החלטה בתיק בש 3468/05

כנגד המבקש הוגש כתב אישום, ת.פ. 298/03, בו הואשם המבקש בעבירות של סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"); גניבה בידי מורשה, עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; ועושק, עבירה לפי סעיף 431(1) לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, המבקש, אשר חתם עם גב' אסתר קלינמן (להלן: "אסתר") על הסכם מכר, לפיו אסתר תמכור למבקש דירה בנהריה, אילץ את המתלונן, בנה של אסתר, לשלם לו 20,000 דולר בשל ביטול ההסכם על ידי אסתר וזאת באמצעות איום על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו ובמשפחתו והטלת אימה. כמו כן, מואשם המבקש כי לקח מן המתלונן כספים לשם רכישת בית בשלומית עבור אסתר והמתלונן, למרות שהמבקש לא רכש את הבית, כפי שהבטיח. עוד מואשם המבקש כי דרש מהמתלונן כספים בעבור תשלום מס שבח בגין הדירה של אמו בנהריה וקיבלם מהמתלונן וזאת ביודעו כי הוא טוען עובדה שאינה אמת ודורש דבר שאינו מגיע לו כדין, תוך ניצול מצוקתו, חולשתו הגופנית או השכלית, חוסר הניסיון או קלות הדעת של המתלונן.

הבקשה שבפני הינה בקשתו של המבקש לקבל לידיו חומר חקירה. הבקשה הוגשה על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"). לטענת ב"כ המבקש, החומר שלא הועבר לידיו הינו דוגמאות כתב היד של המתלונן ותוצאות השוואתן לשיקים; הודעת מורדי שהוזכרה בהודעת המתלונן, בה כביכול אמר מורדי שקיבל מהמבקש שיק ע"ס 1,000 ש"ח; הודעות אסתר קלינמן בפני לשכת עורכי הדין ומס הכנסה; ההסכם המקורי בין אסתר והמבקש והנספח שלו; והודעותיהם של אדוארד, בעלי הגלריה ומר טופולסקי, שהוזכרו בהודעות המתלונן. כן טוען ב"כ המבקש כי חסרים בחומר הראיות שהועבר לידיו העתקי השיקים המסתיימים במספרים 119 ו- 125.

ב"כ המבקש כתב לב"כ המשיבה מכתב ובו ביקש העברת החומר שלא נמסר לידיו. ב"כ המשיבה השיבה לב"כ המבקש כי באשר לפריטים שצוינו לעיל ישנה בעיה להעביר החומר לידיו. לטענת ב"כ המשיבה חלק מהחומר הינו חומר השייך לתיקי פ.א. אחרים, שבהם טרם התקבלה החלטה אם להגיש כתב אישום וייתכן שידרשו פעולות חקירה נוספות לאחר בדיקת התיקים. היות והמבקש הינו חשוד עיקרי בתיקים אלו, לא ניתן להעביר לידי ב"כ המבקש את תוצאות השוואת חתימות המתלונן על השיקים ואת הודעותיהם של העדים אדוארד, בעלי הגלריה ומר טופולסקי. באשר להודעתו של מורדי, טוענת ב"כ המשיבה כי אין הודעה כזו בתיקי החקירה. באשר להודעותיה של אסתר בלשכת עורכי הדין נטען כי הודעות אלה אינן מצויות בחומר החקירה, פרט למכתב שהועבר לב"כ המבקש. באשר להסכם בין אסתר למבקש, נטען כי ההסכם הועבר לב"כ המבקש עם חומר הראיות שצולם עבורו וכי אין הסכם אחר בתיק החקירה.

לטענת ב"כ המבקש, יש להעביר לידיו את החומר השייך לתיקי פ.א. אחרים וזאת משום שהמתלונן ויתר העדים נשאלו והשיבו לגבי חומר זה במהלך חקירתם ולכן אם לא יועבר החומר לב"כ המבקש, יקשה עליו לחקור עדים אלה במהלך ההוכחות בפני ביהמ"ש. לטענת ב"כ המבקש, המסמכים החסרים נוגעים ישירות למהימנות המתלוננים ולכן לא יוכל לייצג את מרשו במשפט ללא המסמכים החסרים. ב"כ המבקש מדגיש כי המתלונן טען בחקירתו כי המבקש גנב ממנו פנקס שיקים ומילא את השיקים בעצמו ואף חתם עליהם ולכן נלקחו מהמתלונן דוגמאות כתב יד לשם העברתם לבדיקת מז"פ. לטענת ב"כ המבקש, אם לא יקבל לידיו את המסמכים שציין בבקשתו לא יוכל לייצג את המבקש. כמו כן, טוען ב"כ המבקש כי ישנה אפשרות כי הודעות העדים שלא נמסרו לידיו פוגעות במהימנות המתלונן ומשקל עדותו ועל כן ב"כ המבקש זקוק לחומר זה לצורך הגנתו של המבקש. בנוסף, לטענת ב"כ המבקש, לא קיבל לידיו הודעות נוספות שמסרה אסתר בפני לשכת עורכי הדין ומס הכנסה, הודעות המוזכרות בחומר הראיות. עוד מבקש ב"כ המבקש לקבל לידיו דברים שהתגלו לו לאחר בקשתו מהתביעה למסירת חומר הראיות כגון קלטת שהקליטה אסתר ודוגמאות כתב יד שמסרה.

ב"כ המשיבה טוענת באשר לתוצאות השוואת חתימתו של המתלונן לחתימה על השיקים כי כתב האישום שהוגש לא עוסק בשיקים ואין קשר בין התיק שבנדון לבין השיקים. באשר להודעות העדים טוענת ב"כ המשיבה כי עדיין לא הוחלט אם הן רלוונטיות לתיק שבנדון ורק אם המבקש יתייחס בעדותו לעדים אלו, תשקול המשיבה אם העדים הם רלוונטיים לתיק שבנדון. לגבי מורדי, טוענת ב"כ המשיבה כי מורדי לא נחקר ולכן לא קיימת הודעה של מורדי בתיק החקירה. בנוגע לתלונות ששלחה אסתר ללשכת עורכי הדין ולמס הכנסה טוענת ב"כ המשיבה כי אלה לא נמצאים בחומר החקירה וכי על ב"כ המבקש לבקש מסמכים אלה מהגורמים המתאימים. לגבי הסכם המכר של הדירה טוענת ב"כ המשיבה כי ההסכם שהועבר לב"כ המבקש הוא ההסכם היחידי שקיים בחומר החקירה.

ההלכות בענין העברת חומר חקירה לידיו של נאשם בהליך פלילי פורטו ב בש"פ 4157/00, עופר נמרודי נ' מדינת ישראל, שפורסם בתקדין עליון 2000(3), 519 כדלקמן:

" בית המשפט קבע מבחן להגדרת המונח "חומר חקירה" על יסוד התכלית של סעיף (74א'). התכלית היא, שמירה על זכותו של הנאשם למשפט הוגן, והמבחן, המגשים תכלית זאת, הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום. לשון אחרת, כל חומר הנוגע לאישום הוא "חומר חקירה" שהנאשם זכאי לעיין בו. ולא רק נגיעה ישירה או ודאית. לאור החשיבות הרבה הנודעת לזכותו של נאשם למשפט הוגן, די בנגיעה עקיפה ואף מסופקת, כדי להפוך את החומר ל "חומר חקירה", ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו. עמדה על כך זה מקרוב השופטת ביניש בש"פ 9322/99, מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1), 376, 381-382:

"תכליתה של זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה היא לאפשר לו לקיים את הזכות למשפט הוגן, באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. התביעה מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר 'חומר חקירה', ויש לנהוג פירוש מרחיב למונח זה. כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי, הינו 'חומר חקירה' כמשמעותו בחוק... אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול-דעתו המקצועי".

והשופט בך הוסיף ב בג"ץ 233/85, אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4), 124,  129:

" אין לפרש את המונח 'חומר החקירה' שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. 'חומר חקירה', במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע... אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר חקירה' ראיות, שהרלוואנטיות להן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית".

ראה עוד:

בג"ץ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה(3), 630, 633-634; בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור, פ"ד נ(3), 686, 688; בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2),1 4-6; בג"צ 620/02, התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית הדין הצבאי לערעורים ואח', תק-על 2003(2), 1800; בג"צ 1689/02, יעקב נימרודי נ' היועמ"ש ואח', תק-על 2003 (3) 139.

יחד עם זאת, אין סעיף 74 מאפשר לנאשם להטריד את התביעה בבקשות שעניינן חשיפת מידע אשר הקשר בינו לבין כתב האישום קלוש. הלכה היא, כפי שנקבע ב בש"פ 1372/96, ח"כ הרב אריה דרעי נ' מדינת ישראל, פורסם בתק-על 96(1), 328, כי:

" סקרנות לשמה, רצון להשיג חומר לתכליות זרות ל'הגנת הנאשם' ונכונות לצאת ל'מסעי ציד' שמא ימצא דבר שייסע להגנה - אינם מספיקים להשמטת הבסיס מתחת ההנחה האמורה." (הכוונה להנחת הבסיס בדבר הגינות התביעה וחוקיות פעולותיה - ר.ש.).

על כך יש להוסיף גם את ההלכה שנקבעה ב בש"פ 5425/01, יאסין אל חק נ' מדינת ישראל, פד"י נה' (5), 426 (להלן: בש"פ 5425/01"), שם נקבע כי חומר שענינו חקירה בפרשה אחרת, שאין לו כל קשר לפרשה המתבררת בפני בית המשפט, והקשור לעד תביעה, אינו בגדר של חומר חקירה שעל המאשימה החובה להביאו לעיון הנאשם כדי שיוכל לעשות בו שימוש לצורך ערעור מהימנותו או הצגת אופיו של עד תביעה.

בית המשפט, בבואו להחליט האם על התביעה לגלות מסמך מסוים לסניגוריה, צריך לקבוע ראשית, האם המסמך שגילויו מתבקש מהווה "חומר חקירה" ושנית, אם המסמך נהנה מחיסיון או שקיימים אינטרסים וטעמים אחרים שמפניהם ניגף אינטרס הגילוי של הנאשם. קו הגבול בין שני שלבים אלה אינו כה חד כפי שנדמה במבט ראשון, ויש ביניהם יחסי גומלין. במקרים בהם זיקת החומר להגנת הנאשם ולעניין הנדון היא שולית וגבולית, ומנגד יש אינטרסים כבדי משקל כנגד חשיפת החומר, הדבר עשוי להשליך על נכונותו של בית המשפט להגדיר את החומר, מלכתחילה, כ"חומר חקירה". ולהיפך, במקרים בהם חומר החקירה הוא בעל ערך ראייתי חשוב להגנת הנאשם, הדבר עשוי להשליך על נכונות בית המשפט לדחות אינטרסים אחרים מפני האינטרס  החשוב שלא יורשע החף מפשע.

ראה:

ב"ש (חיפה) 2773/05 חורי אבי נ' לשכת תביעות חיפה-משטרת ישראל, תק-מח 2005(4), 2661, עמ' 2662.