החלטה בתיק בש 3475/07

1.         בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו בת"פ 6128/07.

2.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; עבירות בנשק (החזקה ונשיאה), עבירות לפי סעיף 144(א) + (ב) לחוק העונשין; וירי באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א לחוק העונשין.

3.         בכתב האישום נטען כי ביום 10.7.2007, בסביבות השעה 24:00, שהה המתלונן - נער כבן 18 - במרכז המסחרי בדרך צרפת בחיפה. למקום הגיע המשיב כשבידיו אקדח.

            המשיב ביקש לשוחח עם המתלונן על אודות קשר רומנטי שהתפתח בין המתלונן לבין אחותו של המשיב, קשר שהמשיב הסתייג ממנו.

4.         השניים ניגשו לגרם מדרגות סמוך. לפתע ירה המשיב על המתלונן כ-7 יריות מתוך כוונה לגרום למתלונן חבלה חמורה. כתוצאה מהיריות נפצע המתלונן ברגלו, והוא נזקק לטיפול רפואי.

5.         באת כוח המבקשת הציגה לבית המשפט את חומר הראיות, וטענה כי קיימות נגד המשיב ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים לו. כן טענה המבקשת כי קיימת עילת מעצר בשל מסוכנותו של המשיב. מסוכנות זו נלמדת הן מהחזקה הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), והן נוכח עברו של המשיב. עילת מעצר נוספת - כך נטען - קיימת בשל החשש להשפעה על עדי תביעה. בעניין זה מפנה המאשימה להודעות העדים אשר סיפרו על פחדם מפני המשיב.

6.         בא כוח המשיב לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים לנאשם ומיקד את טענותיו אך ורק לעניין האפשרות להסתפק בחלופת מעצר. לטענתו, על אף קיומן של ראיות לכאורה בהתאם למבחן שנקבע בפסיקה, הרי שניתן למצוא בקיעים בחומר הראיות, בקיעים המכרסמים בעצמת הראיות ומשפיעים על שיקול הדעת בקביעת חלופת מעצר. בא כוח המשיב ביקש לשחרר את מרשו למעצר בית מלא בבית גיסתו במושב מגדים, שם ישהה בפיקוח מלא של הגיסה ושל חבר משפחה נוסף. בא כוח המשיב ביקש גם כי בית המשפט יורה על קבלת תסקיר מעצר.

7.         עיון בחומר החקירה מגלה כי מספר עדי ראייה העידו שראו את המשיב יורה במתלונן. כך העד מאור בנג'ו בהודעתו מיום 16.8.2007 והעד נתנאל דהן בהודעתו מיום 14.8.2007. המתלונן עצמו לא מסר בהודעתו את שמו של המשיב, אלא רק את תיאורו, וזה תואם את תיאורו של המשיב. עם זאת בשיחה נפרדת עם החוקרים מסר גם את שמו של המשיב (זכ"ד מיום 17.8.2007). העדה ל.ד. מסרה כי אינה מכירה את היורה בשמו, אולם ידעה לספר כי מדובר בנער שבעבר נורה, ותיאור זה תואם את המשיב. גם עדים נוספים מסרו תיאור של היורה ושל לבושו, מבלי לציין את שמו, ותיאורם תואם את המשיב (ראה הודעותיהם של אדווה ג'נו, איציק מכלוף, שמואל לוי ואלירן אליהו).

8.         אין חולק כי גם העדים שזיהו את היורה לא עשו זאת מיד בתחילת החקירה. העד מאור בנג'ו סירב בחקירתו הראשונה למסור את שמו של היורה, ועשה כן רק בחקירה השנייה. העד נתנאל דהן מסר תחילה כי היורה היה רעול פנים, ורק לאחר מכן, בהמשך החקירה ולאחר שהוזהר כי הינו חשוד בשיבוש הליכי חקירה, מסר את שמו של המשיב. ראינו כי גם המתלונן עצמו סירב למסור בחקירה את שם היורה, ועשה כן רק בשיחה נפרדת עם החוקרים.

9.         המשיב עצמו לא כפר בכך שהגיע למקום האירוע, וכי המתלונן נורה, אולם טען כי היורה היה אדם שלישי אשר בעצם ניסה לפגוע בו - במשיב. גרסה זו, מיום 16.8.2007, באה רק בחקירה השנייה, כאשר בחקירתו הראשונה שמר על זכות השתיקה.

            לגרסה זו בדבר הימצאותו של אדם נוסף אין כל ראיה נוספת, והעדים שללו גרסה זו.

10.        בא כוח המשיב סבור כי ניתן להסיק מחומר החקירה כי השוטרים "סימנו" את המטרה בטרם "ירו את החצים", דהיינו כי השוטרים הובילו את הנחקרים להפליל את המשיב. תיאור זה אינו נראה בעיניי, והעובדה שהעדים נמנעו מלמסור בתחילת עדותם את שמו של המשיב יכולה להיות מוסברת על רקע חששותיהם מפניו. המתלונן וחלק מהעדים ציינו מפורשות כי הם פוחדים מהמשיב, ואם בית המשפט ייתן אמון בדבריהם, יש בחשש זה כדי להסביר את שינוי הגרסאות.

11.        כאמור, אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ובדבר קיומה של עילת מעצר. דומני כי חומר הראיות, על אף הסתירות שנמצאו ושינויי הגרסאות, הינו ברור, ואם בית המשפט שישמע את העדויות ייתן אמון בגרסאות העדים, יהיה בכך די כדי להביא להרשעת המשיב. איני סבור כי הסתירות שהוצגו מחלישות את עצמת הראיות. חשוב לזכור כי שתיקת המשיב בחקירתו הראשונה עשויה אף היא לחזק את העדויות המפלילות, שהרי אם האירוע אירע כפי שמסר המשיב בחקירתו השנייה, לא היה לו כל אינטרס שלא לספר את הדברים מיד בתחילת החקירה.

12.        אין חולק כי לאחר קביעת קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, על בית המשפט לשקול אם ניתן להפיג את המסוכנות בדרך של חלופת מעצר ראויה (סעיף 21(ב) לחוק המעצרים). עם זאת דומני כי לא זה המקרה שבו ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

13.        מסוכנותו של המשיב נלמדת מחומרת העבירות. מדובר בשימוש בנשק חם כדי לפגוע במתלונן על רקע רצונו של המשיב להפסיק את הקשר בין המתלונן לאחותו של המשיב. זוהי אלימות לשמה המעידה על מסוכנותו הרבה של המשיב ועל נכונותו לעשות שימוש באמצעי אלימות לקידום רצונותיו.

            מסוכנותו של המשיב  נלמדת גם מעברו הפלילי העשיר. המשיב רק כבן 20, אולם לחובתו הרשעות רבות בעבירות רבות ומגוונות. בין היתר הורשע המשיב בעבירות רכוש, תקיפה כדי לגנוב, הסגת גבול, תקיפה סתם, הפרת הוראה חוקית, איומים, החזקת נשק ועוד. המשיב אף ריצה עונשי מאסר, כשהאחרון הוטל עליו ביום 12.4.2005 למשך 18 חודשים. התנהגות זו מלמדת כי המשיב ממשיך בביצוע מעשי אלימות למרות הרשעותיו, ואף על פי שהוטלו עליו עונשי מאסר, לא נרתע מלחזור ולבצע עבירות חמורות.

14.        בא כוח המשיב פירט את חייו הקשים ומצוקותיו של המשיב, לרבות את פציעתו, כאשר נורה ברגלו לפני מספר חודשים. נסיבותיו האישיות של המשיב אינן מפחיתות ממסוכנותו, ואינן כאלו אשר מצדיקות הימנעות ממעצר.

15.        ניתן לסכם ולקבוע כי במקרה הנוכחי מסוכנותו של המשיב הינה כה ברורה ובולטת עד כי אין כל טעם בזימון תסקיר מעצר מקצין המבחן.

16.        לאור כל האמור הנני מקבל את הבקשה ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.