החלטה בתיק בש 3465/08

כנד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(1) ועבירה של החזקת סכין, עבריה לפי סעיף 186(א), הכל לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

על פי עובדות כתב האישום הנאשם והמתלוננת גרים בסמיכות זה לזה. ביום האירוע, 20/8/08, דקר הנאשם את המתלוננת וגרם לה לחבלות. אין למעשה מחלוקת על קיומן של ראיות המבססות סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום. הנאשם/משיב הודה כי דקר את המתלוננת. המחלוקת היא בכל הנוגע לרקע לדקירות. לטענת ב"כ המשיב האירוע היה המשך להתגרות מתמשכת של המתלוננת במשיב ולאחר שהותקף ע"י המתלוננת ואישה נוספת באותו היום.

עיינתי בחומר הראיות. יצוין כי יש בסיס לטענת המשיב כי מעשיו היו בתגובה להתגרות מתמשכת. עם זאת אינני סבור כי יש בסיס משפטי לטענת הגנה עצמית, זאת בהעדר מידיות וקשר ישיר בין הדקירה לאירועים שקדמו לה ובהעדר סיכון למשיב בעת ביצוע הדקירה, סיכון שמעשה הדקירה יכול להיחשב כמעשה סביר שבוצע בשים לב לרמת הסיכון שנשקף לו. בכל מקרה - טענת הגנה עצמית היא מסוג הטענות שיש לברר במסגרת ההליך העיקרי. ככל שהדבר נוגע להליך שבפני אין בטענה הנ"ל כדי לקעקע את תשתית הראיות כנגד המשיב.

עוד אבהיר כי סבור אני שיש תשתית להוכחת עובדות כתב האישום ואולם נראה כי במקרה זה רמת חבלות הגוף שנגרמה כתוצאה מהדקירות מתאימה יותר לעבירה לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין מאשר לעבירה שיוחסה בכתב האישום. בכל מקרה גם בעניין זה אין צורך להכריע במסגרת ההליך שבפני. אדגיש כי לטעמי התוצאה הסופית של החבלה גם אינה משליכה על מידת הסיכון הנשקפת מהמעשה. הדוקר אדם אחר מעיד על מסוכנותו מאחר ודקירה עלולה תמיד להסתיים בתוצאה קטלנית, גם אם הדוקר לא התכוון לכך. לכן, עצם העובדה שהחבלה שנגרמה ממעשה הדקירה אינה בדרגת חומרה מרבית, אין בה כדי לשלול דרגת מסוכנות הזהה למי שמוכן במעשיו לסכן חיי אדם.

עם זאת, סבור אני כי במקרה זה יש מקום לשקול את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. עברו של המשיב אינו מכביד. למשיב 5 הרשעות קודמות שהאחרונה שבהם משנת 1991 בעבירה משנת 1990. כאמור, יש בסיס לטענה כי האירוע כולו אירע על רקע של התגרות מתמשכת ופגיעה של המתלוננת במשיב. בנסיבות אלו, סבור אני כי לא ניתן לומר שעל פניו נשקפת סכנה מהמשיב לכלל הציבור וניתן לשקול את שחרורו לחלופת מעצר שתכלול הרחקה מאזור מגוריו ומהמתלוננת. סבור אני כי ראוי הוא ששירות המבחן יכין תסקיר בעניינו של המשיב כדי לאמוד את מידת מסוכנותו, זאת בטרם תתקבל החלטה סופית בעניינו.

הסנגור הציע מספר חלופות. נראה כי לכאורה החלופה המוצעת בפתח תקווה היא כזו שתוכל להוות חלופה רחוקה מספיק מהמתלוננת, בכפוף לבדיקת התאמתה והתאמת המשיב לשהות בה.

אשר על כן אני מורה כי שירות המבחן למבוגרים יכין תסקיר בו יבחן את מסוכנותו של המשיב ואת החלופה המוצעת בפתח תקווה. הסנגור יעביר לשירות המבחן את פרטי החלופה כדי ששירות המבחן יוכל להתרשם גם ממנה. שירות המבחן יתייחס בתסקירו גם לאפשרות שבית המשפט יורה על התקנת איזוק אלקטרוני למבקש. לעניין זה על הסנגור להמציא לבית המשפט אישור כי בכתובת המוצעת קיים קו טלפון "נקי" של חברת בזק, במובן זה שלא יהיו בו השירותים הבאים: משיבון, שיחה מזוהה, שיחה ממתינה, שרות עקוב אחרי, חיבור למכשיר פקסמיליה וקו ADSL (חיבור לאינטרנט מהיר). במידה וקיימים שירותים כנ"ל, יש לנתק אותם ולהמציא על כך אישור לבית המשפט. כמו כן הקו צריך להיות פתוח לשיחות נכנסות ויוצאות.

שירות המבחן יגיש תסקירו עד ליום 25/9/08. שירות המבחן ישקול אם יש צורך לערוך למשיב גם אבחון פסיכו דיאגנוסטי מתאים ובמידת הצורך יפנה בבקשה מתאימה לבית המשפט. אני מסב את תשומת לב שרות המבחן כי לוחות הזמנים נקבעו גם בשים לב לחגים הקרבים ויש לעשות מאמץ להכין את התסקיר במועד שנקבע.

יובהר כי בית המשפט טרם קיבל החלטה סופית בעניינו של המשיב ואין בעצם הזמנת התסקיר וכל האמור לעיל כדי להוות החלטה סופית בעניין בקשת המעצר.

נדחה להשלמת טיעון ליום 28/9/08 שעה 10:00. יש לדאוג לזימונו של המשיב למועד הנ"ל.

המזכירות תעביר עותק החלטה בדחיפות לב"כ הצדדים וכן לשירות המבחן ותדאג לזימונו של המשיב משב"ס

ניתנה היום י"ד באלול, תשס"ח (14 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

הקלדנית: ליאת פ. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: