט קמא נתן החלטתו, הורה בית המשפט לערוך תסקיר מעצר בעניינו של העורר, ותסקיר שכזה אכן הוגש.

          בתסקיר המעצר פרטה קצינת המבחן את נסיבותיו האישיות של העורר וכן את תחושותיה וחרדותיה של המתלוננת. קצינת המבחן סבורה, כי העורר אובססיבי ביחסו למתלוננת, וכי מערכת היחסים הטעונה גורמת לעורר להגיב באופן ילדותי, אימפולסיבי ולעיתים אלים, וכי המצב טומן בחובו רמה של מסוכנות "וסבירות גבוהה להישנות העבירות בעתיד".

          קצינת המבחן ציינה, כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר היא חלופה ראויה, אך בסופו של דבר התקשתה קצינת המבחן לנקוט עמדה ביחס לאפשרות שחרורו של העורר מהמעצר הן משום המסוכנות הטמונה בו והן משום הקרבה הגיאוגרפית למקום מגורי המתלוננים.

7.       אכן, נראה, שהעורר הוא אדם נורמטיבי, וזאת גם אם העבירה בוצעה על ידו בשעה שהיה תלוי עליו מאסר על תנאי לתקופה בת 8 חודשים שהוטל עליו בעקבות אפיזודה קודמת בינו ובין המתלוננת. עם זאת, נראה לכאורה, כי קיימת אצל העורר נטיה לאבד את השליטה על עצמו ולהגיב באופן חריף. עובדה היא, שאף יומיים לאחר האירוע, ובעת שהעורר היה בתחנת המשטרה שם נחקר על האיומים שהשמיע, חזר העורר ואיים על המתלוננים. נראה לכאורה כי העורר נוח לרגוז אך לא נוח להתרצות.

          הטענה המושמעת מפי העורר, כי אין מדובר אלא באיומים שכלל לא הייתה כוונה להוציאם אל הפועל, היא טענה הנשמעת כמעט בכל תיק של איומים. ואולם, לבית המשפט אין אלא את מילות האיום שהושמעו, ואין בית המשפט יכול באמת לדעת מתי האיום הוא איום של ממש ומתי הוא איום מן הפה ולחוץ. במקרה שלפני, קיים חשש, שגם אם העורר ישוחרר לחלופת מעצר, יאבד העורר את שליטתו העצמית, וכוחם של אחיו ואחיותיו שהוצעו לשמש לו כמפקחים, לא יעמוד בדרכו.

          על כן, לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים ואת כל נסיבות העניין, הנני סבור, שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, שכן מסוכנותו של העורר עולה מחומר הראיות שנאסף כמו גם מתסקיר המעצר.

8.       העורר טען כי הוא מתפרנס מגידול בעלי חיים בפינת חי, ומעצרו מונע מהחיות שהוא מגדל את הטיפול המתאים, דבר הגורם לתמותה גבוהה בחיות אותן הוא מגדל. שקלתי טענות העורר, ועם כל ההבנה למצבו ולמצב החיות אותן הוא מגדל, לא ניתן להתעלם מהסיכון הנשקף מהעורר. הנני סבור איפוא, שאת מלאכת הטיפול בבעלי החיים יהיה על העורר להטיל על אדם מטעמו, וחזקה שאם אותו אדם יקבל הוראות מתאימות מהעורר, ויבצע את תפקידו כראוי, החיות אותן מגדל העורר לא תנזקנה.

8.       על כן הנני דוחה את הערר.

ניתן היום, ז' באלול, תשס"ח (7 בספטמבר 2008), והודע בפומבי.

מותר להפצה מהיום.