החלטה בתיק בש 3487/07

1.         העורר הואשם בשורה של עבירות מס.

            בפני ערר על תנאי שחרור של העורר, שנקבעו במסגרת בקשה ל מעצר עד תום ההליכים. בקשה זו נסתיימה בהחלטה לשחרורו של העורר בתנאים מגבילים, אשר ניתנה ע"י כב' השופט אליקים בבימ"ש קמא ביום 8.8.07.

            ב"כ העורר טוען כי נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא שהחלטתו נסמכה על ממצאים שגויים שהוצגו ע"י המשיבה. כן טוען ב"כ המבקש בכתב הערר כי יש להורות על שחרורו של העורר בתנאים שיוכל לעמוד בהם, שכן בתנאים שנקבעו לו אין ידו משגת לעמוד והוא נשאר עצור מחמת אי מילויים.

2.         ביום אשר נקבע לדיון בפני בערר זה, נתקבלה הודעת בית המעצר כי לא ניתן להביאו לדיון מחמת היותו חולה שחפת פעילה. משכך, הוא שרוי בבידוד עקב חשש להדבקת הבאים עמו במגע או הנמצאים בסביבתו. בהסכמת בא כוחו, התקיים הדיון בהעדר העורר עצמו.

לפי הצהרת ב"כ העורר בכתב הערר, בשל מצבו של האחרון, הוא אושפז בבית החולים רמב"ם בתנאי מעצר כשהוא אזוק למיטת חוליו.

3.         החלטת בימ"ש קמא:

            בימ"ש קמא מצא כי בבחינת הנסיבות כולן, הדגש הוא לא על מסוכנותו של העורר כי אם על החשש לשיבוש ההליך המשפטי והתחמקות מהליכי השפיטה, חשש המהווה בפני עצמו עילת מעצר. חשש זה בא לידי ביטוי להבנתו של השופט קמא בהתנהגות העורר במהלך החקירה עוד טרם הוגש כתב אישום. לדעתו של השופט קמא, רצף האירועים שבהם לא הופיע העורר לחקירה ואף יצא לחו"ל במהלכה (ושב מחמת מצבו הבריאותי ונתפס בשדה התעופה עם שובו) מצביע על חשש, בסבירות גבוהה, כי לכשישתחרר העורר, יחפש שוב דרך לשבש את הליכי המשפט, ולהתחמקות וזאת במיוחד נוכח הענישה הצפויה לו אם יורשע.

            חלופת המעצר שהוצעה ע"י העורר נבחנה בבימ"ש קמא ונדחתה, במובן זה שהמפקחים אשר הוצעו נתגלו כלא אמינים ולא שכנעו את ביהמ"ש באשר למסוגלותם לשמש בתפקיד, העדר ביטחון נאות בדמות הפקדה גבוהה במזומן או ערובה טובה אחרת (כגון דירה פנויה ונקייה משיעבוד או מעיקול) והעדר כתובת יציבה ומוגדרת לשהייתו של העורר בתקופת שחרורו.

            לאור האמור, הורה השופט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

            עם זאת, כב' השופט קמא הבהיר, כי העורר יהיה רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר וניתן יהיה לשחררו אם יציג כתובת אמיתית לשהייה בת 24 שעות ביממה, שני מפקחים מהימנים לפחות, הפקדת  100,000 ש"ח במזומן והמצאת ערבויות צד ג' בסכום של 250,000 ש"ח מצידו של כל ערב.

4.         טענות הצדדים:

            ב"כ העורר טען במעמד הדיון כי נוכח מחלתו הקשה, אין חשש כי העורר יימלט לחו"ל. עוד טען ב"כ העורר, כי החלטת בימ"ש קמא התירה את שחרורו של העורר אך התנתה אותו בהפקדת מזומן של 100,000 ש"ח שאין ברשותו של העורר כעת. כן ביקש ב"כ העורר להמיר את הערבויות בבטחונות אחרים (למשל עיקול או שיעבוד על דירתם של קרוביו שלגביה נטען כי ישנה יתרת משכנתא לא מסולקת). ב"כ העורר התחייב להציג פסיקה מתאימה. אסמכתאות כאמור לא הוצגו.  

            ב"כ המשיבה טוענת כי אין בהצעות ב"כ העורר חלופת מעצר ראויה למטרות המעצר בנסיבות המקרה. טוענת ב"כ המשיבה כי העורר הפר את התנאי השחרור בערובה בעבר, התחמק מחקירה באופן שיטתי, שיבש הליכי חקירה ואף נמלט מהארץ כשהוא יודע שהוא דרוש לחקירה. טרם הימלטותו הוא משך 200,000 ש"ח מהחברה.

5.         דיון:

            טענותיה של ב"כ המשיבה על מהלך התנהלותו של העורר בתקופת חקירתו מגובות במסמכים ובהם החלטות שונות של בתיהמ"ש שנדרשו לעניינו של העורר, ובכלל זה ביהמ"ש העליון שקבע: "התרשמתי בעליל כי טענות ב"כ המדינה באשר לעובדות מעוגנות בחומר, בראש ובראשונה ובאופן מודגש באשר לחשש מהתחמקות מחקירה ומהליכי משפט... אך גם - אולי במידה פחותה משהו - באשר לשיבוש (שם). צרור עבה של ראיות  עניינו הנסיונות לאיתורו של  העורר, וכעולה מן החומר תעתע בחוקרי מע"מ כטענת המדינה..." (כב' השופט רובינשטיין בש"פ 5428/07 מיום 20.6.07).

            לא הובאה כל ראיה כי יש סיבה להניח שקביעות אלה בדבר החשש להתחמקותו של העורר מאימת הדין השתנו.

            התרשמותו של כב' השופט קמא היתה כי חששות אלה בעינם עומדים ואולי אף ביתר שאת משהחל ההליך המשפטי וחרב העונש מתהפכת מעל צווארו של העורר. בניגוד לנטען ע"י ב"כ העורר, החליט השופט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו ולא לשחררו. עם זאת, ציין השופט קמא כי היה ויעלה בידיו של העורר להציג בטחונות חזקים במיוחד (הכל כפי שפורט בהחלטה) כי אז ניתן יהיה לשקול החלטה זו מחדש במסגרת עיון חוזר.

            לא ראיתי טעם מיוחד בטיעוניו של ב"כ העורר לחרוג ממסגרת ההחלטה המנומקת של כב' השופט קמא. מאז החלטת כב' השופט קמא ועד להגשת הערר חלפו 18 ימים. הנסיבות לא השתנו (ולכן לא הוגש עיון חוזר). החשש הכבד להימלטות ולשיבוש מהלכי המשפט בעינו עומד.

            מחלתו של העורר, אינה מהווה מניעה מפני יציאתו מהארץ, או התחמקות בדרך אחרת, אם ישוחרר, והראיה היא כי יצא את הארץ בהיותו חולה.